בימים לפני שנחתנו בדובאי ירד כאן גשם. זה אירוע מאד נדיר כאן ושמחתי מאד שהגענו כשזה כבר הסתיים, אבל עדיין היה קריר יותר ממה שציפיתי. ממה שקיוויתי.
ביומנו הראשון כאן מזג האוויר היה כמו בארץ: קר בבוקר ובערב ושמשי ונעים בשעות הצהריים אבל לא יותר מ - 20-21 מעלות.
מזל, אם כך, שארזנו גם בגד חם אחד או שניים. אני מסתובבת ב"שכבות". חולצה קצרה ועליה ארוכה ועליה טריינינג ולפעמים גם מעיל מעל לכל זה.
בבוקר הראשון התעוררנו בעצלתיים (כי רק נרדמנו אחרי 3 לפנות בוקר). יצאנו להליכה נמרצת לאורך הטיילת הנהדרת וחזרנו ישר לארוחת הבוקר.
בתגובה לפוסט הקודם שאלה עדי אם האמירתיים התאימו את עצמם לישראלים, למשל מבחינת הבופה בארוחות הבוקר.
אז חשוב לי לציין עובדה מסקרנת: לא במלון הזה וגם לא במלון בו היינו בפסח עם הילדים/נכדים לא היו איתנו עוד ישראלים. אין לי מושג היכן משתכנים כל הישראלים שנוהרים בהמוניהם לדובאי, אנחנו לא ראינו ולא שמענו אותם.
אז הבופה בארוחת הבוקר שופע ומושקע וכולל גם מאכלים מקומיים ואסייתיים וגם מערבים. גם מזון בריאות ושפע ירקות ופירות וגם מנות "שחיתות" עשירות ומתוקות. בנוסף יש תפריט להזמנת מנות מיוחדות. בזמן ארוחת הבוקר ניגשים אלינו לא פחות משלושה או ארבעה מלצרים וגם מנהלים כדי לשאול אם יש משהו שנרצה ולוודא שטעים לנו ושאנחנו מרוצים. כל דבר שאנחנו מזמינים מגיע די מהר לשולחן ובדיוק לפי מה שהזמנו. אני מציינת את זה בניגוד למקומות כמו הודו או ירדן שם גם יש הרבה מאד עובדים, אבל מחכים להזמנה שלושת רבעי שעה וגם אז מגיע מה שמגיע, לאו דווקא מה שהזמנתם.
השירות גם יעיל ומקצועי וגם אדיב וידידותי. כך גם היה באפריל וזה לא השתנה בינתיים.
גם החדר נקי ומאובזר וגם החדרן שואל כמה פעמים אם יש כל מה שצריך ואם אפשר להביא נוד משהו לשביעות רצוננו. גם זו חוויה נדירה, במיוחד בעולם פוסט קורונה, כשבכל מקום אחר חסרים עובדים ואלה שישנם עמוסים או לא מקצועיים.
אז ביום הראשון פרט להליכות די רבצנו ליד הבריכה (מחוממת היטב) וחוף הים (פרטי רק לאורחי המלון), אחרי הצהריים השלמנו קצת את שעות השינה החסרות של ליל הטיסה ויצאנו (גם כן ברגל) למסעדה במלון סמוך לארוחת ערב (שם הפתיעו אותי עם העוגה והנר מהפוסט הקודם).
את המלון שצילמתי בפוסט הקודם - אטלנטיס רואיל - בדיוק סיימו לבנות לא רחוק מכאן, וחנכו אותו ברוב פאר והדר וזיקוקים והופעה של ביונסה בערב של מוזמנים בלבד כמה שעות לפני שהגענו. איך פספסנו את זה !? או יותר נכון "איך לא הזמינו אותנו? 🤣"??
קראנו שבניית המלון עלתה מיליארד וחצי דולר, שהזיקוקים בלבד בערב ההשקה עלו חמישה מיליון דולר ולביונסה שילמו 23 מיליון דולר על ההופעה....
ניתן להזמין חדרים (בעצם רק סוויטות) החל מהעשרה בפברואר....כנראה במחיר התחלתי של כמה אלפי דולר ללילה.
בחזרה לחופשה הצנועה שלנו, החלטנו לחוות קצת את דובאי המדברית והזמנו לנו יום כיף ב"דיונות האדומות" שכללה מדריך צמוד שאסף אותנו מהמלון וסיפר לנו קצת טריוויה על דובאי והאמירויות בזמן הנסיעה, רכיבה על הדיונות בטרקטורון (T מת על הדברים האלה וזרמתי איתו)
משם נכנסנו לסוג של מאהל בדואי עם מיני פינות "מסורתיות", כדברי המדריך.
היתה עמדת תצלום עם בז חביב
היתה רכיבה על גמל (ריחמנו על הגמל וויתרנו) והאכלת גמלים (לזה דווקא התנדבתי בשמחה).
היתה עמדת קעקועי חינה (ויתרתי), פינת שתיית קפה או תה, בה קיבלנו תה מקומי מצוין בתוספת חלב, וכן חנויות מזכרות למיניהן (למי שזה עניין אותו).
לאחר מכן הגישו ארוחת צהריים מאוחרת/ערב מוקדמת - מזנון עשיר ומגוון, בעיקר של סלטים ותוספות מסורתיים אבל גם קצת מאכלים מערביים, וכמובן בשר בקר וכבש ועוף על הגריל....
את הארוחה אכלנו בישיבה על פופים סביב שולחנות נמוכים ובסוף היתה גם הופעה - מאד לא מרשימה. פרט להופעה הכל היה עשוי ברמה ממש טובה.
החזרה למלון ארכה פי שניים זמן בגלל העומס בכבישים בשעות אחר הצהריים אבל הרכב היה מאד נוח.
באותו הערב יצאנו להליכה קצרה על הטיילת לפני השינה ולמחרת אחרי חדר הכושר וארוחת הבוקר ביקרנו בסאונה (כל אחד בנפרד כי זה מופרד כאן לגברים ולנשים) ואז רבצנו על חוף כל הבוקר, ו-T חטף התקף כאבים קל, יחסית, אבל עדיין מלחיץ.
לפנות ערב הזמנו uber ונסענו העירה לצפות שוב במופע המזרקות מול הבורג' חליפה והתיישבנו לאכול ארוחת ערב במסעדה שצופה על האגם והמזרקות.
כמובן שדווקא שם ליד הקניון הגדול של דובאי שמענו סוף סוף דוברי עברית, אבל לא היו הרבה. ובכלל לא היו הרבה תיירים, הרבה פחות מאשר בביקורנו הקודם באפריל.
ברביעי היה יומנו האחרון בדובאי. למרות שאני עדיין מקוררת נורא, האף מגוון בין "נוזל" לבין "סתום", החזה מלא ליחה (הרבה כחכוחים ולעיתים שיעול) והקול צרוד לא ויתרתי על הליכת בוקר לאורך הטיילת הנהדרת.
T רץ/הלך לצדי כשהוא עושה סיבובים הלוך ושוב כדי להישאר קרוב אלי אבל לא להיתקע בקצב האיטי יחסי שלי.
אחרי ארוחת הבוקר יצאנו לרבוץ בים. מצד אחד היה חם יותר מאשר בכל הימים הקודמים, אבל מצד שני היתה רוח, כך שבצל מעט קריר מדי. אז ישבנו לנו בחצי צל, חצי שמש, וגם הצלחנו לסדר לעצמנו יציאה מעט מאוחרת מהחדר כך שלא היינו צריכים לשבת בלובי זמן רב מדי בעודנו ממתינים להסעה לשדה התעופה, שהפעם הגיעה בדיוק בזמן, והתברר שאנחנו הנוסעים היחידים. כל הכבוד ל"יוספה מארקיע".
בשדה התעופה של אכלנו ארוחה מפתיעה בטיבה ובמחירה הזול - מאד לא אופייני לשדות תעופה - והטיסה עצמה יצאה בדיוק בזמן, ושוב המטוס היה חצי ריק. כשהתקרבנו לארץ המטוס התחיל מעט להיטלטל, אבל הנחיתה עברה בשלום, ויצאנו אל החורף האמיתי שכבר חיכה לנו בחוץ.
סוף טוב הכל טוב לחופשה מפתיעה וחביבה, וכעת חוזרים לשיגרה. לסאגת השירותים שטרם נפתרה לגמרי, לחתולים, למפגשים המשפחתיים והחברתיים, ללקוחות, למתאמנים....ובתקווה שגם הצינון הזה כבר יתחיל להראות סימנים שהוא עומד להסתיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה