הגיעו תוצאות ה-CT ושאיננו מבינים כמעט שום דבר ממה שכתוב. שלחנו לפרופסור (שגם קיבל את הדיסק המקורי) והוא רק ענה שיבקש ממזכירתו לקבוע ל-T פגישה במרפאה שלו בעוד כמה שבועות כשישוב מחו"ל. מה זה אומר? אוף.
לפחות T הרגיש יותר טוב בימים האחרונים ואני מקווה שהמגמה תימשך.
סוף השבוע היה גדוש פעילות.
חתני טס לסקי עם חבר אז בתי והנכדים היו אצלנו כל הסופ"ש כמעט.
בששי הלכנו עם חכמוד ונשמותק לאסוף את שרי מהגן ולקחנו את כולם אלינו הביתה. על הדרך וחצי בצחוק הסברנו להם מהזה "פנסיון מלא" (מה שנקרא FULL BOARD בבתי מלון) - כי הם קיבלו אצלנו שלוש ארוחות ביום 😉. ששי צהריים, ששי ערב, שבת בוקר והתברר שגם נשארו לשבת צהריים. היה קצת מעייף אבל נחמד מאד.
בתי עובדת עד מאוחר בקליניקה בימי ששי ובנוסף היתה צריכה ללכת ללווייה (אבא של חברה טובה נפטר במפתיע) אז הגיעה אחרי ארבע בששי.
העסקתי את שרי כמיטב יכולתי וכאשר הייתי ממש עייפה נשכבתי על הספה בסלון (שלחתי את T שינוח במיטה בחדר) והיא צפתה (שוב) ב"לשבור את הקרח 2" וחצי נשכבה עלי.
אמא שלי חגגה יום הולדת 91 ביום ששי. לא היה לנו כוח לערוך ארוחה משפחתית רבת משתתפים (כלומר עם המשפחה של אחי) אבל הכנו לה מאכלים שהיא אוהבת ואפינו עוגה (ומצאתי נרות עם אותיות "מזל טוב" ככה הגיל לא מוזכר בכלל) וקנינו לה מתנה - בגדי ספורט. שנים שהיא לא קנתה לעצמה שום דבר חדש ואני כבר יכולה לספר שהיא מאד אהבה אותם והם גם מתאימים לה בול. שמחה גדולה. אבא נראה הרבה יותר טוב וגם מרגיש טוב, כך שכנראה ההשפעה של ההורמונים שלקח בחודש שעבר כבר פגה. בשבוע הבא כבר עושים לו את ה"סימון" - הכנה להקרנות - ואז זו כבר תהיה אופרה אחרת.
בשבת בבוקר היתה הפוגה בגשמים והצלחנו לעשות את ההליכה/ריצה שלנו, אבל אז הגשם חזר ביתר שאת וכאמור בתי "נתקעה" אצלנו והבוקר הפך לצהריים. זה היה נחמד אבל קצת יותר מדי, ומצאתי את עצמי אחרי הארוחה "בלי בטריות". נגמר לי הכוח. עזבתי הכל (לא פיניתי, לא שטפתי כלים, לא הכנסתי למדיח) ועליתי לשכב. הייתי חייבת "להניח את הראש".
עד שקמתי הם כבר ניצלו הפוגה קלה בגשם ויצאו הביתה, ו-T שטף את כל הכלים.
קבענו לנסוע למודיעין לבת דודתו 'לונדון' ובערב תכננו להשתתף בהפגנת המחאה בתל אביב.
הייתי קצת עצבנית על 'לונדון' בגלל האופן שבו היא התנהלה לגבי המפגש הזה. דבר ראשון היא בכלל לא הודיעה לנו שהיא מגיעה לישראל. נכון שזה לא היה ביקור מתוכנן אבל היא ידעה שהיא מגיעה (ואפילו קנתה לעצמה כרטיסים לקונצרט...כלומר ידעה בדיוק את התאריכים) ולא טרחה ליידע אף אחד. היא הגיעה כנראה לקראת סוף השבוע שעבר - הבן שלה גר במודיעין עם אשתו והילדים וגם לה ולבעלה יש דירה בסמוך אליהם במודיעין שרוב השנה מושכרת לטווחים קצרים. בתחילת השבוע, כמה ימים אחרי שהגיעה (ואיש מאיתנו לא ידע על כך) היא כתבה הודעה שהיא בארץ, שכרגע היא ברכבת בדרך לחיפה להיות עם בת הדוד שהתאלמנה השנה, ושהיא תהיה איתנו בקשר יותר מאוחר. בנוסף היא כתבה שתשמח אם נגיע אליה למודיעין בשבת אחר הצהריים. מה היא תכננה לגבי שאר הימים? אין לנו מושג. כשהיא לא התקשרה צלצלתי אני אליה והיא היתה עם שתי בנות דוד מחיפה - אז מסרתי ד"ש וחיכיתי שהיא תחזור אלי. זה לא קרה. ואז בחמישי בלילה (הרבה אחרי שנרדמתי) היא כתבה לי ולגיס-טי שאין לה מושג מתי אנחנו מגיעים אליה בשבת והיא רוצה לדעת כדי להיערך. רק אז הבנתי שהיא לא הזמינה רק אותי ואת T אלא גם את גיסי וגיס-טי. למה לא אמרת מראש? וברור שאין לך מושג מתי נגיע כי כתבת "אחרי הצהריים" בלי לציין שעה. וגם קבעת עובדות בשטח - אצלך במודיעין בשבת - למרות שאפשר היה להקל ולבוא באמצע השבוע ברכבת ולפגוש אותנו באמצע הדרך איפה שהוא.... מילא.
חשבתי שאני כבר סתם מתקטננת וכתבתי לה שבתי והנכדים אצלנו עד הצהריים ובערב אנחנו בהפגנה אז נוכל להיות אצלה בין לבין. היא לא קראה את ההודעה ולא ענתה, ואז ראיתי שגם גיס-טי כתבה שהם יכולים להגיע מתי שהיא תגיד - ואז גיסי התקשר אלינו והתברר שגם את ההודעה שלהם היא לא קראה. וכמובן לא ענתה. קשה עם התקשורת הזאת. הבנתי שאני לא קטנונית, שמשהו באמת מוזר בהתנהלות של 'לונדון'.
אבל החלטנו לא לעשות מזה עניין, ובאמת בסוף היא קראה וענתה שהיא בבית הכנסת בבוקר (הבן שלה דתי, היא לא ממש אבל מתאימה את עצמה אליו) ואחר כך בארוחת צהריים אצל הבן, כך שהיא תהיה בבית החל משלוש. אמרנו שנגיע בשלוש. בפועל היא כמובן הגיע קצת יותר מאוחר אבל גם אנחנו התעכבנו מעט אז היא כבר היתה עד שהגענו.
גיסי וגיס-טי הגיעו מעט יותר מאוחר ובסך הכל היה ממש נחמד.
בקבוצה של בני הדודים קבענו פיקניק כלל משפחתי (כל הדורות) בחול המועד פסח כי גם 'לונדון' וגם בתה והמשפחה יגיעו מלונדון וגם בן הדוד מניו ג'רזי יגיע לביקור. התלבטנו לגבי מיקום הפיקניק ובסוף נידבנו את הבית שלנו, מתוך מחשבה שבחול המועד רוב המקומות מפוצצים באנשים וקשה למצוא ולשריין אזור בפארק או חורשה כלשהי. כל אחד יביא משהו, כנהוג במפגשים שלנו, ואני מקווה שיהיה נחמד.
משם יצאנו להפגנה בתל אביב, שהתאחרה להתחיל בגלל הגשם השוטף (היתה סכנת התחשמלות ולא ניתן היה להשתמש בציוד האלקטרוני כשירד גשם) אבל הכיכר והרחובות הסמוכים התמלאו באנשים ובסוף היה מי שדיבר (חלק לעניין וחלק קצת הזוי) ואפילו מי ששר . עמדנו שעות, חלק ניכר מהזמן מתחת למטריות, אבל היה רגוע ומנומס, והמשטרה התחכמה וחסמה את הכניסות והיציאות מאיילון כך שמפגינים לא יכלו לחסום כי זה היה כבר חסום (ואנחנו נאלצנו לנסוע בדרכים חלופיות כדי לצאת צפונה הבית). אמנם נתקענו שעה ביציאה מהחניון והיו גם פקקים בדרך הביתה והלכנו לישון ממש מאוחר (וקמנו מוקדם לחדר כושר כרגיל) אבל היה שווה. ו-T כמובן נשבע שבשבוע הבא רק על האופנוע.....אם לא יירד גשם אז נראה.
האם זה יעזור במשהו? אין לי מושג.
בראשון נפגשתי עם 'מחברת' והשלמתי קצת שנ"צ בצהריים אז הכל בסדר.
בני וכלתי קנו ל'סביבוני' אופנוע ירוק כמו של T, וצילמו אותו מספר (באנגלית) שזה אופנוע ירוק בדיוק כמו של 'סבא T' מסוג קוואסאקי ושהוא נמצא בישראל. התמוגגנו. הוא גם 'קנה' לקיקה מתנה ליום הולדתה - בובה, עטף אותה ומסר לה, והיא היתה מאושרת מזה שאחיה הנערץ נותן לה משהו. מתוקים שלי.
נראה איך ייראה השבוע הזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה