אז הנה אנחנו, שש נפשות בבית אחד, כולם חולים ברמה כזו או אחרת של קורונה, ובסך הכל אנחנו בסדר.
נראה ש-T ואני חטפנו את זה הכי קשה - כל אחד מאיתנו בתורו בילה כיממה וחצי בשינה - אבל T כבר בסדר גמור ונראה שגם אני כבר מתאוששת.
בני וכלתי יחסית קיבלו את זה יותר קל, ועל הילדים זה עבר ברפרוף - יום אחד עם חום וקצת עייפות וזהו.
אם כבר לחלות אז טוב שזה יצא השבוע, כי בשבוע הבא מתוכננת לנו נסיעה משותפת לדרום החם - מיאמי. לברוח קצת מהקוררררר של בוסטון.
ביום שבו הייתי כל היום וכל הלילה במיטה השתוללה כאן סערה מטורפת, רוחות עזות שאיימו לעקור את הבית ממקומו וגשם שאפילו הצליח לחדור טיפה למרתף הבית.
כשקמנו בבוקר ראינו ששני עצים נפלו בגינה - אחד מהם על הטרמפולינה שלהם - במזל זה קרה כשלא היה שם איש.
כאשר T יצא להליכת הבוקר שלו למחרת (כשכבר הרגיש טוב) הוא דיווח אחר כך שלאורך כל המסלול היו עשרות עצים נפולים, חלקם חסמו כבישים, נפלו על בתים ועל מכוניות - בקיצור, היה לנו מזל.
החדשות מן הארץ ממשיכות להכאיב וכרגיל גם להרגיז - שום דבר לא השתנה בגיזרה הזאת, וכמו שתיארתי לעצמי - אנחנו לא באמת מנותקים. אבל העיסוק עם הילדים והנכדים עושה לנו טוב. ממש טוב. ונראה שגם להם.
בהחלטה של רגע קנינו לסביבוני "טאקי" והתברר שזו היתה בחירה מצוינת. הוא קלט את כללי המשחק מייד וכל הזמן רוצה לשחק. בני ממש התלהב ועכשיו מנסה לחשוב איזה עוד משחקי קופסא כבר אפשר ללמד אותו.
כלתי קיבלה "גיג" לנגן בקונצרט של אנדראה בוצ'לי ב"גרדן" - מאד מאד משמח. מאז שהיא קיבלה את רישיון העבודה (הזמני, בינתיים) שלה, ההזמנות ל"גיג"-ים התחילו לאט לאט לזרום.
הצלחתי לשוחח הבוקר ארוכות עם בתי לפני שכולם כאן התעוררו וזה הרגיש ממש טוב. תמיד אני מתגעגעת למישהו......
אם ארגיש מספיק טוב הערב אולי אפילו אצליח להתעמל קצת על האליפטיקל (שיש לנו בחדר) או המסילה (במרתף), אבל גם אם לא - אני מקווה שמחר בבוקר כבר אהיה בריאה לגמרי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה