הימים חולפים ביעף

הימים חולפים ביעף, מצד אחד, אבל עמוסים משימות ופעילויות מצד שני.

לא זוכרת אם כתבתי כאן שהגיעה הקלנועית שקנינו להורי - בסוף מצאנו קלנועית לאחר שיפוץ ועם סוללות חדשות אצל חברה באזור עמק חפר שמתמחה בזה וגם עובדת קבוע עם 'האחוזה'. אנחנו מאד מרוצים. היום המטפלת כבר לקחה אותה לסיבוב היכרות, כי הקלנועית שהיתה אצל המעסיקים הקודמים שלה היתה מסוג שונה. 

אז כן, אם להקדים את המאוחר, אבא שלי שוחרר היום מהשיקום והבאנו אותו הביתה. אבל לפני כן, בדיוק אחרי שסיפרתי שבישרו לו על השחרור הקרב ועל ההרשאה לשתות נוזלים כרגיל - אלוהים רק יודע למה ואלוהים רק מבין למה הוא הסכים - מייד חזר לו השיעול! 

לי זה ברור שזו אספירציה ושאסור לו באלף איסורים לשתות נוזלים כרגיל, אלא רק לאחר הסמכה, אבל משום מה רק גיסתי ואני חושבות כך, ולקח זמן לשכנע את הורי ועוד יותר את הצוות. עכשיו הוא כבר בבית, משתעל נורא וכנראה יזדקק שוב לאינהלציות ואנטיביוטיקה ומי יודע מה עוד....אוף אוף אוף. 

פרט לשיעול הוא מרגיש מצוין, עד הרגע האחרון השתתף בפיסיותרפיה ובריפוי בעיסוק, והוא די עצמאי בפעולות הבסיסיות של התלבשות, הליכה לשירותים, ואפילו יחסית במקלחת. אבל ברור שהוא זקוק לפחות להשגחה, ולשמחתי רשמו את זה בהגזמה במכתב השחרור, שהוא זקוק לעזרה בפעולות האלה ושהוא זקוק לטיפול 24/7. שלחתי מייד לביטוח הלאומי. 

מה שכן, הייתי צריכה להעיר למטפלת כמה פעמים שתתן לו לנסות בעצמו כל דבר לפני שהיא מציעה לעזור. אחרת הוא יתרגל להיות תלוי בה לכל דבר וזה חבל, כי הוא באמת מסוגל להרבה מאד. 

לקראת השחרור גיסתי אמרה להורי שכדאי להביא איזו מתנת פרידה לצוות, כמקובל בעת שחרור מאשפוז. אבא שלי היסס ואמא שלי פסקה ש'מה פתאום, אין צורך', ואחר כך התעצבנה עלינו שבכל זאת הבאנו כיבוד לכולם כשבאנו לקחת אותו. מה לא ברור במחווה הקטנה הזאת של לומר תודה ולתת לאנשים שסעדו אותו וטיפלו בו במהלך החודשיים האחרונים תחושה שמעריכים אותם ומוקירים אותם? נכון, לא כולם היו בסדר. אבל אי אפשר לתת לאחד ולא לשני. מילא, כעסה אבל קבענו עובדות בשטח, והעובדים היו מאד מרוצים. 

המרפאה בעיסוק אפילו דאגה להודות לאמא שלי אישית בתום הפעילות היום, על כך שהתייצבה אצל אבא שלי כל יום, וציינה את המסירות שלה. זה הביך את אמא שלי מאד. אחר כך המרפאה בעיסוק, לרגל הפרידה, ביקשה מאבא שלי שיבחר שיר אחרון לפני שהוא משתחרר, והאבא הציוני שלי בחר את "התקווה". אמא שלי גיחכה אבל זו היתה בחירה מצוינת, וכולם מאד התרגשו ושרו ביחד את התקווה וזה היה אקורד סיום נהדר לתקופת השיקום. 

המטפלת הגיעה אל הורי הביתה כבר ערב קודם, לשים את הדברים שלה בחדר, אבל נשארה לישון אצל חברה שלה ב'אחוזה' וחזרה רק הבוקר כדי לנסוע איתנו לשיקום לשחרר אותו. היא עושה רושם טוב ואני מקווה שזה יצליח איתה. 

לקראת החזרה של אבא תלינו שלט "ברוכים הבאים" על הדלת וניפחנו כמה בלונים צבעוניים, והבוקר גיסתי שלחה זר פרחים לכבוד חזרתו. 

אגב הצבנו מצלמות בבית של הורי, בעיקר כדי שהמטפלת תראה ותבין שאנחנו משגיחים, אבל האמת שזה עוזר לי גם להציץ ולראות מידי פעם שהם בסדר, לראות מתי הם ערים ומתי אוכלים...כמובן רק באזור המטבח והסלון אבל נראה לי שזה מספיק. 

אני רק מקווה שנתגבר על השיעול הזה לפני שיתדרדר למה שגרם לו לאשפוז בספטמבר מלכתחילה!!

בנושאים אחרים, בששי הגיעו בתי וכל המשפחה לארוחה והיה טעים ונעים. מכל הנכדים בסוף רק שרי נשארה לישון, אבל אי אפשר ממש לקרוא לזה "לישון". הילדה כל הזמן התעוררה, חלמה, בכתה, נרדמה שוב - אבל לנו לקח המון זמן להירדם בחזרה בכל פעם מחדש ואז שוב התעוררה. זה היה ממש לילה לבן. 

בבוקר היא התעוררה כולה חיוכים כאילו כלום, ובאמת אי אפשר לעמוד בפני הקסם של המתוקה הזאת. נראה איך תהיה הפעם הבאה. 

בתחילת השבוע הקפצתי את מיינקוני לחיסון השנתי שלו. ה"קטנצ'יק" שוקל 7.600 ק"ג. בלי עין הרע. הוטרינר בדק אותו ופסק שהוא במצב מצוין. לא היו לו עצות לגבי נושא ארגז החול במטבח....אבל אולי עכשיו אתפנה לשוחח על זה עם הפסיכולוגית סוף סוף. נראה. לפחות בינתיים הוא עושה רק בארגז שבמטבח ולא על הריצפה. גם זה משהו. 

אז מחר אקפוץ למכבי פארם להביא מכשיר אינהלציה ואת כל רשימת התרופות שאבא צריך, ונראה - אולי אולי אולי העיסוק סביבו יתחיל להוריד מעט הילוך. 

עדיין ממתינים לתיקון התקע של מטען הרכב, ועדיין ממתינים לברז חדש למטבח. בינתיים בהפוך על הפוך, הברז הנוכחי - שהתיז לכל עבר והיה ממש מעצבן להשתמש בו - הסתדר קצת, עקב הפסקת מים. איך זה קרה? היה פיצוץ בצינור בהמשך הרחוב, וכשהתאגיד הגיע לבצע תיקון, הם סגרו את המים ברחוב. כשהמים חזרו, הצטבר כרגיל אוויר ולכלוך בצנרת, והם יצאו בלחץ וכנראה ניקו שאריות אבנית ועוד כל מיני חסמים שהפריעו לזרימת הברז....וכך לפחות בינתיים המצב נסבל. מעז יצא מתוק, כמו שאומרים. 

בינתיים T סידר כל מיני דברים בבית, בין היתר תלה שרשרת נורות לד על הפרגולה, ועכשיו יש לנו תאורה ממש יפה ביציאה לגינה. 

עדיין ממתינים לחגורת הבטן הייעודית ש-T אמור ללבוש עד לניתוח... בקיצור ממתינים לכמה דברים שאמורים להסתדר. 

ויש הפרות של הפסקת האש עם לבנון ובלגן שלם בסוריה שלא ברור איך זה ישפיע על ישראל אבל ברור ששום דבר טוב לא יצמח מזה......

עוד ועוד פרשיות שחיתות בצמרת, כך שאין ממש תקווה ואין אופק. אין עסקת חטופים, אין כלום.

אפילו בקוריאה הדרומית יש בלגן עכשיו........

נראה לי שכל העולם הולך ומתדרדר ואין לנו באמת שום דבר לעשות נגד זה.....