בסוף עדיין לא יצאנו לטיול בטבע, מתכננים לעשות גיחה מחר.
אתמול בסוף יצאנו לקניות בגדים - T היה זקוק לג'ינסים חדשים - הוא קנה כמה לפני יותר משנה אחרי הירידה הגדולה שלנו במשקל, אבל מאז הוא ירד עוד (וגם בעקבות הניתוח הוא ירד הרבה, אבל לשמחתנו הוא עלה כבר קצת בחזרה והוא כמעט במשקל תקין שוב) והמכנסיים כבר היו תלויים לו בעזרת החגורה בלבד, לא יפה ולא נוח.
חוויית קניית בגדים עבורנו מעולם לא היתה חוויה טובה - בגלל עודף המשקל והקושי למצוא בגדים יפים, נוחים וגם אופנתיים במידות היותר גדולות - ומאז שירדנו זה תיקון אמיתי. נכנסנו לרשת שמעולם לא קנינו בה בגדים קודם לכן, וכל מה שהוא מדד היה לו טוב.
גם אני התחדשתי בזוג נעליים וגם טריינינג חמוד ואופנתי, ובסוף כל החיפושים והמדידות והקניות נמשכו עד הצהריים וכבר היינו רעבים, והייתי צריכה לנסוע לקחת את אבא שלי לאורתופד אז דחינו את הטיול ליום אחר.
היום היתה ל-T פגישה עם לקוחות ואני נפגשתי עם 'מחברת' - אחרי שלא נפגשנו חודש שלם, תחילה כי אני הייתי בחו"ל ומייד אחר כך היא היתה בחו"ל - והיה טוב ממש להיפגש ולהתעדכן ולשתות קפה ביחד באוויר הפתוח ואפילו לא היה קר מדי.
מחר 'שותפנו' טס למרוקו לגלוש עם כמה חברים ב-SAP ואני ממש מקווה שהם ייהנו והכל יעבור בשלום. אם אני לא טועה זו תהיה הפעם הראשונה שהוא טס לחו"ל מאז שפרצה מגיפת הקורונה......'שריתה' נסעה עם הבת שלהם ליוון בשנה שעברה אבל הוא נשאר אז בארץ. גם הבת שלהם - בחופשת סמסטר מלימודי הרפואה - טסה עם חברה לפריז השבוע. החיים מתחילים לחזור למסלולם.
האורתופד לא נבהל ממצבו של אבא, נתן לו כדורים (רוקסט פלוס) והפניה לצילום ונראה מה תהיינה התוצאות. הכדורים בינתיים לא משפיעים כל כך, וייתכן שהוא בכל זאת ייקח את הזאלדיאר (שמכיל טראמאדול, שזה אופיאט) שהוא חזק יותר. לא אהבתי את הרעיון שהוא ייקח אופיאטים, אבל האמת היא שכרגע יותר חשוב שלא יכאב לו. שלא יצטרך לבלות בשכיבה במיטה כל היום.
בתי מרגישה יותר טוב אבל עדיין חלשה, עדיין מרגישה קצת את הגרון ומעט משתעלת. התחננתי ממנה שתנוח ותתן לגוף לעבור את הקורונה - גם אם היא קלה - בלי לאמץ אותו יותר מדי. אני מאד מאד מקווה שלא תהיינה לה תופעות ארוכות טווח. בשבוע הבא היא חוגגת יום הולדת 40!! בעזרתו של T חתני ארגן לה מסיבה במסעדה מפונפנת (בחדר פרטי) לחברות ולאחיות שלו - ואנחנו נשמור על הנכדים. בתנאי כמובן שכולם יהיו בריאים עד אז.
אני מתכננת לחגוג לה במסגרת המשפחה אבל זה תלוי כמובן במצבו של אבא שלי ובמצב הקורונה ואם נוכל סוף סוף להתכנס - כל המשפחה המורחבת.
היום היה לי תור למסאז' והוא עבד חזק על הגב והצוואר, ובכלל הרבה מאד שרירים בגוף הרגישו תפוסים ונוקשים מאז הביקור בבוסטון, ולא השתחררו לגמרי גם כשחזרתי לשיגרת הבית והספורט הרגילים שלי.
עכשיו שסיימתי את הספר "ארבע שעות ביום" אני מתכננת להתחיל לקרוא בקינדל (באנגלית) את "החיים הלא נראים של אדי לה-רו" בהמלצתה של תיאו, שאני מאד סומכת על ההמלצות שלה. תודה תיאו.
מאד מאד מדאיג מה שקורה באוקראינה, וקשה שלא לתהות האם זו פתיחה למבוא להקדמה של מלחמה באירופה ובעולם כולו.........
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה