טרום ‏טיסה

ראש השנה חלף ועבר ומצאנו את עצמנו יומיים לפני הטיסה. ההכנות החלו.

בהליכת הבוקר T איבד איכשהו את המפתח לבית, אז לרשימת המטלות של אותו היום נוספה גם משימה לשכפל מפתח לבית, לתיבת הדואר ושלט-רחוק לשער.

לא לפני שנסענו לאורך מסלול ההליכה וחיפשנו בדקדקנות את הצרור האבוד.

לאחר השכפול נסענו לבצע בדיקות קורונה לטיסה. זו היתה הפעם הראשונה שעשינו בדיקת קורונה.  אחרי שעות ספורות כבר חזרה תוצאה (שלילית כמובן). באותה הזדמנות כבר אספנו את כרטיס הפספורטכארד של ביטוח הנסיעות.

משם המשכנו לעוד כמה סידורים שלא קשורים לנסיעה, וחזרנו הביתה.

בערב ביקרו אצלנו 'שותפנו' ו 'שריתה'. הם ה'גיבוי' שלנו כשאנחנו לא בבית, אז עשינו להם תדרוך רענון ( אזעקה, מצלמות אבטחה). נתתי את הטלפון של שותפנו לבייביסיטרית החתולים. אוי, זה עכשיו חתולה, לא חתולים. כוחו של הרגל. 

גם לה עשיתי הדרכת רענון, והוספתי מטלות שלא היו לה בפעם הקודמת (שנסענו ליומיים לים המלח). מקווה שהיא תסתדר.היא הבטיחה שתישאר קצת עם החתולה ל' ותלטף אותה בכל פעם שתגיע. זו הפעם הראשונה שהיא תישאר לגמרי לבד בלי החתול ד'. 😞

למחרת הדפסתי את תוצאות הבדיקות ומלאתי את הצהרת משרד הבריאות....הזמנתי מונית לשדה התעופה וארזנו.

בערב היינו מוזמנים לארוחה אצל בתי -  ו T הכין ניוקי, המאכל האהוב על חכמוד. בשבוע שעבר הוא הכין שניצל בקר שזה המאכל האהוב על נשמותק. בקיצור אף אחד לא יוצא מקופח.

ביומיים האלה שלפני הטיסה שנינו הרגשנו עליה במתח. אצל T זה התבטא בהתרגשות, הוא קם מוקדם מדי בבוקר, לא הצליח להירדם בחזרה. אצלי ו יותר תחושה של לחץ. לא ממש חרדה כמו בתקופות האשפוז שלו וכאשר חטף התקפי כאבים (טפו חמסה שקט בגיזרה הזאת בינתיים) אבל לא ההתרגשות הנחמדה של טרום חופשה. מקווה שזה יגיע בהמשך. 

הבוקר התעוררתי הרבה לפני השעון המעורר. סידורים אחרונים וזהו. 

תחושת הקלה כשהגיעה הודעה מהמונית שהיא בדרך. כשפתחנו את דלת הבית לצאת ירד מבול. ממש גשם שוטף. זה היה דווקא נחמד ומרענן. זה נמשך שתי דקות ופסק כמעט לגמרי, וכשיצאנו לרחוב המונית כבר הגיעה.

הינחו אותנו להגיע לשדה התעופה ארבע שעות לפני הטיסה. בפועל תוך חצי שעה כבר היינו באולם הדיוטי פרי. נותרו שלוש וחצי שעות להרוג.

אז כתבתי פוסט.

מקווה שהיום הזה יעבור חלק.שנגיע בשלום. מחכה כבר לחבק את בני, כלתי וסביבוני.

שבת שלום