בפתחו של עוד שבוע של אי וודאות

מסתמן שאנחנו פשוט צריכים להתרגל לחיות ככה. 

באי וודאות מתמדת, לגבי אם תפרוץ שוב מלחמה או לא, ואם כן - מתי, ולמשך כמה זמן. 

בינינו, גם ככה אנחנו חיים באי-וודאות כל חיינו, רק שרוב הזמן יש לנו את האשליה של וודאות, לפחות. 

אז בצל אי הוודאות הנוכחית, החליטו 'שותפנו' ו'שריתה' שהם לא רוצים להמתין עוד - ולאחר שבוטלה חופשתם ביוון בפסח, מחר הם טסים לשם לכמה ימים וזהו. מה שיהיה יהיה. הילדים לא טסים איתם, כך שגם אם ייתקעו שם יש להם בית נהדר ונוח ונעים לגור בו, ואזור מקסים לטייל בו, וזה לא סוף העולם. האורחים הבאים שאמורים לבוא להתארח בבית מתוכננים לסוף יוני, וגם הם מגיעים מישראל - כך שאם עד אז לא ניתן יהיה לחזור ארצה, גם לא ניתן יהיה כנראה לצאת ממנה. בכל מקרה אני מקווה שיהיה להם כיף גדול שם, גם מזג האוויר אביבי ונעים עכשיו, ונקווה לטוב.

אגב העיסקה השגויה ב"ביט" פגה תוקף בששי בבוקר...ויכולתי להעביר את הכסף כמו שצריך לשכנה, ובכך תמה הפרשה המוזרה ההיא. 

הילדים הודיעו שבששי הם מוזמנים לאמא של חתני, אז לא הכנו ארוחה, ובמקום זאת הצענו לקחת את הורי להמבורגר - לכבוד יום הולדתו ה-92 הקרב ובא (מחר) של אבא שלי. הורי מאד שמחו (אחרי שאמא שלי הזכירה שסבתא שלי ז"ל היתה מתעצבנת שאנחנו חוגגים יום הולדת לפני התאריך, טפו חמסה עיגולים) וכשהצעתי גם לאחי ולגיסתי להצטרף, גיסתי הודיעה שהיא עסוקה עם אחיינית2 (צריך לחפש נעליים לחתונה ועוד שימלה - כן, מסתבר שהיום לא מספיקה שמלת כלה אחת....) אבל אחי ישמח לבוא.

בבוקר ששי עוד נסענו לקנות לאבא שלי מתנה, וכבר קנינו לשנינו גם בגדים - כי יש גם השבוע חתונה במשפחה (כמו שכתוב על ההזמנה: בכפוף להוראות פיקוד העורף) - האחיין הצעיר של גיסתי מתחתן, ובסך הכל זה היה יום ששי פורה מאד.

לאחר מכן נחנו כל שאר סוף השבוע (פרט להליכות בוקר, כמובן). 

בשבת שרי התקשרה אלי מהטלפון של בתי וסיפרה בהתרגשות שהם בוחרים מזרונים למיטות החדשות שלהם לבית החדש. היא כל כך התרגשה ושמחה שהייתה חייבת לשתף אותי, וזה ממש חימם לי את הלב. 

במהלך סוף השבוע צפינו בשלושה סרטים - שניים מהם טובים מאד והשלישי...ככה ככה.

הטוב ביותר לדעתי היה "משחק מסוכן" שראינו בסטינג טי וי (YES).

גם "איש הצללים" היה טוב (גם כן בסטינג YES). 

ואילו על "פרא" בנטפליקס אני לא סגורה...אבל לגמרי שווה לראות את שרליז ת'רון היפהפיה..וגם נופים עוצרי נשימה, בעיקר באוסטרליה וגם בהתחלה קצת בנורבגיה. למרות שהיו כמה זוויות צילום שעשו לנו קצת סחרחורת. 

אני בשלבים מתקדמים בספר "המשחק אחרון" מאת בראד פרקס ואני מאד נהנית. 

אז מצד אחד אנחנו בשיגרה רגילה לחלוטין, ומצד שני - הכל יכול להתהפך תוך שנייה. וככה הם חיינו.