אוסטריה - גראץ - GRAZ

עזבנו מאחורינו את זלצבורג היפהפיה ושמנו פעמינו לעיר גראץ (GRAZ). 

מייד התחלנו לחרוש את רחובות מרכז העיר, החל מכיכר Hauptplatz התוססת ולאורך רחוב  Herrengasse. 

התפעלנו מהארכיטקטורה ומהחנויות והצבעוניות וראינו בניינים יפים כגון Gemaltes Haus  וגם Landhaus.

בחרנו לא להיכנס למוזיאון הכי מומלץ בגראץ - מוזיאון Landeszeughaus - מאחר והוא מציג בעיקר אוסף של כלי נשק ושריונים....היינו פחות בקטע מלחמתי בטיול הזה (ובסוף כן זכינו לצפות בתצוגה מרהיבה שכזו במקרה ביום הבא בדרך לוינה), אבל צפינו מרחוק במגדל הפעמונים המפורסם וחרשנו את העיר משני צדדיו של הנהר. 

אחת האטרקציות שהיו חבויות באזור מאד לא מרשים (אי אפשר היה סתם ככה להיתקל בזה תוך כדי שוטטות ברחובות) היה גרם מדרגות כפול מדהים ביופיו שהיה ממוקם הרחק מן ההמון הסואן. 

 קצת קשה להעביר את המראה בצילומים..........אבל זה היה יפה מאד. 

לא התעכבנו הרבה שם כי תכננו להגיע למגדל השעון בזמן למופע. 

אחת האטרקציות של גראץ שלוש פעמים ביום היא שתי הדמויות שמופיעות כמו בשעון קוקיה ורוקדות בפני קהל המבקרים בכיכר ה glockenspiel. האוסטרלית האיצה בנו במיוחד כדי להגיע בדיוק בזמן להופעה, שהיתה - לדעתי ולצערי - עלובה ומיותרת ביותר. אבל הנה קישור לאתר שמספר עליה, כי אם לשפוט לפי כמות האנשים שהתאספו שם וצפו בפסלי האישה והגבר (שפשוט הסתובבו במקום, "ריקוד" זה לא היה) ולא משו ממקומם עד לסיום, אני כנראה בדעת מיעוט. 

משם בחרנו לעלות אל גבעת Schlossberg, ממנה יש תצפית יפה על כל העיר. 

 

כשהתקרבנו לגבעה ראינו שיש אופציה לעלות למעלה 260 מדרגות או ברכבל או במעלית. 

מאחר שאין לנו בעייה של כושר אבל הברכיים לעיתים עושות בעיות, בחרנו במעלית, אבל קנינו רק כרטיס לכיוון אחד - למעלה. 

הנוף היה יפה אבל בשלב הזה חייבת להודות שהתעייפנו, ולמרות שהיו לנו עוד יעדים אפשריים ברשימה, החלטנו שיורדים משם ומגיעים ישר למלון. השאלה היתה: איך לרדת? האוסטרלים בחרו לרדת ברגל, אבל שוב - גם ירידה בכל כך הרבה מדרגות עלולה היתה להכביד על הברכיים שלנו - ואנחנו חיפשנו דרך אחרת. ניתן היה לרדת שוב במעלית או ברכבל, אבל גילינו אפשרות חדשה: 

המגלשה  

האוסטרלים לא היו מוכנים לשמוע על ירידה במגלשת האקסטרים הזאת, שהתברר שהיא המגלשה התת קרקעית הארוכה בעולם. 

אנחנו החלטנו להיות אמיצים והרפתקנים, נכנסנו לתוך השק שהם סיפקו והחזקנו חזק את הרצועות - וגלשנו במהירות מטורפת, מדרון תלול וסיבובים מפחידים בתוך צינור מפותל וחשוך...... 

היה מפחיד במיוחד כאשר הסיבובים הרבים ימינה התחלפו מידי פעם בסיבובים חדים שמאלה ולהיפך. 

החלק האחרון היה תלול במיוחד. 

זה נגמר די מהר, אבל אפשר לומר שזו היתה גולת הכותרת של היום הזה. 

פגשנו את האוסטרלים למטה, והתברר שהיתה דרך לרדת במדרון הגבעה ללא מדרגות והדרך גם היתה יפה ומוצלת כך שגם הם נהנו מאד. 

נסענו למלון, שהמיטות בו היו המיטות הכי פחות נוחות שלהן זכינו בטיול הזה (או אי פעם, נראה לי). כמובן שגם כאן לא היה מזגן והפעם גם לא היה קומקום או מכונת קפה. פקיד הקבלה המנומנם ניסה להשיג לנו קומקומים אבל המנהלת שלו התעקשה שזה יפעיל את גלאי העשן בחדרים..... 

בסוף הוא הסכים לתת לנו לקחת מים חמים מהמכונה בחדר האוכל. זה היה מוזר. 

אני חייבת לומר שבשלב הזה כבר התעייפתי מהטיול, גם מאוסטריה וגם מהחברים. אז אולי בשל כך את גראץ כבר חוויתי בהנאה פחותה.

לפחות נהננו מאד בארוחת הערב, במסעדה ש-T מצא בגוגל (שוב מסעדה ששייכת למלון), ושם גם אכלנו את השטרודל המוצלח ביותר של הטיול. 

כאמור, המלון היה מאד (אבל מאד) לא נוח. 

בבוקר יצאנו להליכה כרגיל (ושוב רעש המכוניות שעברו בכביש לידינו הפריע מאד לאוסטרלית, וקלקל לה את החווייה). 

ארוחת הבוקר היתה בסדר, ויצאנו לכיוון וינה, עם עצירה בדרך. אבל על זה, בפוסט הבא.