עדכונים שוטפים

קררררררר אבל בבית נעים.
בשבוע שעבר העזתי ונכנסתי לצובר הגאז שלנו כדי לראות מה היתרה שיש לנו.....
זו פעולה שאמורה להיות פשוטה יחסית, אבל מחייבת ש-T או הגנן יגזמו פתח במעגל השיחים שמקיף את הצובר.
וכיון שחורף אז כל המשטח שמסביב בוצי (ובדיעבד התברר לי שיש שם גם הרבה הפרשות של חתולי רחוב ששורצים לנו בגינה).
למזלי התלבשתי בהתאם. נעלי הליכה אטומות למים, מכנסי טריינינג, גם הם אטומים למים פחות או יותר, ומעיל שגם הוא לא חדיר למים....(ברור שאחר כך כל זה נכנס אחר כבוד לכביסה!).

אז פותחים את מכסה הצובר (די כבד.......) וקופצים פנימה (הוא שקוע באדמה) ומנקים קצת מאבק ומבוץ את השעון המראה את אחוז הגאז....ואז התברר שיש קצת מעל 30 אחוז. שזה הזמן להזמין את המשאית של אמישראגז - שאף פעם לא מגיעה תוך פחות משבועיים....😞

החורף הוא הזמן שבו הכי הרבה גאז הולך לנו, בגלל הקמין.
שלושים אחוז (טוען T) אמור להספיק לנו עד סוף החורף, אבל אני כמובן בלחץ ובינתיים מפעילה יותר את המזגן מאשר את הקמין......ליתר ביטחון.

בינתיים (איך לא?) הלך לנו המחשב של "הבית החכם" - שברוב חוכמתם (וקצת יהירותם) של T ואיש הבית החכם שהתקין וקינפג לנו אותו, הוא הדבר היחיד שמסוגל להדליק את דוד החימום החשמלי (לחימום מים), שקיים בעצם רק לצרכי גיבוי למערכת חימום הגאז.
אז לפי חוקי מרפי ברור שאם ייגמר לנו הגאז, גם לא יהיה לנו איך להדליק את הדוד! 😨

עכשיו דרשתי משניהם (שממילא שוחחו בטלפון אודות המחשב התקול) שיסדרו לי מתג בבקשה שאיתו אוכל להדליק את הדוד בלי קשר למחשב הבית החכם!!!

בגזרת הנכדים הרבה נחת.
היינו בחמישי, T ואני, כאשר הוא הכין להם צהריים ואני הבאתי את נוקת מהגן (ראיתי שאם נותנים לה משהו לשחק איתו באוטו היא מפסיקה לבכות), וחתני גם הגיע מוקדם והיה ממש נחמד.
נוקת כבר יושבת, זוחלת חופשי על גחונה וגם מוחאת כפיים, ואומרת "בה, פה, בה, פה" במתיקות ממיסה.
תינוקי מטפס על כל דבר (שאפשר ושאי אפשר) והולך כמה צעדים עם ההליכון שלו, עד שנופל.
מתפקע מצחוק מכל מיני דברים - אין דבר ממיס יותר מהצחוק שלו.

בששי כיון שהיה קר וגשום באנו כולנו אל בתי וחתני, אנחנו והורי, והבאנו "קייטרינג" - T בישל בבית וגם הביא פילה סלמון והכין אצלם. חתני הכין כנאפה מעולה (שטעמתי מעט ממנה, כי אני ממש ממש שומרת בשבועות האחרונים) והיתה ארוחת ששי ממש ממש נחמדה. וגם נשאר להם (ולנו) אוכל לימי השבוע, והם (ואנחנו) מאד מבסוטים מזה.

חכמוד ונשמותק התבאסו מזה שהם לא ישנים אצלנו (לא יכולנו אפילו לקחת אותם איתנו בתום הארוחה כי יחד עם הורי לא היה מקום ברכב). לא נורא. בפעם הבאה.

בשבת חזרתי סוף סוף לחדר כושר (אחרי כל המחלות, ועבודה עם גיסתי על האלבום לחתונה של אחייניתי) והיה ממש טוב.
T בינתיים היה גם אצל מומחה כתף עם הצילום והאולטרסאונד וגם אצל האורתופד הרגיל - שלבקשתו של המומחה ביקש עבורו בדיקת MRI. עכשיו נחכה ונראה אם מכבי ייצאו גדולים ויאשרו. הבנתי שהם קשים עם העניין הזה.

בכלל, עם כל כמה שאנחנו מרוצים שעברנו מלאומית, יש כמה דברים שנראה לי שלאומית היו יותר נדיבים לגביהם. למשל קולונוסקופיה. במכבי שולחים אותך קודם כל לבדיקת "דם סמוי". קמצנים.

האלבום שהכנתי עם גיסתי לאחייניתי יצא נהדר. היא עוד לא ראתה אותו (ביקשה שיישלח אלי).
היא (גיסתי) נכנסה לאובססיה לגבי התת משקל של אמא שלי.
זה נכון שאמא שלי באמת
 בתת משקל, וזה נכון שהיא ממשיכה לרדת כל הזמן.
היא טוענת שהיא אוכלת, ושמאז המחלה היא אוכלת יותר, אבל לא מצליחה לעלות.
כשהיא אצלנו אני רואה שהיא אוכלת יפה, וגם הפסיקה להגביל את עצמה עם מנות שניות וקינוחים. אבל לא יודעת מה קורה כל השבוע כשהיא בבית.
מצד שני היא בריאה, מרגישה טוב, בדיקות הדם שלה מצויינות (באופן אבסולוטי, לא רק יחסית לגילה) - אני באמת לא יודעת מה נכון לעשות כאן.
ולגיסתי יש איזו שריטה עם זה, עם אנשים רזים מדי. אחותה, למשל.
מה שקרה, בין היתר, הוא שמאז שהורי בארץ אמי מתעמלת הרבה יותר ממה שהיתה מתעמלת בארה"ב. היא יוצאת לאיזה חמש או שש הליכות ביום, בנוסף לחדר כושר כל יום (ופלדנקרייז פעם בשבוע, אבל זה לא שורף קלוריות).

גיסתי לוחצת על אמא שלי לראות דיאטנית, שאולי תבין מה בדיוק קורה כאן, ותמליץ לה על תפריט, מצד אחד, ורמת פעילות גופנית, מצד שני, מאוזנים יותר.
אמא לא מזדרזת לקבוע תור, ובינתיים מנסה לבד (לטענתה) להעלות במשקל.
ואני, ששונאת שמתערבים לי במשקל (בכיוון ההפוך כמובן) לא ממש שלמה עם להתערב לאחרים.

היום יש לי במקרה תור אצל דיאטנית עבור עצמי. אצלי זה בדיוק ההיפך מאמא שלי: לא משנה כמה אני שומרת, מתעמלת, מצמצמת את את הכמויות ומקפידה על מה אני מכניסה לפה, אני כל כמה זמן עולה בעוד ק"ג. זה מאד מאד מתסכל.
אולי אוכל להתייעץ עם הדיאטנית גם לגבי אמא.

לגבי המיטה - היא אכן הוכיחה את עצמה כנוחה ברמות על, וגם הכריות החדשות שקנינו (ice ergonomic של אירופלקס)

התגלו כשדרוג רציני לשינה (במיוחד של T) והקלה גדולה על הכתפיים הדואבות. 

T גם פינק אותנו בסדינים מכותנה מצרית שהזמין באינטרנט, ובאמת אין מה להשוות מבחינת התחושה הנעימה שהם נותנים. 

כמובן שהמובילים לא הגיעו בחמישי לאסוף את הזבל שלהם...........

כרגע זה ספוג מים מהגשם....כשיתייבש קצת ננסה להעמיס על הגג של הרכב שלי (שיש לו סוג של גגון) ולהסיע את הכל אחר כבוד למיכל הקרטונים (שגם אליו כל זה לא ייכנס, אבל נוכל להניח לידו). מעצבנים.

'ביוכימיה' יצאה לפנסיה והשבוע ניצלנו את העובדה הזאת כדי להיפגש ספונטנית (אצלה בבית) לקפה, אחרי התור החצי שנתי הקבוע שלי אצל הא.א.ג. היה ממש נחמד, וכיף שהיא כבר לא עובדת. בינתיים בנוסף לעזרה עם כל הנכדים (יש לשלושת ילדיה)  היא ו'המהנדס' עסוקים בהכנת הדירה שלהם (שעברה תמ"א) למעבר, נראה מה היא תחליט לעשות בזמנה הפנויה אחרי שהפרויקט הזה יסתיים. 

אז עד כאן עדכונים שוטפים.........המשך שבוע טוב.