יום ששי שקט בבית משפחת אמפיארטי.
לחתני היה מירוץ היום, והם הבינו שהוא יהיה עייף בערב כך שקבענו שהם לא יגיעו אלינו היום.
אני קוראת את הספר המצוין שלי, T צופה בפרק של Chicago PD.
אחרי כן T קם לבשל משהו, ולהכין גלידה, ואני צופה בפרק של "האנטומיה של גריי".
כן, T גם מכין גלידות. מעולות. הוא קנה לעצמו מכונת גלידה.
נמאס לו מהמחיר של גלידות משובחות. נמאס לו ממתיקות היתר של הגלידות הקנויות.
ביפן הכרנו גלידות הרבה פחות מתוקות, וזה מאד מצא חן בעינינו.
כך גם אפשר לדעת בדיוק אילו חומרים יש בפנים.
בחמישי נסעתי לבד אל הנכדים, היתה ל-T פגישת עבודה.
ביליתי שעה עם נשמותק, מקריאה לו סיפורים וגם צופה בהתלהבות כיצד הוא עצמו מצליח לקרוא עמוד שלם בספר.
ילד בגן חובה, קורא עמוד שלם.
מידי פעם הוא נעצר ושאל אותי איך הוגים את הניקוד: איך אומרים סֶגֹוֹל? אֶה.
לא היתה לו שום בעייה עם חִירִיק או קָמָץ או פַּתָּחַ, אבל היה קשה להסביר מה זה חָטַף פַּתָּחַ ומדוע לפעמים שְׁוָא נשמע כמו סֶגֹוֹל ולפעמים לא.....
בחמש וחצי אספנו את חכמוד מהכדורגל. נשמותק פרש לפני כמה שבועות מהחוג הזה. הוא דווקא היה מאד מוצלח והמדריך ממש אהב אותו, אבל נשמותק יודע מה הוא רוצה ובעיקר מה הוא לא רוצה, והוא הודיע בעצמו למדריך: "אני פורש". בתי סיפרה לי שכאשר היא באה איתו בשבוע שאחרי כן לאסוף את חכמוד מהחוג שלו, אמר לו המדריך "שלום, נשמותק, מה שלומך?" והוא מייד ענה "אני פרשתי". המדריך חייך בחיבה וענה לו "אסור לי לומר לך שלום אם פרשת?" ונשמותק הבין שהכל בסדר.
לחכמוד תלויה שן קדמית על בלי מה. נראה כאילו משיכה קטנה תשלוף אותה בקלות, במיוחד שהשן הבשרית כבר התחילה לצמוח במקומה. אבל כשהוא מנסה למשוך זה כואב לו, וגם היה מעט דימום. אז הוא עזב אותה. חכמוד מאד מאד מפחד מדם.
את שלוש השיניים שכבר התחלפו לו היה צורך לעקור אצל רופאת השיניים. עקשניות, שיני החלב של חכמוד. לא רוצות לפנות מקום לבשריות.
חכמוד לא רצה בשום אופן לקרוא סיפורים או לשחק. הוא הדליק את הטלוויזיה, וחשבתי לעצמי שאחרי יום שלם בבית הספר ובצהרון ואחר כך בחוג כדורגל - לא יקרה כלום אם יצפה קצת בטלוויזיה לפני שאבא יגיע, מקלחות, ארוחת ערב, ולישון.
כשהגעתי הביתה T היה באמצע שיחת סקייפ עם הורי. זה כבר הפך לעניין כמעט יום יומי. T מדבר עם הורי. מעדכן אותם על המהלכים עם הדיור המוגן, הם מעדכנים אותו על סטאטוס המכירה של הבית או הבירורים שלהם לגבי העברת הרהיטים שלהם לארץ.
הם כבר קיבלו כמה הצעות מחברות ישראליות שיש להן נציגות מקומית שם, שנותנות שירות מדלת לדלת.
הם כל כך יוזמים, כל כך פעילים. בעוד אבא שלי מתכנן את המהלכים הגדולים, אמא שלי כבר מספיקה לעבור על כל הבית ולהיפטר מכל מה שהם לא צריכים להביא איתם. הוא דואג למאקרו, היא למיקרו - צוות מנצח.
אבל אז היא אומרת "אני לא מאחלת לאף אחד לעבור את התקופה שאנחנו עוברים עכשיו" ואני מבינה כמה שהם במתח, בלחץ, כמה ויכוחים ומריבות בטח יש, כמה דאגות ותחושות של חוסר וודאות.
אנחנו מדברים על המצב. על השרב הכבד ששרר כאן באותו יום.
"תראו לאן אני מעבירה אתכם" אני אומרת. "טילים איראנים ומזג אוויר מחורבן, רק כדי שתהיו קרובים אלי".
כן, לא אכפת להם. הם מבינים שהעיקר להיות לידי, ליד אחי, ליד הנכדים והנינים.
דיברתי היום עם גיסתי וגם היא עוברת תקופה מאתגרת, מול אמא שלה שקיבלה עובדת זרה ועושה לה (לעובדת) את המוות כבר כמה שבועות. צער גידול הורים.........
מקווה שהמעבר יעבור בשלום. שההתאקלמות תעבור בשלום. שהורי לא יצטערו על המהלך. שאני לא אצטער....
לחתני היה מירוץ היום, והם הבינו שהוא יהיה עייף בערב כך שקבענו שהם לא יגיעו אלינו היום.
אני קוראת את הספר המצוין שלי, T צופה בפרק של Chicago PD.
אחרי כן T קם לבשל משהו, ולהכין גלידה, ואני צופה בפרק של "האנטומיה של גריי".
כן, T גם מכין גלידות. מעולות. הוא קנה לעצמו מכונת גלידה.
נמאס לו מהמחיר של גלידות משובחות. נמאס לו ממתיקות היתר של הגלידות הקנויות.
ביפן הכרנו גלידות הרבה פחות מתוקות, וזה מאד מצא חן בעינינו.
כך גם אפשר לדעת בדיוק אילו חומרים יש בפנים.
בחמישי נסעתי לבד אל הנכדים, היתה ל-T פגישת עבודה.
ביליתי שעה עם נשמותק, מקריאה לו סיפורים וגם צופה בהתלהבות כיצד הוא עצמו מצליח לקרוא עמוד שלם בספר.
ילד בגן חובה, קורא עמוד שלם.
מידי פעם הוא נעצר ושאל אותי איך הוגים את הניקוד: איך אומרים סֶגֹוֹל? אֶה.
לא היתה לו שום בעייה עם חִירִיק או קָמָץ או פַּתָּחַ, אבל היה קשה להסביר מה זה חָטַף פַּתָּחַ ומדוע לפעמים שְׁוָא נשמע כמו סֶגֹוֹל ולפעמים לא.....
בחמש וחצי אספנו את חכמוד מהכדורגל. נשמותק פרש לפני כמה שבועות מהחוג הזה. הוא דווקא היה מאד מוצלח והמדריך ממש אהב אותו, אבל נשמותק יודע מה הוא רוצה ובעיקר מה הוא לא רוצה, והוא הודיע בעצמו למדריך: "אני פורש". בתי סיפרה לי שכאשר היא באה איתו בשבוע שאחרי כן לאסוף את חכמוד מהחוג שלו, אמר לו המדריך "שלום, נשמותק, מה שלומך?" והוא מייד ענה "אני פרשתי". המדריך חייך בחיבה וענה לו "אסור לי לומר לך שלום אם פרשת?" ונשמותק הבין שהכל בסדר.
לחכמוד תלויה שן קדמית על בלי מה. נראה כאילו משיכה קטנה תשלוף אותה בקלות, במיוחד שהשן הבשרית כבר התחילה לצמוח במקומה. אבל כשהוא מנסה למשוך זה כואב לו, וגם היה מעט דימום. אז הוא עזב אותה. חכמוד מאד מאד מפחד מדם.
את שלוש השיניים שכבר התחלפו לו היה צורך לעקור אצל רופאת השיניים. עקשניות, שיני החלב של חכמוד. לא רוצות לפנות מקום לבשריות.
חכמוד לא רצה בשום אופן לקרוא סיפורים או לשחק. הוא הדליק את הטלוויזיה, וחשבתי לעצמי שאחרי יום שלם בבית הספר ובצהרון ואחר כך בחוג כדורגל - לא יקרה כלום אם יצפה קצת בטלוויזיה לפני שאבא יגיע, מקלחות, ארוחת ערב, ולישון.
כשהגעתי הביתה T היה באמצע שיחת סקייפ עם הורי. זה כבר הפך לעניין כמעט יום יומי. T מדבר עם הורי. מעדכן אותם על המהלכים עם הדיור המוגן, הם מעדכנים אותו על סטאטוס המכירה של הבית או הבירורים שלהם לגבי העברת הרהיטים שלהם לארץ.
הם כבר קיבלו כמה הצעות מחברות ישראליות שיש להן נציגות מקומית שם, שנותנות שירות מדלת לדלת.
הם כל כך יוזמים, כל כך פעילים. בעוד אבא שלי מתכנן את המהלכים הגדולים, אמא שלי כבר מספיקה לעבור על כל הבית ולהיפטר מכל מה שהם לא צריכים להביא איתם. הוא דואג למאקרו, היא למיקרו - צוות מנצח.
אבל אז היא אומרת "אני לא מאחלת לאף אחד לעבור את התקופה שאנחנו עוברים עכשיו" ואני מבינה כמה שהם במתח, בלחץ, כמה ויכוחים ומריבות בטח יש, כמה דאגות ותחושות של חוסר וודאות.
אנחנו מדברים על המצב. על השרב הכבד ששרר כאן באותו יום.
"תראו לאן אני מעבירה אתכם" אני אומרת. "טילים איראנים ומזג אוויר מחורבן, רק כדי שתהיו קרובים אלי".
כן, לא אכפת להם. הם מבינים שהעיקר להיות לידי, ליד אחי, ליד הנכדים והנינים.
דיברתי היום עם גיסתי וגם היא עוברת תקופה מאתגרת, מול אמא שלה שקיבלה עובדת זרה ועושה לה (לעובדת) את המוות כבר כמה שבועות. צער גידול הורים.........
מקווה שהמעבר יעבור בשלום. שההתאקלמות תעבור בשלום. שהורי לא יצטערו על המהלך. שאני לא אצטער....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה