היי שלום חתולה מתוקה ואהובה שלנו 😔🐱

 

"אבל היא התאוששה.....!" היתה הזעקה האוטומטית שעלתה בי כשגיליתי אותה מוטלת ללא רוח חיים.

לאחר הביקור אצל הוטרינר לפני כעשרה ימים, נדמה היה של' די בסדר. 

היא אכלה בתיאבון, עשתה את הצרכים (כן, אני בודקת כל יום), אפילו שתתה מים (שלא תמיד אני מצליחה לתפוס אותה "על חם" עושה זאת). 

קניתי לה את המזון לחתולים קשישים ונראה היה שטעים לשניהם (אין ברירה, מיינקוני אוכל כל מה שהיא אוכלת, אין שום דרך למנוע זאת ממנו). 

היא הצטרפה אלי כרגיל "לקפל כביסה" - כשאני יושבת על המיטה ומקפלת והיא יושבת קרוב קרוב לידי. 

היא באה לשבת לידי על הספה לפעמים, מה שלא עשתה כבר כמה שנים. 

היא ישנה בינינו בצהריים.

היא התמקמה על הכורסא מול הטלוויזיה "להסתיר לנו" כשצפינו בערב. כאילו הכל כרגיל. 

הרגשתי כאילו היא מודה לי על הדאגה והטיפול ותשומת הלב. בדיעבד...אולי היא נפרדה......

בששי היו כאן המון אורחים והיא לא ירדה לאכול בערב, וזה די נורמלי - היא תמיד מחכה שכולם יילכו. והפעם לא נשארנו בסלון כשסיימנו לארח אלא היינו עייפים ועלינו לישון מייד, אז לא היה מצב שבו אנחנו שם, יושבים לבד בשקט, והיא מגיעה לבקש אוכל. 

בשבת היא לא באה לאכול בבוקר וגם לא בערב ואני התחלתי לדאוג, ואמרתי לעצמי שאם גם בראשון היא לא תבוא לאכול אקח אותה שוב לוטרינר. 

בראשון בבוקר, כשהיא לא ירדה לאכול - התחלנו לחפש אותה. 

חיפשנו בכל המקומות ה"רגילים" שלה. היא לא היתה על הספה "של הנכדים" בחדר שלנו. לא על אף אחד מכסאות המחשב. לא בין המגבות באמבטיה. לא על אף אחד מהכסאות בפינת האוכל או הכורסאות בסלון.........

עברנו בכל החדרים - גם בחדרי האורחים, הסגורים בדרך כלל, למקרה שהיא נכנסה לשם כשמישהו פתח את הדלת ולא שם לב. כלום. החתולה לא נמצאה בשום מקום. 

ואז, במעבר נוסף בפינת האוכל ראיתי שהיא שוכבת מתחת לשולחן, בתנוחת שינה רגילה. "הנה את" קראתי בהקלה וקראתי ל-T שהאבידה נמצאה. התיישבתי לידה וליטפתי אותה..............

ונבהלתי.

היא היתה כמו אבן. 

קראתי ל-T שהגיע ואישר: החתולה מתה. 

הבכי התפרץ מעצמו, וישבנו ככה מחובקים על הרצפה לידה....ככה היא הלכה במהלך הלילה, מתוך שינה. 

חתולתנו האהובה מזה מעל ל-14 שנה. איננה. 

מיינקוני התרוצץ מסביב, לא כל כך מודע למה שקורה. או אולי כן, אין דרך לדעת.

כבר אין מי שתינשוף עליו בכעס בכל פעם שינסה להתקרב. אין מי שתשתף איתו את האוכל, את השירותים, את פינות המנוחה. הוא לבד. 

הלב כואב והדמעות חונקות את הגרון.

היי שלום חתולה מתוקה ואהובה שלנו. שמחה לפחות שהלכת בשקט בשנתך.