יום שישי, 26 ביולי 2019

ובתוך השיגרה הברוכה - מועקה

זה נופל עליך בבום - מצד אחד בלי הודעה מוקדמת, מצד שני כבר שבע שנים שכל כמה חודשים עושים בדיקות בדיוק בגלל החשש הזה. שהסרטן שבו נלחמה בתם בגיל שתיים עשרה, יחזור וישלח גרורות.

אז היום היא בת תשע עשרה, אחרי הצטיינות בתיכון ובבגרות והתנדבות ב"כנפיים של קרמבו" והדרכה בקייטנות של "גדולים מהחיים" ושחייה בוינגייט ובספיבק.....אחרי שנת מכינה מוצלחת ולקראת גיוס התנדבותי ליחידה איכותית בצה"ל.....ובבדיקות האחרונות גילו כנראה גרורה.
והשבוע יסירו אותה וישלחו אותה לביופסיה.....ומי יודע מה יהיה ההמשך.
בהעדר יכולת לעזור בדרך אחרת כרגע, התגייסתי לבטל את החופשה המתוכננת שלהם - את הרכב השכור, את המלון. להסיר מעט מן הדאגות שמסביב מכתפיהם.
והבטן מתהפכת והשינה בלילה לא סדירה ובבוקר המועקה עוטפת את הגוף, את הלב, את הכל........צובעת את כל הדברים האחרים  - הטובים  - בצבע עכור של דאגה ועצב. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה