למדור השרביט החם - ספרים ארוכים שקראתם

 בתאריך 04/04/2025 ביקש מוטי לדעת במדור השרביט החם האם גם לנו יצא לקרוא ספרים ארוכים, האם אנחנו מצליחים לעשות זאת, אוהבים לעשות זאת, ואילו ספרים הם היו. 

אז סידרה בת 14 ספרים (או בעצם 28) כמו "מחזור כישור" הזמן לא יצא לי לקרוא, אבל אם הספר הוא טוב, אני אוהבת שהוא כמה שיותר ארוך - שלא ייגמר לי. אני אוהבת - כשהספר הוא טוב - שהוא שם בשבילי, מחכה לי שאחזור אליו, להיכנס לעולם הזה וללכת שם לאיבוד יחד עם הדמויות ועם העלילה. הרבה פעמים, כשהספר הוא טוב או אפילו אם הוא רק כתוב היטב, עצוב לי כשאני מגיעה לסיום. 

ניסיתי לחשוב מה נחשב בעיני לספר ארוך - והחלטתי (באופן די שרירותי) שאכלול כאן רק ספרים בעלי 500 עמודים ומעלה, או כמובן סידרת ספרים. 

נדמה לי שהספר, או בעצם סידרת הספרים הכי ארוכה שקראתי עד כה היו ספרי הארי פוטר מאת ג' ק' רולינג. קראתי את כולם באנגלית, את חלקם יותר מפעם אחת, וצפיתי בכל הסרטים בסידרה. 

סידרה נוספת שקראתי מתוך 5 ספרים (רק עכשיו הבנתי שהיו עוד שניים, אבל הם כנראה יצאו בתקופה שנמאס לי מכתיבתה של ג'ין מ. אואל ובכלל לא הייתי מודעת לכך שהם יצאו לאור) היא סידרת הספרים "שבט דב המערות". הספר יצא בשנת 1983 - השנה שבה נולד בני - וספרים זורמים וקליטים מהסוג הזה היו בערך מה שהייתי מסוגלת לקרוא תוך כדי גידול שני תינוקות בהפרש של פחות משנתיים ביניהם. נהניתי מאד, והמשכתי לקרוא עוד ועוד כאמור עוד ארבעה ספרים בסידרה עד שהבנתי שהרמה הולכת ויורדת.......וזנחתי את זה. 

סופרת נוספת שגמעתי בשקיקה כמה ספרים שלה בזה אחר זה היתה איין ראנד. 

הגעתי אליהם מאוחר מאד, בהתחשב בכך שהיא התחילה לכתוב אותם בשנות השלושים של המאה העשרים. אני הגעתי אליה בשנות השמונים/תשעים. הספר הראשון שלה שקראתי היה "כמעיין המתגבר" והוא היה מפתיע עבורי, סוג של גילוי חדש של פילוסופיה שעד אז מעולם לא נחשפתי אליה.

זה התעצם עוד יותר בספר הבא שלה שקראתי : "מרד הנפילים" אותו כבר קראתי באנגלית, וממנו התרשמתי אף יותר מאשר הספר הקודם.

אחר כך הגעתי ל"המנון" שהיה פחות פופולרי, ובזמנו אפילו לא היה לו תרגום לעברית, עד כמה שאני זוכרת. הספר הזה הוא אחד הראשונים שהיא כתבה, בסוף שנות השלושים, ובעצם מהווה תמצית של הפילוסופיה שלה. מה שאני בעיקר זוכרת מהספר הוא שבעולם שבו העלילה התקיימה, אסורה היתה המילה "אני". כמובן שכל הפילוסופיה שלה והכתיבה שלה נבעה מהתנגדות עצומה לקומוניזם, גם לרעיון אבל לדעתי בעיקר ליישום - בברית המועצות, משם היגרה לארצות הברית. 

הספר האחרון שלה שקראתי (עד שבאמת הספיק לי לגמרי ונמאס גם ממנה) היה "אנו החיים" שלדעתי היה הספר הראשון שהיא כתבה. הפילוסופיה שלה עוד היתה די בוסרית בספר הזה. 

עכשיו כשאני חושבת על זה, אני מצליחה לדמיין הקבלה בין העולם שהיא מתארת ב"מרד הנפילים" לבין המצב שבו אנחנו חיים כאן, כאשר חלק מהאוכלוסיה תורם ועובד ומשרת ומקריב...וחלק אחר רק מקבל ונהנה מהפירות.......ולנסות לדמיין איך כל הטפילים האלה יחזיקו מעמד אם האחרים פתאום ייעלמו להם בבת אחת מהשטח......ולא יהיה ממי לינוק. סתם מחשבה שעלתה לי פתאום ברגע זה. 

שני ספרים נוספים שאני מכלילה כאן הם 

מלכוד 22 מאת ג'וזף הלר

ו-כל האור שאיננו רואים מאת אנתוני דואר - שקראתי באנגלית, אינני יודעת אם תורגם לעברית אבל גם צפיתי בסידרה לא רעה בנטפליקס (כמובן לא טובה כמו הספר). 

יש לי הרגשה שישנם ספרים נוספים ארוכים מ-500 עמודים ששכחתי, אבל אסתפק בזה.

הייתי שמחה לו יכולתי לומר שקראתי את "מלחמה ושלום" של לב טולסטוי או סידרת ספרי "שר הטבעות" של טולקיין, או אפילו "שיר של אש וקרח" של ג'ורג' ר. ר. מרטין אבל לא.....רק ראיתי סרטים / סדרות על פיהם ונהניתי מאד.