רוצה לכתוב על דברים אחרים

כבר חודשיים שרוב הזמן אני עם הסיפור הזה, הבריאותי (או חוסר הבריאות) של T. רוצה שירגיש טוב, רוצה שיהיה בריא, ורוצה גם שנוכל שנינו לחזור לשיגרה שלנו. 

אז כרגע אנחנו במן אתנחתא שכזאת. 

חמישי-ששי-שבת T היה בבית בחופשה מבית החולים, וזה עשה לו ממש טוב.

הוא בישל, אירחנו את המשפחה לארוחת ששי, התארחנו אצל בתי והנכדים בשבת בצהריים, הוא אפילו עשה הליכה בשבת בבוקר. מידי פעם חווה גל של כאב באזור חגורת הבטן העליונה, מידי פעם היו כאבים באזור המעיים, מידי פעם חווה סחרחורת, באופן כללי היה קצת חלש - אבל היה לו טוב להיות בבית.

הנכדים הם ללא ספק תרופה לנפש וערובה לאושר. הם כל כך מתוקים וכל כך אוהבים, ממש מזור לנשמה. 

החזרתי אותו לבית החולים במוצאי שבת, וקצת אחרי שהוא הגיע למחלקה הוא התקשר לבשר לי שיש לו תור לאולטרסאונד האנדוסקופי (EUS) למחרת על הבוקר. אלה היו חדשות טובות.

אין חכם כבעל ניסיון, אז הפעם הוא דרש לשוחח עם הרופאה שביצע בו את ה-EUS גם אחרי ההליך, וביקש לשמוע מה היה שם. היא דיווחה לו שהיא עברה ביסודיות על כל האזור וכל האיברים שבדרך. סיפרה שהסטנט שהוכנס ב-ERCP יושב במקומו כמו שצריך, אבל דווקא בהמשך צינור המרה (ה-CBD) בחלקו המרוחק, היכן שהוא מתחבר למעי הדק, היא מצאה "תהליך היפואקורי וסקולרי" - אני משתגעת מהמונחים הרפואיים האלה - שאם הבנתי נכון מגוגל אז זהו "מונח מתחום האולטרסאונד המתייחס לאזור בגוף שבו צפיפות החומר נמוכה יחסית לסביבה ולכן הוא מחזיר את גלי הקול של סורק האולטרסאונד באופן חלש יותר. בתמונת ההדמיה נראה מוקד היפואקוגני כנקודה כהה יחסית לסביבתו. לרוב ממצא היפואקוגני מראה על נוזל כדוגמת ציסטה באותו איזור ובדרך כלל אין פירושו גוש סרטני, אך יש להתייעץ עם רופא מומחה."

כל שאר הסביבה נראתה לה תקינה. היא לקחה דגימה מהחומר הבלתי ברור הזה .בתיעוד היא כתבה שזה "אולי SLUDGE?" - כלומר אותה "בוצה" שהיתה לו גם בכיס המרה שהוסר, ונצפתה גם בדרכי המרה בשיקוף שבוצע אחרי הניתוח. יש מצב שה"בוצה" הזאת עלתה על גדותיה ולכלכה כל חלק טובה בדרכי המרה של בעלי היקר? האם אולי הבוצה הזאת מחלחלת גם למעיים ולכן היו לו גם כאבים באזור הזה? אני לא רופאה אבל ככה זה נשמע לאוזני ההדיוטות. בכל מקרה הדגימה נשלחה לביופסיה נוספת, אז שוב שבועיים של מתח וציפיה. 

כאשר T התעורר מההרדמה (שבוצעה הפעם בעירוי ולא במסיכת הנשמה על הפנים) הוא סבל מכאבים עזים בכל אזור הבטן העליונה. כאבים כאלה הוא לא סבל בעקבות ההליך האנדוסקופי הקודם שעבר (ה-ERCP). הם נתנו לו אופטלגין וחיכו שזה יירגע לפני ששלחו אותו בחזרה למחלקה. 

ואז קרה דבר מוזר. מאז שעבר את ה-EUS ועד עכשיו (יום וחצי אחרי) הוא מרגיש טוב. אבל ממש טוב. חיוני, מלא אנרגיה, ללא שום כאבים. ללא סחרחורת. ללא חולשה. זה מוזר אבל מאד משמח. הרופאה הגאסטרו לא אמרה שהיא עשתה משהו כדי להקל עליו, לא תיקנה כלום, לא פתחה שום סתימה, לא ניקתה שום דבר - רק חקרה ובדקה ולקחה דגימה. אבל נראה על פניו כאילו בכל זאת משהו בבדיקה הזאת עשה לו טוב. אין לי מושג. כרגע הוא מרגיש טוב. מברכת על זה. 

לבקשתו שחררו אותו מוקדם מבית החולים (בבוקר במקום בצהריים) כי היה לו תור אצל אורולוג בקופת חולים. מרופא לרופא כוחנו עולה, כמו שאומרים. האורולוג לא התרשם מתוצאות בדיקת ה-PSA וטען שבין השאר T היה עם דלקת בדרכי השתן בזמן שנלקחה הבדיקה. הוא קבע לו בדיקה נוספת בעוד חודש. בנוסף קבע אולטרסאונד לערמונית, שלפוחית, כליות. אמר שהערמונית לא מרגישה מוגדלת במיוחד. ציין שכנראה T יצטרך לקחת את התרופה לערמונית באופן קבוע. אבל בסך הכל לא התרשם בינתיים שיש סיבה לדאגה. חדשות טובות. 

אז אולי נצליח לחזור לאיזושהי שיגרה, לפחות לזמן מה. הלוואי.

בינתיים הספקתי לקרוא את הספר "חמצן" של אמיר זיו. לא קראתי את ספרו הראשון עדיין (ארבעה אבות) ששמעתי שהיה מצוין, אבל גם "חמצן" הוא לא רע. היה מוזר לקרוא ספר שבו סדר הפרקים הפוך. הפרק העשירי הוא הראשון והראשון הוא האחרון, וכך מתגלה העלילה תוך כדי הליכה אחורה כרונולוגית בזמן במהלך כשלושה ימים בחייהם של גיבורי הסיפור. הכתיבה שוטפת ואפילו במצבי הנפשי המתוח הצלחתי להתמיד ולקרוא. בסך הכל - מומלץ. 

בתחום הסדרות גיליתי באיחור רב, שלא רק שיש עונה חדשה של "הטובות לקרב" (the good fight) הנושכת והמצוינת, אלא שהיתה גם עונה בשנת 2020 שפיספסנו משום מה לגמרי, ואנחנו משלימים את צפייתה כעת. 

חזרתי לנסות לצפות ב"אמהות עובדות" (working mothers) בנטפליקס שבתי מאד אוהבת ואני משום מה לא התחברתי בניסיון ראשון ועכשיו דווקא כן. נדמה לי שסיפרתי כאן כבר שהתאהבתי ב"מיליון דברים קטנים" (a million little things) שאמנם יש לי ב-sting tv אבל לא את העונות הראשונות - אז צופה בזה באתר "סדרות". והאתר עושה לי בעיות ביומיים האחרונים. ככה זה בטלוויזיה הפיראטית....אין על מי לסמוך. 

זהו, נקווה לטוב. להרבה טוב. הגיע הזמן. לא?