 |
| PEYTO LAKE VIEWPOINT |
 |
| CROWFOOT GLACIER VIEWPOINT |
 |
| PEYTO LAKE |
מזג האוויר היה מעט אפור וסגרירי אבל לא קר מדי, וטיפסנו בכיף במעלה ההר, הנוף היה שווה לגמרי.
המשכנו צפונה, ועצרנו בדרך ליד נחל מקסים ושוצף שהשבילים שלידו הובילו לאגם בשם WATERFOWL LAKES, אבל אז בדיוק התחיל לרדת גשם אז ויתרנו על המסלול והמשכנו לנסוע צפונה.
הכביש עליו נסענו נקרא ICEFIELDS PKWY והוא הוביל אותנו לאזור שבו ישנם מאה קרחונים! יש שם קרחונים עתיקים אבל ישנם גם "צעירים" - בסך הכל כארבעת אלפים שנה - ובכל חורף הם מתחדשים קצת, מקבלים עוד שכבה ועוד שכבה. כמובן שעם ההתחממות הגלובלית הם גם נמסים בקצב מוגבר, ועל חלק ממדרונות ההרים רואים היכן היה פעם המשך הקרחון וכעת נותרו רק הסימנים (שחיקה של הסלע, אזור ללא צמחיה) שהוא הותיר אחריו.
בסביבות הצהריים הגענו למרכז תיירות בשם Columbia Ice Field Glacier Adventure, ממנו יוצאים סיורים לקרחון הגדול ATHABASCA GLACIER.
כשקנינו כרטיסים, הבנו שעלינו לחכות שעתיים עד ליציאת הסיור הבא, אז רכשנו את הכרטיסים למחרת היום בצהריים (במחשבה שנטייל כל הבוקר בגן הלאומי ג'אספר). בינתיים התחיל לרדת גשם שוטף, אז חיכינו קצת לפני שיצאנו שוב לדרך, ונהנינו מקפה של סטארבקס וחלקנו בינינו מאפין אוכמניות - שהפך לאחת ההנאות הקטנות "האסורות" של הטיול הזה.
ללא אפשרות להמשיך לטייל, נסענו ישירות למלון, שהיה ממוקם ממש ליד מפלי SUNWAPTA ובאמצע שום מקום. כל האזור שם (ובעצם לאורך 200 ק"מ) היה ללא קליטה סלולרית בכלל, אבל המלון עצמו היה חמוד מאד, והצוות היה חביב ומלא רצון טוב. זה היה המלון הכי בעייתי מבחינת אינטרנט - היה להם WIFI לווייני והוא קרטע, במיוחד כאשר ירד גשם.
לאחר שהתמקמנו, יצאנו לעיירה JASPER, נסיעה של כשלושת רבעי שעה. כפי שכבר סיפרתי, כשהזמנו חדרים חודשים מראש לטיול הזה, לא הצלחנו למצוא מקומות במלונות בתוך העיירות ג'אספר או באנף. עד היום אנחנו לא בדיוק מבינים מדוע.
ג'אספר התגלתה גם היא כעיירה קטנה וחמודה מאד, וגם שם נכנסנו לסופר להצטייד בעוד פירות ואגוזים ויוגורט לארוחות הצהריים שלנו. לאחר מכן מצאנו מסעדה טובה לארוחת ערב. זו היתה מסעדת פיוז'ן ים תיכונית, עם אוכל טוב ושירות מצוין. וכך חתמנו את יומנו הראשון בגן הלאומי ג'אספר.
ואז ראינו את תחזית מזג האוויר למחר. גשם גשם ועוד גשם ומעלות חד סיפרתיות. מזל שהיו לנו כרטיסים לסיור בקרחון, כי זו בעצם היתה הפעילות היחידה שניתן היה לעשות באותו היום. וגם זה בקושי.
קמנו בבוקר וראינו שהתחזית התמששה בדיוק כפי שחזו. הגשם לא הפסיק לרגע. הצלחנו לצאת בגשם עד למפלי SUNWAPTA שהיו מרחק כמה דקות הליכה מהמלון, אבל הבנו שאי אפשר בכלל לטייל במזג אוויר כזה וגם לא היה טעם לנסוע לעיר או כל פעילות אחרת.
הכרטיסים שלנו לסיור על הקרחון היו לשעת הצהריים, כך שהיה לנו בוקר שלם "להרוג" במלון, בלי אינטרנט סביר (פרט להודעות או מיילים). בטלוויזיה שבחדר ראינו בעיקר "שלג", לא היתה קליטה לשום דבר.
לא היה חימום או מזגן בחדר אבל היתה אח עצים, שניתן היה לקבל עבורה עצים וגפרורים וחומר בערה בקבלה. באותו היום רצנו שלוש או ארבע פעמים כדי להוסיף עצים לאח. החדר אמנם הסריח קצת מעשן אבל לפחות היה נעים.
בצר לנו פצחנו בחידון "טריוויה" דרך הוואטסאפ עם בני וכלתי (שהיו בבוסטון) והיו הרבה צחוקים, ורוב הזמן פשוט קראנו את הספרים שהורדנו לאפליקציות בטלפונים שלנו. מזל שלשם כך לא צריך אינטרנט.
כאשר סוף סוף יצאנו לכיוון הקרחון היו 3 מעלות בחוץ והתחיל לרדת שלג.
 |
| שלוש מעלות...זה מה שהיה בחוץ באותו היום. על הקרחון זה היה עשר מעלות פחות! |
 |
| שלג, ומתחתיו שכבות על גבי שכבות של קרח דחוס בעומק קילומטרים |
 |
| רכב מיוחד לנסיעה על קרחונים - גם בטיחותי וגם לא מזיק לקרחון עצמו |
הגבולות מסומנים באופן ברור. מי שבטעות מחליק לתוך אחד מהסדקים הקיימים בקרחון עלול למצוא את עצמו בעומק שאליו אף צוות הצלה לא יוכל להיכנס כדי לשלוף אותו משם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה