תיבת הדואר הנכנס במייל שלי די שקטה לאחרונה.
נראה שהבלוגרים שאני מנויה אצלם ממעטים לכתוב.
בימים אחרים זה אולי מרמז על כך שהם עסוקים - בעבודה, בטיולים.... בתקופת הקורונה נראה שפשוט אין חשק כל כך לכתוב. או שמרגישים שאין על מה. או שנמאס לכעוס ולהתלונן. כך או אחרת אני מתגעגעת למבול של פוסטים מחברי לבלוגיה.
לא שאין מה לקרוא - יש שלל חדש של בלוגרים שהצטרפו לקהילת פרפרים ואני כמובן מברכת על כך, ועדיין לגלות שפורסם פוסט חדש מבלוגר מוכר, זה כמו לקבל טלפון או הודעה מחבר. מחכה לזה.
בסוף השבוע שעבר לא אירחנו את משפחתה של בתי, אבל קיבלתי טלפון מחכמוד, שהביע צער על כך, אמר שהוא מאד רצה לבוא לישון אצלנו, ושפחות נחמד לו עם המשפחה של אבא. "אתם שקטים וכיפים" היתה הגדרתו, שהעלתה חיוך על פני.
מיהרתי לומר לו שהמשפחה של אבא שלו מאד אוהבים אותו, ושהם חמודים ונכון - מעט רועשים יותר - אבל גם בזה יש כיף, כיף מסוג אחר.
בסופו של דבר שמעתי שבאמת היה להם כיף אצל הסבתא השנייה, הם נשארו לישון שם יחד עם אחד מבני הדודים שלהם ונהנו מאד.
גם נשמותק, שסוף סוף יש לו טלפון משלו, התקשר השבוע לשאול מה שלומי, והבטיח שבששי הקרוב הם יבואו.
הקשר החם והאוהב והקרוב עם הנכדים שלי הוא באמת אור בחיי - תמיד, אך במיוחד בימים אלו.
אנחנו ממשיכים עם הפעילות הגופנית שלנו - הליכות או רכיבה על אופניים ביישוב, ועכשיו T גם חזר לבריכה. חדר הכושר סגור, ואני אישית לא מתגעגעת אליו.
בימים אלה יש לי כל מיני תורים אצל רופאים, ביקורת שנתית או חצי שנתית.
רופאת העור סוף סוף איבחנה סופית את הפריחה שכבר שנה מציקה לי ליד העין - וזה לא נחמד בכלל. "חברים שלי" קראה לטפילים המגעילים שלטענתה קיימים כנראה אצל כולם אבל לא אצל כולם גורמים לנזק נראה לעין. עוד הוכחה על כך שהמערכת החיסונית שלי נחלשה.
היא רשמה לי משחה שעלי למרוח אותה על כל הפנים (לא רק על האזור הפורח) לפחות למשך החצי השנה הקרובה, אם לא יותר מזה.
'שנטי' התייעצה עם מטפל סיני נוסף לגבי הסוגייה הזאת, ויחד הוחלט שבמקביל למשחה היא תרשום לי צמחים ותמשיך בדיקור שמטרתו לחזק את המערכת החיסונית.
ביקור אצל הדיאטנית אישר שאני יורדת יפה במשקל, ושייתכן שמספטמבר תאושר לי תרופה במימון (יחסי של) הקופה שניתנת בהזרקה ונועדה לסיוע בדיכוי התיאבון ועל הדרך גם הורדת רמת הסוכר בדם. התרופה יקרה מאד (באופן פרטי עולה כ 1200 ש"ח בחודש) ולכן הקופה דורשת מעקב של דיאטנית במשך שלושה חודשים וירידה של לפחות 5% מהמשקל, כנראה להוכחת רצינות המטופל ודבקותו במטרה לפני שהם מאשר סיוע במימון (המחיר יורד ל-300 ש"ח בחודש, גם לא טריוויאלי).
אז מה שנותר לי הוא ביקורת אצל רופא העיניים בשבוע הבא, לעבור על תוצאות הבדיקות שעשיתי באסותא ובעיקר בדיקת הלחץ התוך עיני, ביקור שגרתי אצל כירורג לבדיקת השד השנתית, וביקורת אצל רופא אף אוזן גרון - חצי שנתית. ניג'וס אבל אני בקטע של בדיקה ומניעה וגילוי בעיות - אם קיימות - מייד כשהן מתחילות.
אנחנו ממשיכים לבקר אצל הורי מעבר לגדר באחוזה, וזה עובד יפה.
לרגע אחד בשבת אבא שלי התלבט אם אולי כבר להגיע אלינו לארוחת ששי הבאה ולשבת במרחק בטוח מהנכדים והנינים - אבל אמא שלי סירבה וזה ירד מהפרק. חבל. נראה לי שזה היה עושה להם טוב, ולא מסכן אותם.
ביקשתי מאמא שלי לבדוק עם עצמה האם זו לא פשוט הנטייה שלה לא לעשות שינויים בשיגרה החדשה אליה היא התרגלה - אבל היא טוענת שלא. שזה נראה לה כהסתכנות מיותרת בשלב הזה שהקורונה משתוללת. לא מתווכחת. רק ממשיכה להתקשר כל יום ולבקר לפחות פעם בשבוע - לפחות שלא יחושו מבודדים יותר מדי.
אז הבוקר יש לי תור אצל 'שנטי'.
מחר אמור להגיע (שוב) טכנאי הוט (הפעם "טכנאי ממחלקת תשתיות") לנסות להחליף את הכבל שמוביל אל הבית מהקופסא של הוט ברחוב. האם נראה לי שזו הבעייה שגורמת להפסקות ונפילות והאטה בלתי פוסקת באינטרנט (וגם לאחרונה הפרעות בשידור הטלוויזיה)? אני סקפטית. אבל איזו ברירה יש לי?
פרטנר וסלקום לא מתכננים בקרוב לפרוס ביישוב שלי את תשתית הפייבר שלהן, בזק עדיין מספקים כאן במקרה הטוב מהירות של 40 מגה (וגם זה תוך קרטועים ונפילות). אני תקועה בינתיים עם הוט. ונקווה לטוב.
הצלחתי (כמעט) לא לדבר על "המצב" - רק אומר ש-T מאמין שהליכוד מתחיל להראות סימנים של להוקיע כבר את נתניהו מתוכו - לדעתי הוא אופטימי מדי, אבל מהפה שלו לאלוהי הפוליטיקה.
נראה שהבלוגרים שאני מנויה אצלם ממעטים לכתוב.
בימים אחרים זה אולי מרמז על כך שהם עסוקים - בעבודה, בטיולים.... בתקופת הקורונה נראה שפשוט אין חשק כל כך לכתוב. או שמרגישים שאין על מה. או שנמאס לכעוס ולהתלונן. כך או אחרת אני מתגעגעת למבול של פוסטים מחברי לבלוגיה.
לא שאין מה לקרוא - יש שלל חדש של בלוגרים שהצטרפו לקהילת פרפרים ואני כמובן מברכת על כך, ועדיין לגלות שפורסם פוסט חדש מבלוגר מוכר, זה כמו לקבל טלפון או הודעה מחבר. מחכה לזה.
בסוף השבוע שעבר לא אירחנו את משפחתה של בתי, אבל קיבלתי טלפון מחכמוד, שהביע צער על כך, אמר שהוא מאד רצה לבוא לישון אצלנו, ושפחות נחמד לו עם המשפחה של אבא. "אתם שקטים וכיפים" היתה הגדרתו, שהעלתה חיוך על פני.
מיהרתי לומר לו שהמשפחה של אבא שלו מאד אוהבים אותו, ושהם חמודים ונכון - מעט רועשים יותר - אבל גם בזה יש כיף, כיף מסוג אחר.
בסופו של דבר שמעתי שבאמת היה להם כיף אצל הסבתא השנייה, הם נשארו לישון שם יחד עם אחד מבני הדודים שלהם ונהנו מאד.
גם נשמותק, שסוף סוף יש לו טלפון משלו, התקשר השבוע לשאול מה שלומי, והבטיח שבששי הקרוב הם יבואו.
הקשר החם והאוהב והקרוב עם הנכדים שלי הוא באמת אור בחיי - תמיד, אך במיוחד בימים אלו.
אנחנו ממשיכים עם הפעילות הגופנית שלנו - הליכות או רכיבה על אופניים ביישוב, ועכשיו T גם חזר לבריכה. חדר הכושר סגור, ואני אישית לא מתגעגעת אליו.
בימים אלה יש לי כל מיני תורים אצל רופאים, ביקורת שנתית או חצי שנתית.
רופאת העור סוף סוף איבחנה סופית את הפריחה שכבר שנה מציקה לי ליד העין - וזה לא נחמד בכלל. "חברים שלי" קראה לטפילים המגעילים שלטענתה קיימים כנראה אצל כולם אבל לא אצל כולם גורמים לנזק נראה לעין. עוד הוכחה על כך שהמערכת החיסונית שלי נחלשה.
היא רשמה לי משחה שעלי למרוח אותה על כל הפנים (לא רק על האזור הפורח) לפחות למשך החצי השנה הקרובה, אם לא יותר מזה.
'שנטי' התייעצה עם מטפל סיני נוסף לגבי הסוגייה הזאת, ויחד הוחלט שבמקביל למשחה היא תרשום לי צמחים ותמשיך בדיקור שמטרתו לחזק את המערכת החיסונית.
ביקור אצל הדיאטנית אישר שאני יורדת יפה במשקל, ושייתכן שמספטמבר תאושר לי תרופה במימון (יחסי של) הקופה שניתנת בהזרקה ונועדה לסיוע בדיכוי התיאבון ועל הדרך גם הורדת רמת הסוכר בדם. התרופה יקרה מאד (באופן פרטי עולה כ 1200 ש"ח בחודש) ולכן הקופה דורשת מעקב של דיאטנית במשך שלושה חודשים וירידה של לפחות 5% מהמשקל, כנראה להוכחת רצינות המטופל ודבקותו במטרה לפני שהם מאשר סיוע במימון (המחיר יורד ל-300 ש"ח בחודש, גם לא טריוויאלי).
אז מה שנותר לי הוא ביקורת אצל רופא העיניים בשבוע הבא, לעבור על תוצאות הבדיקות שעשיתי באסותא ובעיקר בדיקת הלחץ התוך עיני, ביקור שגרתי אצל כירורג לבדיקת השד השנתית, וביקורת אצל רופא אף אוזן גרון - חצי שנתית. ניג'וס אבל אני בקטע של בדיקה ומניעה וגילוי בעיות - אם קיימות - מייד כשהן מתחילות.
אנחנו ממשיכים לבקר אצל הורי מעבר לגדר באחוזה, וזה עובד יפה.
לרגע אחד בשבת אבא שלי התלבט אם אולי כבר להגיע אלינו לארוחת ששי הבאה ולשבת במרחק בטוח מהנכדים והנינים - אבל אמא שלי סירבה וזה ירד מהפרק. חבל. נראה לי שזה היה עושה להם טוב, ולא מסכן אותם.
ביקשתי מאמא שלי לבדוק עם עצמה האם זו לא פשוט הנטייה שלה לא לעשות שינויים בשיגרה החדשה אליה היא התרגלה - אבל היא טוענת שלא. שזה נראה לה כהסתכנות מיותרת בשלב הזה שהקורונה משתוללת. לא מתווכחת. רק ממשיכה להתקשר כל יום ולבקר לפחות פעם בשבוע - לפחות שלא יחושו מבודדים יותר מדי.
אז הבוקר יש לי תור אצל 'שנטי'.
מחר אמור להגיע (שוב) טכנאי הוט (הפעם "טכנאי ממחלקת תשתיות") לנסות להחליף את הכבל שמוביל אל הבית מהקופסא של הוט ברחוב. האם נראה לי שזו הבעייה שגורמת להפסקות ונפילות והאטה בלתי פוסקת באינטרנט (וגם לאחרונה הפרעות בשידור הטלוויזיה)? אני סקפטית. אבל איזו ברירה יש לי?
פרטנר וסלקום לא מתכננים בקרוב לפרוס ביישוב שלי את תשתית הפייבר שלהן, בזק עדיין מספקים כאן במקרה הטוב מהירות של 40 מגה (וגם זה תוך קרטועים ונפילות). אני תקועה בינתיים עם הוט. ונקווה לטוב.
הצלחתי (כמעט) לא לדבר על "המצב" - רק אומר ש-T מאמין שהליכוד מתחיל להראות סימנים של להוקיע כבר את נתניהו מתוכו - לדעתי הוא אופטימי מדי, אבל מהפה שלו לאלוהי הפוליטיקה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה