אתמול היה יום הולדת 61 ל-T ויצאנו בערב למסעדה לחגוג.
אנחנו, בתי חתני והנכדים, אחי, גיסתי והאחייניות. the usual suspects כמו שאנחנו קוראים להרכב הזה.
בעוד חודשים ספורים ההרכב הקבוע הזה יגדל בשניים: הורי כבר הזמינו כרטיסי טיסה והם ינחתו כאן ב-21/8.
האמת שלפי החישובים שלנו עדיף היה שיגיעו חודש לפני כן - אבל אמא שלי לא רצתה לשמוע.
אז יש סיכוי שהמכולה שלהם תגיע לפניהם (אלא אם הנמלים ימשיכו לשבות עד אז....🤔) ותיאלץ להמתין להם בנמל כי רק הם עצמם, בהצגת תעודת תושב חוזר, יוכלו לשחרר אותה עם פטור ממכס.
את הבית הם עוד לא מכרו אבל עכשיו אבא שלי כבר מבין שייתכן שעדיף להפקיד אותו בידי סוכן (כן, הוא רצה קודם לחסוך את העמלה....לא ממש הולך) שאולי בכל זאת ישפץ אותו קצת (עוד כמה אלפי דולרים) ויעמיד אותו למכירה "כמו שצריך".....ובכל מקרה יש זמן.
את הכסף לחתימת ההסכם ולכניסה לדיור המוגן יש להם בהישג יד - זה בסך הכל עשרה אחוז מהפיקדון. פחות אפילו.
ויש להם שנה שלמה למכור.
אמא שלי לוחצת למכור לסיטונאי נדל"ן, שמוכנים לקחת את הבית כמות שהוא, לשים כסף מזומן על השולחן.....ולקנות הרבה יותר בזול....
לאבא שלי זה כמובן עושה חום (וגם T מנסה לשכנע אותה שהם עבדו קשה מאד כדי להרוויח את הדולרים האלה, ואולי באמת חבל לוותר ככה סתם על עשרות אלפי ואולי מאה אלף דולר רק כדי "להיפטר" מהבית).
בחום הגדול של חמישי אספנו את הנכדים מהגן ומבית הספר (חוג הכדורגל של חכמוד התנהל במגרש בחוץ - בחום - במקום באולם ההתעמלות הממוזג, כי היה שם חוג של בנות.....).
חכמוד היה במצב רוח ירוד ושום דבר שעשיתי או שאמרתי לא הצליח לדובב אותו.
אז הנחתי לו, וכשהגענו הביתה הוא מיד הדליק טלויזיה.
דאגתי שישתו הרבה מים (וגם אנחנו שתינו), וחיכיתי.....ידעתי שבסוף הוא יירגע.
זה לקח קצת זמן אבל גם התחלנו קרבות ביי בלייד (והוא רוב הזמן ניצח) והוא גם גילה שהבאתי להם מעדן "פצפוצים"
אנחנו, בתי חתני והנכדים, אחי, גיסתי והאחייניות. the usual suspects כמו שאנחנו קוראים להרכב הזה.
בעוד חודשים ספורים ההרכב הקבוע הזה יגדל בשניים: הורי כבר הזמינו כרטיסי טיסה והם ינחתו כאן ב-21/8.
האמת שלפי החישובים שלנו עדיף היה שיגיעו חודש לפני כן - אבל אמא שלי לא רצתה לשמוע.
אז יש סיכוי שהמכולה שלהם תגיע לפניהם (אלא אם הנמלים ימשיכו לשבות עד אז....🤔) ותיאלץ להמתין להם בנמל כי רק הם עצמם, בהצגת תעודת תושב חוזר, יוכלו לשחרר אותה עם פטור ממכס.
את הבית הם עוד לא מכרו אבל עכשיו אבא שלי כבר מבין שייתכן שעדיף להפקיד אותו בידי סוכן (כן, הוא רצה קודם לחסוך את העמלה....לא ממש הולך) שאולי בכל זאת ישפץ אותו קצת (עוד כמה אלפי דולרים) ויעמיד אותו למכירה "כמו שצריך".....ובכל מקרה יש זמן.
את הכסף לחתימת ההסכם ולכניסה לדיור המוגן יש להם בהישג יד - זה בסך הכל עשרה אחוז מהפיקדון. פחות אפילו.
ויש להם שנה שלמה למכור.
אמא שלי לוחצת למכור לסיטונאי נדל"ן, שמוכנים לקחת את הבית כמות שהוא, לשים כסף מזומן על השולחן.....ולקנות הרבה יותר בזול....
לאבא שלי זה כמובן עושה חום (וגם T מנסה לשכנע אותה שהם עבדו קשה מאד כדי להרוויח את הדולרים האלה, ואולי באמת חבל לוותר ככה סתם על עשרות אלפי ואולי מאה אלף דולר רק כדי "להיפטר" מהבית).
בחום הגדול של חמישי אספנו את הנכדים מהגן ומבית הספר (חוג הכדורגל של חכמוד התנהל במגרש בחוץ - בחום - במקום באולם ההתעמלות הממוזג, כי היה שם חוג של בנות.....).
חכמוד היה במצב רוח ירוד ושום דבר שעשיתי או שאמרתי לא הצליח לדובב אותו.
אז הנחתי לו, וכשהגענו הביתה הוא מיד הדליק טלויזיה.
דאגתי שישתו הרבה מים (וגם אנחנו שתינו), וחיכיתי.....ידעתי שבסוף הוא יירגע.
זה לקח קצת זמן אבל גם התחלנו קרבות ביי בלייד (והוא רוב הזמן ניצח) והוא גם גילה שהבאתי להם מעדן "פצפוצים"
ולאט לאט מצב הרוח שלו הלך והשתפר.
בהתחלה הוא עוד בכה מידי פעם כי קיבל מכה מהכיסא או מנשמותק כאשר שיגר את הביי בלייד שלו....וראיתי שהוא רק מחפש לבכות.....ולא עשיתי מזה עניין.....ועד שחתני הגיע הביתה הוא כבר היה כולו חיוכים.
נפרדנו בחיבוקים חמים ואמרנו שניפגש בששי..............
ואכן נפגשנו כולנו ב"טוטו", שהיתה מוצלחת כפי שזכרנו אותה - כולם נהנו, ולמרות שגם כאן (כמו בכל מקום, כך נדמה) היה קצת רועש, בכל זאת זה היה ברמה שניתן היה לדבר (קצת בקול רם) עם כל מי שישב בשולחן (והיינו עשרה אנשים!).
חתני הגדיל לעשות וקנה ל-T ז'קט קיצי מאוורר ממוגן לאופנוע (שסיכמנו שאם ימצא כזה, נקנה אותו ל-T כמתנה משותפת). מאחר ולא שמעתי ממנו חשדתי שהוא לא השיג או לא הספיק אבל הוא הופיע במסעדה עם הז'קט כמו גדול! T שמח מאד. אז אולי זה לא משהו שהוא היה קונה לעצמו (ואולי כן) אבל זה בהחלט משהו שהוא צריך.........
כשחזרנו מהמסעדה עוד הספקנו לדבר שוב עם הורי בסקייפ, והיום אימון כרגיל בקאנטרי וסייסטה במזגן........
לא רע בכלל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה