בשבת ערב שבועות לא עשינו כלום.
כלומר, נסענו לקאנטרי בבוקר והתאמנו, ואפילו ישבנו על הדשא על הגבעה עם חברים וכוס קפה....עד שנהיה חם מדי והזבובים עקצו מדי (יש שם זבובים עוקצים, זה ממש מטרד).
את שאר היום בילינו במנוחה - שינה, קריאה, צפיה בטלויזיה.
אגב עשינו בינג' על סידרת מתח מצוינת: SAFE על פי הספר של הרלן קובן. מומלץ ביותר!
בנוסף התחלנו לצפות ב-Lost in Space - שבהתחלה T התעצבן מהקפיצות קדימה ואחורה בזמן (והנה מצאתי עוד משהו שמעצבן אותו - לא קשור אלי כמובן - כאשר בסרטים ובסדרות יש כל הזמן קפיצות אחורה וקדימה בזמן...😜) אבל הבין שאין ברירה ורק ככה נבין מה קורה שם בכלל ומיהן הנפשות הפועלות...ועכשיו כבר צפינו בשלושה פרקים וזה ממש טוב.
בערב (במקום ארוחת ערב) טעמנו מהגלידה הביתית הנהדרת שלו (הוא הכין גלידות בטעם פרג, בטעם קוקוס ובטעם גבינת ריקוטה.... ממש מעדן) ואיך שסיימנו, משתרעים מפוצצים על הספה, התקשרו בתי וחתני ושאלו אם בא לנו לקפוץ איתם לאגאדיר (הסניף שקרוב אלינו).
וכמה שאנחנו תמיד שמחים לראות אותם ואת הנכדים המתוקים שלנו, היה לנו ברור שלא נוכל לאכול אפילו פירור נוסף, והאמת שלא בא לנו לזוז. וויתרנו. ואמרנו שנדבר למחרת, ניפגש ונעשה משהו ביחד.
בדיעבד הבנתי שחתני התבאס מזה שערב חג והם לא בילו בכלל עם משפחה.
חבל, כי בדרך כלל אנחנו די ספונטנים, ואילו היו מתקשרים אפילו חצי שעה קודם.......לפני זלילת הגלידה....סביר להניח שהיינו מתייצבים.
בכל מקרה דיברנו איתם על הבוקר בראשון, והוחלט לבקר עם הקטנטנים ב"משק ברגר" בכפר הס.
פרט לחום (טוב, נגד זה אין מה לעשות....) היה ממש נחמד.
ליטפנו והאכלנו עגלים (וקיבלתי מהם המון ליקוקים...), צפינו בחליבה של פרות, בגז של כבשים, בשלל ציפורים כולל שני טווסים, האחד מאד צבעוני והשני צח כשלג...... ליטפנו ארנבונים ושרקנים
וגם קיבלנו מעדני חלב, והנכדים קינחו בגן שעשועים.....
היה ממש נחמד.
משם חזרנו אלינו הביתה ובזמן שהכנו ארוחת צהריים בתי קילחה את הילדים (ואולי גם את עצמה....)....
וכמובן שהם לא הלכו לפני שטעמו כמה וכמה טעמים של גלידות ביתיות....
באמצע הארוחה נשמותק היה צריך לשירותים.
הוא הלך בעצמו, סגר את הדלת, ופתאום שמעתי אותו צועק "סבתא, אני צריך חוט דנטלי"......
"רגע" אמרתי, "אני צריכה להביא אותו מהחדר שלי"....והוא התחיל עם "עבר כבר רגע"....וכשאמרתי "אז עוד רגע" המשיך עם "גם הרגע הזה כבר עבר"....ובינתיים הגעתי עם החוט הדנטלי....שהוא לקח וסגר את הדלת.
כמה ילדים בני שש מינוס אני מכירה שמבקשים חוט דנטלי (בלי קשר לכך שהוא רצה אותו בזמן שישב על האסלה...)?
זה היה מאד מצחיק, אבל מה שהיה פחות מצחיק, היה שכאשר הם הלכו, גיליתי שאי אפשר לפתוח את המכסה של פח האשפה של השירותים.
למחרת צחקתי בטלפון עם בתי, שנשמותק הוא סוג של מקגייבר.....קצת חוט דנטלי, מגבונים לחים, סבון .....והוא מארגן את הפח של השירותים כך שלא ניתן לפתוח אותו.................
כלומר, נסענו לקאנטרי בבוקר והתאמנו, ואפילו ישבנו על הדשא על הגבעה עם חברים וכוס קפה....עד שנהיה חם מדי והזבובים עקצו מדי (יש שם זבובים עוקצים, זה ממש מטרד).
את שאר היום בילינו במנוחה - שינה, קריאה, צפיה בטלויזיה.
אגב עשינו בינג' על סידרת מתח מצוינת: SAFE על פי הספר של הרלן קובן. מומלץ ביותר!
בנוסף התחלנו לצפות ב-Lost in Space - שבהתחלה T התעצבן מהקפיצות קדימה ואחורה בזמן (והנה מצאתי עוד משהו שמעצבן אותו - לא קשור אלי כמובן - כאשר בסרטים ובסדרות יש כל הזמן קפיצות אחורה וקדימה בזמן...😜) אבל הבין שאין ברירה ורק ככה נבין מה קורה שם בכלל ומיהן הנפשות הפועלות...ועכשיו כבר צפינו בשלושה פרקים וזה ממש טוב.
בערב (במקום ארוחת ערב) טעמנו מהגלידה הביתית הנהדרת שלו (הוא הכין גלידות בטעם פרג, בטעם קוקוס ובטעם גבינת ריקוטה.... ממש מעדן) ואיך שסיימנו, משתרעים מפוצצים על הספה, התקשרו בתי וחתני ושאלו אם בא לנו לקפוץ איתם לאגאדיר (הסניף שקרוב אלינו).
וכמה שאנחנו תמיד שמחים לראות אותם ואת הנכדים המתוקים שלנו, היה לנו ברור שלא נוכל לאכול אפילו פירור נוסף, והאמת שלא בא לנו לזוז. וויתרנו. ואמרנו שנדבר למחרת, ניפגש ונעשה משהו ביחד.
בדיעבד הבנתי שחתני התבאס מזה שערב חג והם לא בילו בכלל עם משפחה.
חבל, כי בדרך כלל אנחנו די ספונטנים, ואילו היו מתקשרים אפילו חצי שעה קודם.......לפני זלילת הגלידה....סביר להניח שהיינו מתייצבים.
בכל מקרה דיברנו איתם על הבוקר בראשון, והוחלט לבקר עם הקטנטנים ב"משק ברגר" בכפר הס.
פרט לחום (טוב, נגד זה אין מה לעשות....) היה ממש נחמד.
ליטפנו והאכלנו עגלים (וקיבלתי מהם המון ליקוקים...), צפינו בחליבה של פרות, בגז של כבשים, בשלל ציפורים כולל שני טווסים, האחד מאד צבעוני והשני צח כשלג...... ליטפנו ארנבונים ושרקנים
וגם קיבלנו מעדני חלב, והנכדים קינחו בגן שעשועים.....
היה ממש נחמד.
משם חזרנו אלינו הביתה ובזמן שהכנו ארוחת צהריים בתי קילחה את הילדים (ואולי גם את עצמה....)....
וכמובן שהם לא הלכו לפני שטעמו כמה וכמה טעמים של גלידות ביתיות....
באמצע הארוחה נשמותק היה צריך לשירותים.
הוא הלך בעצמו, סגר את הדלת, ופתאום שמעתי אותו צועק "סבתא, אני צריך חוט דנטלי"......
"רגע" אמרתי, "אני צריכה להביא אותו מהחדר שלי"....והוא התחיל עם "עבר כבר רגע"....וכשאמרתי "אז עוד רגע" המשיך עם "גם הרגע הזה כבר עבר"....ובינתיים הגעתי עם החוט הדנטלי....שהוא לקח וסגר את הדלת.
כמה ילדים בני שש מינוס אני מכירה שמבקשים חוט דנטלי (בלי קשר לכך שהוא רצה אותו בזמן שישב על האסלה...)?
זה היה מאד מצחיק, אבל מה שהיה פחות מצחיק, היה שכאשר הם הלכו, גיליתי שאי אפשר לפתוח את המכסה של פח האשפה של השירותים.
למחרת צחקתי בטלפון עם בתי, שנשמותק הוא סוג של מקגייבר.....קצת חוט דנטלי, מגבונים לחים, סבון .....והוא מארגן את הפח של השירותים כך שלא ניתן לפתוח אותו.................
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה