בבוקר הראשון שלנו בפנסיון בזלצבורג היתה האוסטרלית מלאה בתלונות ודברי ביקורת על ארוחת הבוקר שלהם. לא ממש הבנו מדוע, כי T ואני דווקא התפעלנו מהרמה והשפע שקיבלנו בארוחת הבוקר הזו, בדומה לארוחה הנהדרת שקיבלנו במלון בוינה ואף יותר. כיון ששמנו לנו למטרה בטיול הזה לְרָצוֹת ולזרום, התחלנו לחפש בגוגל מקומות נחמדים לאכול בהם ארוחת בוקר במקום בפנסיון עצמו, מאחר וממילא מחיר ארוחת הבוקר לא היה כלול במחיר הלילה במלון.
חיפשנו וחיפשנו אבל לא ממש מצאנו מקומות שבכלל נפתחו לפני תשע בבוקר, ומאחר שהיתה לנו נסיעה בת יותר משלוש שעות לכיוון HALLSTATT, העדפנו כולנו לצאת מוקדם לדרך. 'האוסטרלית' התרצתה ואמרה שאין בעייה, נאכל שוב בפנסיון, ורק אז התברר שהבעייה היחידה שלה בעצם היתה עם......התה. כן, התה.
אז ככה. האוסטרלית חייבת לשתות תה על הבוקר, והתה שלה (בכל שעות היממה) חייב להיות רותח. בחדר היתה מכונת אספרסו, לא היה קומקום. כאשר הכינה לעצמה כוס תה בבוקר הקודם, המים שזרמו ממכונת הקפה לא היו מספיק רותחים לטעמה עבור ספל התה שלה. לא זו בלבד, אלא שכאשר הם ירדו (לפנינו) לארוחת הבוקר, גם קנקן המים שהם קיבלו עבור תה נוסף לא היה רותח מספיק עבורה. זה עיצבן אותה וכנראה כבר הכתים עבורה את כל שאר הארוחה באותו הבוקר, וזאת למרות שהיא ביקשה וקיבלה אחר כך קנקן מים רותחים חדש שהיה בסדר גמור. נו, טוב.
אז בבוקר יומנו השני בזלצבורג הם יצאו איתנו להליכת הבוקר, הפעם יצאנו לכיוון השדות, בתקווה לשלווה הפסטורלית הכפרית שפגשנו בוקר קודם לכן ברחובות הפרבר הקטנים, אבל אז התברר שדווקא כאשר הולכים בשדות שומעים היטב את רעש המכוניות והמשאיות מהכביש המהיר הסמוך. לא זוכרת אם כבר הזכרתי ש'האוסטרלית' גם רגישה מאד לרעש. אפילו הרעש הקטן ביותר מפריע לה מאד. מהר מאד הפך רעש הכביש המהיר לבלתי נסבל עבורה, ונאלצנו להסתובב וללכת לכיוונים אחרים. אגב, כך נראה הנוף בזמן ההליכה שלנו.........
האוסטרלית, אגב, רגישה מאד גם לריח, ויש חנויות שהיא לא מסוגלת להיכנס אליהן בגלל הריח... קשה להיות 'האוסטרלית', ללא ספק.
אז אחרי ארוחת בוקר נהדרת (לכל הדעות הפעם) יצאנו לכיוון עיירה ציורית קטנה בשם HALLSTATT.
הפעם לא יצא לנו לעצור בדרך. הגענו ומייד חנינו בפאתיה ויצאנו לשוטט ברחובותיה היפים ולאורך האגם הנפלא שלה.
 |
ה"מטפס" של הבית הזה היה בעצם עץ אגס עמוס כולו באגסים, ממש עשה חשק לקטוף ולאכול
|
לפני שהמשכנו בשיטוטנו עצרנו בבית קפה - גם כדי לשתות משהו אבל בעיקר כדי להשתמש בשירותים. לא זוכרת אם הזכרתי שרוב השירותים הציבוריים באוסטריה הם בתשלום של מטבע - בוינה זה עלה 50 סנט ובהולשטט זה עלה אירו. אבל אין עודף ואין מכונת פריטת שטרות למטבעות (בדומה למשל למכבסות רבות בארה"ב ובעולם), ולא היה עלינו כמעט מזומן, שלא לדבר על מטבעות. בבתי הקפה לא איפשרו כמובן להשתמש בשירותים בלי שנהיה לקוחות בפועל, אז זה מה שבדרך כלל עשינו. ישבנו לשתות קפה ולעשות פיפי. בבית הקפה המסוים הזה ממש הדפיסו לנו "ברקוד" לשימוש (חד פעמי כמובן, בדקנו!) בשירותים.
נזכרנו בגעגוע כלשהו לשירותים הציבוריים החינמיים הרבים והמתוחזקים להפליא של ניו זילנד, ואפילו לאלה של קנדה, הפחות מתוחזקים אבל עדיין זמינים כמעט בכל מקום. מילא.
ליעדנו הבא היו לנו שתי אפשרויות, שמפאת הזמן שכל אחת מהן היתה אמורה לקחת, היינו צריכים להחליט ביניהן. הראשונה היתה ביקור
במכרה המלח שלטענתם הוא העתיק בעולם (שכלל גם SKYWALK עם נוף מרהיב לסביבה ולאגם), והשנייה היתה ביקור
במערות קרח.
אין לי מושג איך מערכות הקרח של הולשטט, כי ה'אוסטרלים', שביקרו במכרה מלח בפולין, סמוך לקראקוב, כל כך התלהבו ממנו שבא להם לחוות משהו כזה שוב, ושגם אנחנו נחווה. אז עלינו למכרה המלח. ספוילר - בסוף התברר שמכרה המלח בפולין היה כנראה פי כמה וכמה שווה יותר ויפה יותר מהמכרה בהולשטט.
