נכון להבוקר יש לי בעל חולה.
זה בא כאילו משום מקום - מרגיש כמו שפעת. כל השרירים כואבים והעור רגיש ומצטמרר. וגם שמעתי אותו קודם מרביץ כמה שיעולים מחשידים. חולה.
היו פה ושם ימים בשבוע שעבר שהוא הרגיש את הגרון אבל זה חלף כלעומת שבא. הוא לא היה מצונן. לא ברור מאיפה זה הגיע. בשבת מתוכננת פה ארוחת צהריים יום הולדת לנשמותק - וכרגע לא ברור אם בסוף זה ייצא לפועל. 😒
בעקבות התוצאות החריגות בבדיקות הדם בשבוע שעבר הוא כתב לפרופסור והעביר לו את התוצאות, דיווח לו על מצבו המתמשך (התקפי הכאב פעם בשבוע/שבועיים/שלושה ובעיות העיכול כל יומיים) וקיבל תשובה קצרה אך מיידית ש"זה לא נורא מדאיג" ושהם יידברו אחרי ה-CT שמתוכנן לחודש הבא.
להגיד שנרגעתי? לא ממש.
בשני היינו אמורים להיות עם הנכדים - בעיקר לשמור על שרי, שגם יצאה לחופשה מהגן. בסוף השבוע שעבר בתי והמשפחה נפשו בגליל המערבי, והתברר שכל הזמן הזה שרי בעצם היתה חולה. יצאו לה פצעים על הפנים, תחילה, ואחר כך על כל הגוף, וביום ראשון הם לקחו אותה לרופאה, שפסקה שיש לילדה חיידק בשם אמפטיגו.
נתנו לה אנטיביוטיקה והורו למשפחה לשטוף ידיים ולהחליף מצעים ומגבות כי זה מאד מדבק....לפחות עד שהיא לוקחת אנטיביוטיקה במשך 48 שעות. אז יום שני עם הנכדים נדחה ל...יום שלישי. קצת הסתייגתי, כי לא בטוח ש-48 שעות של אנטיביוטיקה זה באמת מספיק, ובעיקר כי במהלך כל סוף השבוע כל המשפחה נחשפה לחיידק ומי יודע מי מהם "מבשל" משהו עכשיו שעדיין לא התפרץ? מצד שני....מאד רציתי לבלות איתם, והיה לי חשוב סוף סוף קצת זמן איכות עם הקטנה הזאת.
התלבטתי והתלבטתי ובסוף החלטנו בכל זאת לבוא.
ההנחיות של בתי היו שהילדה תהיה כל הזמן במזגן, כי כאשר חם לה היא מזיעה וזה מחמיר את תחושות הגירוד וחוסר הנוחות, אז כל תכניות הבריכה / ים / לונה פארק שהסתובבו לי בראש עפו דרך החלון....ובמקום זאת החלטנו לקחת אותם לקניון.
כן כן אני שונאת ללכת לקניון, אבל ממילא רצינו לקנות להם כמה דברים - במיוחד מתנות "ניחומים" לשרי ולחכמוד לכבוד יום הולדתו של נשמותק שיחול בשבת.
לנשמותק אנחנו משתתפים יחד עם בתי וחתני בקניית מחשב "גיימרים" כמו של חכמוד.
לשרי סיכמתי עם בתי שניקנה סנדלים לגן, כי הזוג שלה כבר קטן עליה ואסור להגיע לגן עם כפכפים - איתם היא "חורשת" כל הקיץ.
חכמוד חסך לקנות לעצמו זוג נעליים חדשות אז תכננו לחפש איתו ואולי להפתיע אותו ולקנות אותם בעצמנו.
בנוסף תכננתי לבדוק אם יש בחנות הספרים משהו שכל אחד מהם יאהב, ואחר כך לקחת אותם לארוחת צהריים.
ובקניון יש מזגן.
בהתחלה שרי לא רצתה לשתף פעולה ואפילו לא הסכימה להחליף את הפיג'מה. מי שהצליח לדבר איתה ולשכנע אותה בסוף היה חכמוד. הוא הבין ממנה שהיא לא רוצה סנדלים, היא רוצה נעליים, וכשאמרנו לה שאין בעייה - נקנה לה מה שהיא רוצה - היא התרצתה. הוא גם עזר לה לבחור את החולצה ואת המכנסיים, ובאופן כללי שני האחים הגדולים ממש נהדרים איתה. שניהם סבלניים, נשמותק מלמד אותה המון דברים ומסביר לה הכל כך שהיא תבין, וחכמוד מבין אותה (כי הם מאד דומים באופי) ויודע איך לדבר אליה כדי שהיא תשתכנע (בעזרת הרבה מניפולציות....😉).
נסענו לקניון קרוב, אבל לא לזה שהם נוסעים אליו כל הזמן - כדי לגוון.
בהתחלה נכנסנו לחנות הספרים, ושם נשמותק מצא לעצמו ספר אבל את הספר שחכמוד רצה לא היה להם.
שרי בחרה טושים ומדבקות וכך יצאנו מרוצים והמשכנו להסתובב בקניון, בדקנו (ולא הצלחנו למצוא) נעלי ספורט עבור חכמוד. בסוף הוא החליט שהוא יזמין את מה שהוא רוצה און ליין, ופשוט נתנו לו כסף.
המשכנו להסתובב בקניון ובדרך שרי "רכבה" על כמה מהמתקנים מהסוג שמפוזרים בקניונים...והיתה מאד מרוצה.
לבסוף הגענו לחנות נעלי הילדים.
למודת ניסיון מבתי, האמא של שרי, לא ניסיתי להשפיע על הבחירות שלה. אמנם הילדה בת ארבע אבל היא יודעת בדיוק מה היא רוצה. אמרתי למוכרת שתציע לה ישירות, וכך היא התבייתה ישר על זוג נעליים וורודות, איך לא, עם "נוצצים", איך לא, שכמובן גם מאירות כאשר דורכים איתן.
בחנות היה מבצע של זוג שני במחיר סמלי, כך שלאחר שהיתה מרוצה מהשלל, יכולנו כבר להציע לשרי להסתכל גם על סנדלים. הקטנה היתה במצב רוח טוב ופצחה בסיבוב נוסף בחנות. כאן הבחירה היתה מעט יותר קשה, כי לא תמיד הסנדלים שמצאו חן בעיניה היו גם נוחות לה על הרגל...אבל בסוף היא מצא זוג שענה על כל הדרישות.
בקיצור המבצע הצליח, וגם במחיר טוב, ואפילו עשיתי לבת שלי "חבר מועדון", כי נראה לי שיש בחנות הזאת מבחר יפה ומבצעים שווים.
משם נכנסנו למסעדת המבורגרים שפעם הם מאד אהבו, ומזמן לא ביקרנו בה. האמת? האוכל (וגם השירות) היה ברמה ממש טובה. אפילו ארוחת הילדים (שרי התעקשה שאטעם) היתה עסיסית ומשובחת. בקיצור - כולנו היינו מרוצים. התלבטנו לגבי הקינוחים (הילדים, לא אנחנו) ובסוף הזמנו, כי הם היו חלק מה"עסקית" אבל הם לא באמת היו מוצלחים.
בשלב הזה חזרנו לבית שלהם, הבנים התפזרו לחדרים ואני שיחקתי עם שרי ב"בצק" (סוג של פלסטלינה) עד שבתי חזרה הביתה.
הספקנו לישון צהריים ולצאת להליכת ערב...והיה ממש סבבה עד ש........T התעורר חולה הבוקר.
אז לא ברור איך זה "התלבש" עליו והאם הוא יצלח את זה בקלות ובמהירות או ש... אבל נקווה לטוב.
בינתיים דיברתי עם בתי והיא אמרה שכולם מאד נהנו איתנו אתמול. שרי לא הפסיקה לדבר על כל מה שעשינו ביחד, וחכמוד אמר לה שהוא ממש שמח שאנחנו אוהבים לבלות איתם. נחת. פשוט נחת.
ועכשיו רק ש-T ירגיש טוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה