למחרת כשקמנו בבוקר היה מעונן וערפילי וויתרנו על סיבוב נוסף בהוקיטיקה וביקור בחוף הים שלה, לטובת הנסיעה הלא קצרה לכיוון הקרחונים - FRANZ JOSEF ו- FOX.
הזמנו מבעוד מועד סיור לקרחון במסוק, שהיה אמור להתקיים על הבוקר, אבל התקשרו אלינו להציע להגיע בצהריים - שאז היה סיכוי שהטיסה אכן תתקיים. מזג האוויר לא נראה מבטיח במיוחד.
במקור התכנון היה לשהות בעיירה המתוקה FRANZ JOSEF - שעשתה רושם חמוד יותר מ-FOX וגם הוצעו בה פעילויות מגוונות (כולל טיולי המסוקים, אבל דווקא את זה היה ניתן לעשות בהרבה מאד מקומות באי הדרומי) - אבל פשוט לא מצאנו אף מקום פנוי אף לא ללילה אחד. אז הזמנו צימר בעיירה FOX, שלא היתה רחוקה מאד אבל גם לא נורא קרובה והדרך ביניהן היתה מפותלת ולא פשוטה.
אני מתארת את נושא הכביש כי כאשר כבר הגענו ל-FOX והבנו שאין ממש מה לעשות שם, לא היה ל-T כוח לנהוג בחזרה את הדרך ל-FRANZ JOSEF. הבנתי אותו.
כשהגענו למשרד טיולי המסוקים הודיעו לנו שסופית לא טסים בכלל באותו היום בגלל העננות והערפל שיירד על הפסגות, אבל הציעו באופטימיות שנקבע למחרת על הבוקר, אם אנחנו עדיין בסביבה (כן, היינו עדיין בסביבה) ושנראה שמזג האוויר עומד להאיר לנו פנים. הם גם אמרו שאם זה לא יקרה, אין להם בעייה לסדר לנו טיסה גם ביעדים הבאים שלנו - יש להם משרדים או לפחות עמיתים משתפי פעולה לאורך כל המסלול שלנו, ובסך הכל מדובר על אותן פסגות ואותם קרחונים, גם אם מגיעים אליהם ממערב (היכן שהיינו באותו הזמן) או ממזרח (מה שהיה מתוכנן להמשך). הסכמנו, וצחקנו לעצמו שהם יעשו הכל כדי לא להחזיר לנו את כספנו.
בינתיים חיפשנו מה לעשות בסביבה והמסלול המתבקש היה לאגם MATHESON, אגם שניזון ממי הקרחונים, שהציע מסלול של כשלושה קילומטרים פחות או יותר והבטיח נוף מרהיב של MOUNT COOK / AORAKI וגם MOUNT TASMAN.
היתה הליכה נהדרת והאגם היה נפלא אבל כמובן לא היה נוף ולא נעליים - כי ההרים כאמור היו עטויים בעננים.
השלמנו עם "גורלנו" וקיווינו שאכן למחרת יהיה בהיר יותר עם ראות טובה יותר.
בינתיים נסענו אל הצימר, שהיה אמנם די מצ'וקמק ומבולגן אבל כרגיל בעלי הבית היו מקסימים, והבונוס היה שהיו להם כבשים ותרנגולות בחצר, ולכבשים היו טליים, ואני פשוט התמוגגתי לי שם.
כרגיל ניסינו להזמין מקום במסעדה הנורמלית הכמעט יחידה בעיירה הפצפונת והתברר שהם לא לוקחים הזמנות בטלפון, אלא צריך להגיע לשם ולהרשם לרשימת המתנה.
ואז הבנו שהמסעדה נמצאת במרחק חמש דקות הליכה מהצימר שלנו. אז קפצנו אליה, נרשמנו, קיבלנו שעת הגעה משוערת וחזרנו לחדר.
השולחן שלנו היה מוכן כאשר הגענו בשעה היעודה, אבל המסעדה היתה מפוצצת אנשים והשירות, איך נאמר? לא עמד בלחץ. האוכל היה טעים אבל לקח לו שעות להגיע. נדמה לי שבכל הטיול שלנו בניו זילנד לא הלכנו לישון כל כך מאוחר כמו באותו הלילה, רק כי ארוחת הערב ארכה כל כך הרבה זמן. מילא. חוויות.
בבוקר התעוררנו לשמים כחולים מהסרטים, ולאחר ארוחת בוקר זריזה (בה אכלנו בין היתר ביצי חופש של תרנגולות הבית) התייצבנו במשרד טיולי המסוקים, שלשמחתנו היו הפעם ערוכים ומוכנים לטיסה.
איתנו היו עוד ארבעה אנשים. שתי נשים ניו זילנדיות מבוגרות חביבות מאד, ובעל ואישה ניו זילנדים, שכאשר שמעו שאנחנו מישראל סיפרו בהתרגשות שהם הכירו זה את זו בקבוץ ברעם כאשר התנדבו בארץ לפני שלושים וחמש שנים. זה היה צירוף מקרים מצמרר.
קיבלנו את הוראות ה"עשו ואל תעשו" המתחייבות (במיוחד מעצם העובדה שאיש מאיתנו מעולם לא טס לפני כן במסוק), שקלו אותנו (באמת!) ואז התחילו להעלות אותנו אל המסוק.
אותי ואת T הושיבו ליד הטייס - מה שאיפשר לנו מבט בלתי אמצעי על הנוף המרהיב שנשקף מבעד לחלונות הגדולים.
המסוק עשה סיבוב באזור לפני שנחת על הקרחון עצמו, ויכולנו לראות את הקרח התכלכל, וממש לראות את תנועת הנהר שקפא באמצע זרימתו. זו היתה חוויה מאד עוצמתית.
ירדנו להתהלך על הקרחון למשך כעשר דקות, רבע שעה. השלג שכיסה את הקרח היה רך וטרי וחלקנו שקעו בתוך בורות שהנעליים יצרו. בתחתית ה"בור" שנפער מהנעל, ניתן היה לראות מים כחולים. זה היה די מרהיב.
גם הטיסה חזרה מהקרחון היתה יפהפיה ומרגשת, ומדהים היה לראות איך הקרחונים ממש כמעט נושקים לחוף הים...בעבר הם ממש הגיעו עד לשפת הים אבל הם כמובן נסוגים כל הזמן.....כל פעם עוד קצת.
זה היה מאד מאד מרגש.
משם יצאנו לכיוון WANAKA היפהפיה והמתוקה, אבל על זה כבר אספר בפוסט הבא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה