החלמה מקרטעת

בתחילת השבוע חשבתי שאני כבר במגמת החלמה, אבל כנראה השמחה שלי היתה מוקדמת מדי. 

התעמלתי בראשון בבוקר ובשני בבוקר, תוך כדי שיעולים והמון המון ליחה, ובלילה שבין שני לשלישי לא הפסקתי להשתעל וכאילו מצבי הוחמר. אז בשלישי בבוקר כבר נשארתי במיטה. לא ברור מה קורה. הייתי אצל 'רופאהחלופית' (כי התור הפנוי הבא ל'רופאהחדשה' היה לי רחוק מדי, לקראת סוף השבוע). היא בדקה את הריאות ופסקה שהן נקיות, נתנה לי סירופ נגד שיעול עם קודאין וטבליות להמסה בכוס מים לעזור עם הליחה. היא גם המליצה על דקסמול קולד גם במהלך היום שיעזור עם הנזלת. אז זה מה שאני עושה מאז. הלילה היה טוב יותר, הבוקר עדיין מלאה ליחה ומשתעלת....מה יהיה? 

נשמותק סוף סוף התחיל להחלים מוירוס השלשולים שלו, אבל הוא עדיין היה מאד חלש. אתמול היתה הפעם הראשונה שבתי שלחה אותו לבית הספר ואני מחכה לשמוע איך היה לו. 

במסגרת הבקשה שלנו להארכת הויזה למטפלת של אבא, הגיעה אל הורי העובדת הסוציאלית של התאגיד, כי גם היא צריכה לכתוב מכתב פנייה בנושא. שלחתי את T שיהיה איתם במהלך הפגישה, כי במצבי אין סיכוי שאתקרב אל הורי. רק חסר שאדביק אותם. 

סיימתי ביום אחד - אפשר לומר ב"שלוק" אחד - ספר קטן ומקסים בשם "הצמה" מאת לטישיה קולומבני. 

הבנתי שבדיוק יצא הסרט. חברתי 'במבה' מאד אהבה את הסרט. אולי בהזדמנות אצפה בו, ואראה אם אולי, כמו שלפעמים קורה, הסרט טוב יותר מהספר. כאמור - זה ספר קטן. לא יצירת מופת ספרותית, אבל מספרת סיפור אנושי - יותר נכון שלושה סיפורים אנושיים, נשיים, שונים בתכלית השינוי זה מזה, בקצוות שונים של העולם.........שהסופרת שוזרת בסופו של דבר את המשותף ביניהן. 

כאמור, לא עילוי ספרותי בעיני אבל נחמד.

בשבת חוגגים יום הולדת ראשון לבת של אחיינית1, ובאופן נדיר ויוצא דופן אחי וגיסתי מארחים את כולנו אצלם בבית. אני מאד מקווה שכבר ארגיש מספיק טוב עד אז.............