כפי שכבר סיפרתי, בתום טיול בר המצווה של נשמותק נשארנו T ואני עוד ששה ימים אצל בני ומשפחתו המתוקה, כדי לזכות לזמן האיכות שלנו ביחד כפי שאנחנו משתדלים לעשות פעמיים בשנה.
היה כיף להיות בהרכב משפחתי מלא, אבל הרגשנו שמגיע להם קצת תשומת לב בלעדית מאיתנו בלי כל השאר, כפי שבתי ומשפחה זוכים לה במהלך כל השנה.
אלא שסביבוני העלה חום עוד ביום לפני שבתי ומשפחתה טסו הביתה, ולמחרת גם T העלה חום והרגיש מאד לא טוב, וכבר הבנו ששוב נהיה אצלם במוד של מחלה.
בהתחלה בסך הכל התנהלנו כרגיל - קניות בסופר וכביסות, בישולים ושטיפת כלים, משחקים עם הנכדים ועזרה עם שיגרת האוכל, האמבטיות וההרדמה - אבל סביבוני היה בבית, וכשירד לו החום צריך היה להעסיק אותו לשחק איתו - והוא קיבל הרבה יותר זמן "משחקי וידאו" בטלפון ובטאבלט מהרגיל. ברגיל הוא משחק X דקות כמה פעמים ביום רק במהלך סוף השבוע.
אבל כשחולים...........החוקים מתגמשים.
במהלך היום T היה יחסית בסדר ותיפקד, אבל לקראת הערב תמיד עלה לו החום והוא ממש רעד והרגיש לא טוב......
בשבוע הזה החברה / שכנה / בייביסיטרית שלהם נסעה עם משפחתה לפלורידה, וכלתי התנדבה לטפל להם בכלבה.
חלק מהזמן הכלבה ביקרה אצלנו בבית, ובחלק מהלילות כלתי התנדבה לישון בבית שלהם כדי שהיא לא תהיה לבד.
אני מאד אוהבת את היחסים בין בני וכלתי לבין השכנה/חברה/בייביסיטרית הזאת - הרבה מאד רצון טוב ונתינה משני הצדדים.
כמובן שבזמן הזה בני וכלתי המשיכו לעבוד - ללמד ולהופיע - כרגיל, ואנחנו שמרנו על הילדים.
זה נוף של בוסטון שכלתי צילמה באחד מימי העבודה שלה בעיר.
בערך יומיים אחרי ש-T חלה אני גם נדבקתי - אמנם לא היה לי חום בשום שלב אבל לשנינו התחילו גם תסמינים של בחילות ואחר כך גם סחרחורת.
בניגוד ל-T שהמשיך לתפקד כאשר לא היה לו חום, מרגע שאני חליתי פשוט נשפכתי על הספה או במיטה ולא היו לי כוחות לעשות שום דבר.
 |
| סביבוני החולה וסבתא אמפי החולה מתפנקים על הספה |
 |
| סבתא אמפי וקיקה - מזל שהקטנה לא נדבקה בשום שלב |
מזג האוויר המשיך להיות סגרירי אז אפילו לא הרגשנו מבואסים על כך שלא יכולנו לצאת או לקחת את הילדים לגן השעשועים.
אגב לא קיקה ולא בני וכלתי נדבקו מאיתנו בשום שלב.
T הצהיר שהוא מתחיל להרגיש יותר טוב כבר אחרי שלושה או ארבעה ימים אבל אני הייתי די גמורה. בדיעבד הוא אולי סיים עם המחלה אבל התברר שהמחלה לא סיימה איתו...אבל הוא מאד עקשן הבעל שלי, ובאותם ימים אחרונים בבוסטון חזר לתפקד כרגיל. או לפחות ניסה.
יום לפני שחזרנו לארץ פתאום היה מזג אוויר מעולה, זה היה סוף שבוע ובני וכלתי היו שניהם פנויים - וסביבוני הרגיש יותר טוב - אז כולם חוץ ממני נסעו לחוות קטיף תפוחים.
במקור זו היתה פעילות שכלתי תכננה עבור שתי המשפחות כשהגענו עם בתי לבוסטון, אבל משום מה בתי החליטה שזו לא פעילות שתעניין את הילדים שלה....חוץ מאולי שרי - והיא העדיפה לעשות דברים אחרים.
 |
| מהמבוך הזה הם בקושי הצליחו לצאת.....😂 |
היה מגוון גדול של תפוחים והם הביאו כל כך הרבה הביתה ש-T מייד הכין ריבה ואפה עוגה....
היו גם עוד סוגים של עצי פרי בחווה הזאת
ופינת חי.... שקיקה מאד אהבה אבל את סביבוני חיות מעולם לא עניינו.
למרות המחלה שמחנו שהיו לנו הימים האלה להיות ביחד וליהנות משיגרת הבית והמשפחה.
באיזשהו שלב נמאס לנו מהסדרות שהילדים צפו בטלוויזיה (במיוחד מהסידרה המטופשת ששרי היתה רואה ושסביבוני התחיל להתמכר אליה) והצענו שיצפו בסרט "
לשיר" המצוין.
זה היה מוצלח כל כך שהם התחילו לצפות בזה שוב ושוב, גם אחרי שכבר נסענו הביתה, וסביבוני כבר יודע את כל המילים של כל השירים וגם איזו חיה ביצעה איזה שיר. גאון קטן של סבתא.
ממש לפני שתפסנו UBER לשדה התעופה לא ויתרנו על התמונה הקלאסית של כולנו (פרט לכלתי שמצלמת) על הספה, הפעם - תוך כדי צפיה בסרט.
כפי שכבר סיפרתי, בזכות מעמד ה"זהב" שלי באל על קיבלנו גם שהייה בטרקלין המעולה של DELTA בשדה התעופה וגם רגע לפני ההמראה שודרגנו למושבי "פרמיום", כך שחווית הטיסה היתה מושלמת, וטוב שכך - כי עדיין הרגשתי מאד לא טוב.
בדיעבד גם T היה עדיין חולה אבל לקח זמן עד שהוא הודה בזה, אפילו בפני עצמו.
אגב, אל על כמובן שינתה את חישובי המועדון שלה ופתאום כמות הנקודות שצברתי כבר לא זיקה אותי במעמד "זהב" ושונמכתי ל"כסף". מילא, אני מקווה שחברות זרות תחזורנה לטוס ישירות מישראל לבוסטון ולא נהיה ממילא שבויים של אל על.
אז על החזרה לארץ כבר סיפרתי, ועכשיו אוכל להמשיך לתעד את שיגרת החיים..............
_poster.jpg)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה