יפה וגם פורחת ומתייפחת

חששנו. חשדנו. לא רצינו להאמין, ומשום מה גם הרשויות עשו כמיטב יכולתן להשאיר את זה פתוח, כאילו לא ברור - אבל ידענו. בעצם כבר מזמן ידענו. את הגרוע מכל.

הלב נקרע

מאד מאד אופתע לטובה אם יתברר ששירי ביבס ושני הג'ינג'ים המתוקים שחדרו מההתחלה ללב של כולנו בסוף שרדו ויחזרו אלינו בחיים. מאד מאד אופתע. ואשמח להיות מופתעת באופן הזה. אבל זה כנראה לא יקרה. כי כבר עם חזרת החטופים הראשונים אי אז בנובמבר 2023, התבשרנו שהם נהרגו בהתקפה של צה"ל. ולא רצינו להאמין. ואמרנו שאולי זה חלק מההתעללות הפסיכולוגית של החמאס בירדן ביבס ובכולנו. אבל ידענו. לצערנו. כבר אז. 

ויותר מזה אומר - לאורך כל השנה ורבע האחרונות, וגם היום, החשש הכי הכי גדול שלי, הוא שלא נדע לעולם. שלא נקבל גופות של חללים. זה הכי גרוע. מבחינתי, לפחות. אז עדיף לקבל, וכמה שיותר מהר, את מי שנהרג, נרצח, קמל בשבי. עדיף לדעת. לקבור. להתאבל כיאות. להרגשתי, לפחות.

מחר נקבל ארבעה חללים, וזה עומד להיות יום קשה ביותר. ובשבת נקבל ששה חטופים חיים וזה מרגש ברמות אחרות. וגם על זה וגם על זה אני לא מפסיקה לבכות. מהצער, מההקלה, וגם מהדאגה להמשך. 

ובתוך כל המציאות המורכבת הזאת, החלטנו לצאת אתמול לטיול פריחות.

נסענו לאזור רמת מנשה, פארק מנשה, נחל עין השופט, ואחר כך גם מסלול עוקף דליה - שסובב את קיבוץ דליה. יצא לנו מזג אוויר מושלם. ממש מזור לנפש דואבת......