התחלנו בעלייה ברכבל ואז עלינו ברגל במעלה ההר עוד הרבה מאד (שעון הספורט שלנו הראה שעלינו באותו היום 36 קומות!) עד שהגענו לכניסה למכרה.
הגענו כנראה ממש בדקה התשעים לקראת תחילתו של הסיור במכרה, וזירזו אותנו מאד, אז אין לי מושג אם נתנו הסברים מקיפים לגבי אופי הסיור ומשכו לפני שהגענו....כי אנחנו נכנסנו למשהו שלא היתה לנו אליו שום הכנה!
נתנו לנו מדים ללבוש, ומה שהספיקו לומר לנו הוא, שבתוך המכרה קר מאד, משהו כמו שמונה מעלות......... אז למזלי הספקתי ללבוש טריינינג (למרות שעדיין הזעתי מהטיפוס לשם) מתחת למדים.
מהר מאד הרגשנו את הקור העז ושמחתי שאני לבושה יחסית חם. כל השאר די קפאו.
הסיור הוביל אותנו במנהרות וחדרים שונים בתוך המכרה, כאשר פתאום הגענו למגלשה... והדרך היחידה להגיע ליעד הבא היתה או להתגלש או לרדת בהמון מדרגות.
לנו לא היתה עם זה בעייה, אבל ניסיתי להבין האם הם בדקו עם האנשים האחרים אם כולם מסוגלים לדבר הזה....
חשבתי לעצמי שחבל שהנכדים לא איתנו, אבל ל'אוסטרלית' למשל זה היה מפחיד והיא התגלשה בצמוד ל'אוסטרלי', ולא הרגישה עם זה נעים בכלל.
 |
| מנורות מלח. נדמה לי שיש לי כזו איפה שהוא במרתף.... |
 |
| אגם מי מלח עם השתקפות נהדרת |
עברנו ככה עוד ועוד חדרים ומסדרונות, קיבלנו כל מיני הסברים וצפינו בכל מיני סרטונים משעממים וברמה ממש נמוכה שסיפרו על ההיסטוריה של המכרה וטכניקות הכרייה השונות לאורך הדורות. הסיור כולו ארך שעה וחצי, ולדעתי אפשר היה לקבל את כל המידע הזה בחצי שעה גג. בהרצאה/סרטון האחרונה נרדמנו, גם T וגם אני 😂
חלקו האחרון של הסיור היה על סוג של רכבת בתוך מנהרה צרה וחשוכה - ואז גילינו שה'אוסטרלית' היא גם קצת קלאוסטרובית..... לא נעים.
יצאנו לאור השמש ולקח לנו די הרבה זמן להפשיר. ירדנו למרפסת ה-SKYWALK שממנה נשקף נוף מרהיב של הולשטט והאגם.
התיישבנו במסעדה/בית קפה שהיה שם ואכלנו ארוחת צהריים זריזה, ואחרי כן ירדנו ברכבל וחיפשנו את המלון שלנו.
התברר שאין חנייה למלון, והשארנו את הרכב בחניון הציבורי בו חנינו כל היום.
החדרים היו מיוחדים ונחמדים, באחד מהם מצאנו את זה
ברור שנתנו לאוסטרלים לישון בו, בעיקר בגלל הקומקום 😂.
המיטה במלון הזה היתה הכי נוחה לי מכל המיטות בשבוע הזה (למרות שגם במלון בוינה היא היתה מאד נוחה), ולמרות שגם כאן לא היה מזגן, היה נעים בחדר. מה שכן, לא קיבלנו כמעט קליטת WIFI, אלא אם נעמדנו ממש קרוב אל דלת החדר (כנראה רק בצידו השני של המלון היתה קליטה). גם בפנסיון בזלצבורג, עכשיו אני נזכרת, האינטרנט קירטע. כל הזמן היו נפילות וניתוקים. אי אפשר היה לעבוד ככה על המחשב או הטאבלט, ומן הסתם כל מה שהיינו צריכים לעשות - עשינו דרך הטלפון, שבהעדר WIFI לפחות היתה לו (מעט) קליטה סלולרית.
בעלת הפנסיון המליצה על מספר מצומצם של מסעדות, ובאף אחת מהן לא היתה אופציה משום מה להזמין שולחן מראש. אז יצאנו לשוטט שוב בעיירה היפהפיה, ובדקנו את התפריטים במסעדות המעטות שמצאנו שהיו כבר פתוחות בשעת ערב מוקדמת זו. רובן רק פתחו את דלתן בשבע וחצי, מה שהיה כאמור מאוחר מדי עבור האוסטרלית. בנוסף, התחשק לה פתאום דוכן שווארמה, אבל כל הדוכנים של אוכל הרחוב דווקא בדיוק נסגרו. בסוף התבייתנו על מסעדה של אחד המלונות ,שהיתה ממוקמת על שפת האגם.
הנוף היה מרהיב וכך גם האווירה, השירות וגם האוכל היה טעים. רק הברבורים ברחו להם ולא הסכימו להצטלם.
ישנתי מצוין באותו לילה וקמנו מוקדם בבוקר להליכה לאורך האגם.
ארוחת הבוקר היתה העלובה ביותר עד כה בטיול שלנו, וזאת למרות שהמלון הזה היה היקר ביותר מבין כולם. אבל מה ציפינו מעיירה שבה עולה אירו שלם רק לעשות פיפי בשירותים ציבוריים 😂? וגם שילמנו ביוקר על החניה, כמובן.
לאחר הצ'ק אאוט יצאנו לכיוון גראץ (GRAZ) ....אבל על זה כבר בפוסט הבא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה