ימים די נעימים

 בהתחלה בא לי לכתוב "ימים לא רעים בכלל" ואז נזכרתי שהמורה שלי לאימון תמיד מבקשת שנדבר ב"מה כן" ולא ב"מה לא". אז "ימים לא רעים בכלל" הם בעצם ימים די נעימים. והלוואי שיימשך ככה.

שוב תקופה של שקט בגזרת הכאבים של T, ואמנם כבר היו תקופות של שבועיים ואף שלושה ללא כאבים שאחריהם שוב חזר התקף כאב, אבל כל יום שחולף ללא כאב הוא יום טוב. הוא ישן טוב, עושה ספורט, עובד וגם מצליח לצאת לשייט - ועל כל יום כזה וכל רגע טוב אני מודה.

עדיין לא נקבע מועד ל-ERCP החוזר וכרגע ה-MRI מתוכנן לסוף אוקטובר אז כאמור - אנחנו בתקופת ביניים שקטה. ובתנאי שלא יחזרו הכאבים. 

בתי ומשפחתה חזרו בשלום מהולנד. הטיסות עברו באופן חלק  וכל בדיקות הקורונה שליליות (גם לקראת הטיסה, גם בנחיתה בנתב"ג וגם בתום שבוע הבידוד). הנכדים שלי חזרו לבית הספר באיחור של יום, ושום אסון לא קרה. 

שני הנכדים שלי שמחו מאד ביום הראשון בבית הספר. נשמותק שמח לפגוש את החברים שלו ולמורה שלו, וחכמוד התחיל ללמוד בבית ספר חדש והיום הראשון עבר לו ממש טוב. הוא אמר שהילדים בכיתה נחמדים וגם המורה, והוא בכיתה עם חבר שלו (שעזב את בית הספר הקודם כבר לפני שלוש שנים) כך שהוא מרוצה מאד. אז בתי מרוצה. מקווה שימשיך ככה.

שרי עברה לקבוצה של הבוגרים בגן שלה ("תַּתָּא, אֲנִי  בַּבּוֹגְאִים" היא אמרה לי) וכמובן שנדרשת תקופת הסתגלות. כיון שבתי עבדה מהבוקר וגם חתני היה חייב לחזור לעבודה אחרי שבוע הבידוד והעבודה מהבית, הסבתא השנייה התנדבה לקחת אותה להסתגלות ביומה הראשון, ואני באתי להחליף אותה לפני הצהריים, לשמור עליה בבית ולתת לה ארוחת צהריים. בתי חזרה מהקליניקה בדיוק לקראת חזרתם של הגדולים מבית הספר. 

בסך הכל היה לי די קל לשמור על שרי הפעם, היא היתה רגועה והרגישה טוב, וגם אם משהו לא מצא חן בעיניה היא התרגזה לרגע אבל מיד אחר כך נרגעה וחזרה לעצמה החייכנית המתוקה. היא גמולה אבל לפעמים בורח לה, אז פעם אחת הלכנו "לעשות פיפי ביחד" - היא על הסיר ואני על האסלה (כי ככה היא ביקשה), אבל בפעם אחרת זה יצא על הריצפה, ומאד לא מצא חן בעיניה שלקחתי אותה להישטף קלות אחרי כן. "זה לא נעים לי" היא אמרה ואפילו ניסתה להרביץ לי ועשתה פרצוף נעלב, אבל כמה דקות אחרי כן, בסלון עטופה במגבת, היא כבר היתה במצב רוח טוב. 

אגב בהיותנו אזרחים לא לגמרי למופת, ברגע שהתקבלה התשובה השלילית השניה של הקורונה החלטנו לבוא אליהם למרות הבידוד. בישלנו והבאנו את הארוחה איתנו. לזניה ועוף בתנור עם תפוחי אדמה ובטטה. ואת עוגת הריקוטה תפוחים מהשבוע הקודם.

היה זה מפגש של שמחה גדולה וחיבוקים. חגגנו לנשמותק יום הולדת 9 !!) ושרי פירגנה לו אבל גם חגגה לעצמה יום הולדת.

הוא מאד שמח במיקרוסקופ שקנינו לו (לבקשתו), ושני הבנים מייד התחילו להשתמש בו ולבדוק דגימות שונות של חומרים שונים. 

השבוע היה שבוע של תורים, בעיקר תורים שנדחו מסיבות שונות. סוף סוף ביקרתי אצל כירורג לבדיקת השד השנתית (הממוגרפיה היתה בסדר אבל בדיקה קלינית היא חשובה לא פחות). הייתי בטיפול דיקור וטווינה אצל 'שנטי'. היה לי תור טלפוני עם הדיאטנית שלי שהיתה מאד מרוצה מכל מה ששמעה וקבעה תור נוסף לדצמבר. 'רופאהחדשה' כתבה לי באפליקציה הודעה שאכן יש צמיחה של חיידקים שונים בתרבית השתן והיא רוצה לתת לי טיפול חד פעמי בסוג חדש של אנטיביוטיקה, וצירפה מירשם. היא ביקשה שאודיע לה אחרי שבוע איך אני מרגישה. באותה הזדמנות ביקשתי ממנה מירשם לסירקדין (מלטונין בשחרור מושהה) לסיוע עם הג'ט לאג בארצות הברית, וזו היתה בין היתר הדרך שלי לבדוק את זמן התגובה שלה ואת ההיענות שלה לדברים שלא קשורים ישירות במחלות או תלונות כלשהן. 

לשמחתי היא ענתה כבר למחרת (הרופאה הקבועה שלנו עונה ביום החמישי, כאשר מותר לה לענות תוך חמישה ימים גג) ונתנה מרשם מלא (שלושים כדורים, כאשר הרופאה הקבועה נהגה לתת עשרה). בסך הכל מעודד. 

עוד בתחום הבריאות - אבא שלי השתתף בסקר הסרולוגי שדגם אותו לפני החיסון השלישי וכשבוע או שבועיים אחריו. התברר שלפני החיסון השלישי הוא היה כמעט לגמרי ללא נוגדים (משהו חד סיפרתי) ואחריו קיבל את הציון המופלא 682. אני לא מבינה בבדיקות סרולוגיות אבל נשמע שהוא פיתח יופי של נוגדים. אגב מקווה שהסקר הזה יחזור לדגום אותו בעוד כמה חודשים כדי לראות אם ועד כמה המספר הזה יירד בהדרגה. 

הערב יש כאן ארוחה (הורי ומשפחתה של בתי) ובערב ראש השנה אנחנו מוזמנים לאמא של חתני (ע"ע הסבתא השנייה לעיל). וידאתי תחילה שהורי יכולים להיות עם משפחתו של אחי, לא רציתי שיהיו לבד בערב החג. דווקא התאים לי לא לארח בחג. בעצם אולי נארח בהמשך החג...יש מספיק ימים.

למחרת החג אנחנו אמורים לעשות בדיקות קורונה לקראת הטיסה. אגב ביטוח הנסיעות (שכולל כיסוי מלא גם לקורונה וגם לתחלואים של T) באמת התברר כשוד לאור היום. עבורי (שאין לי בעיות מיוחדות או תרופות) הוא עלה יותר מפי ארבע ממה שעלתה אותה התקופה לפני הקורונה, ועבור T זה עלה יותר מפי שמונה. כיוון שקנינו כרטיסי טיסה זולים יחסית, יצא שהביטוח לנסיעה עלה לנו בעוד כרטיס טיסה. הזוי, אבל לא הסכמתי בשום אופן לנסוע בלעדיו. 

עכשיו רק נותר להתפלל ששום דבר לא ישתבש יותר מדי מעכשיו ועד למועד הטיסה. ובטיסה עצמה.  וש-T ירגיש טוב. 

ובינתיים אפשר להתחיל לאחל שנה טובה - שתהיה טובה יותר מקודמתה, טובה יותר מזו שקדמה לקודמתה....טובה ככל האפשר. 

חצבים במסלול הליכת הבוקר שלי