ושוב...

 בלילה שבין שני לשלישי T התעורר עם כאבי תופת בדיוק באזור של כיס המרה (שכבר איננו). 

התקף ממושך וכואב, שהותיר אותו גם מתקשה לנשום - בדיוק כמו בפעם הראשונה. 

אין לי ממש כוח לפרט את כל מה שהיה אבל נסענו למיון ועשו לו CT ואמרו שיש לו אבן באחת מדרכי המרה (שאלה צינורות שנשארים גם אחרי שכורתים את הכיס עצמו) ושהמדדים של תפקודי הכבד גם מצביעים על חשש לחסימה בגלל האבן הזאת ואשפזו אותו.

במיון הוא גם חווה התקף כואב מאד וממושך מאד נוסף. 

מאז ועד עכשיו הוא עדיין מאושפז, תפקודי הכבד משתפרים ופרט לכאב קצר הלילה הוא לא חווה התקף נוסף. הוא אמור לעבור הליך גאסטרוסקופי להוצאת האבן ובדיקה האם קיימות אבנים נוספות היכן שהוא במערכת. אבל זה עדיין לא קרה.

בעצם כל הזמן הזה מתנהל ויכוח בין הרופאים שלו (זה שניתח אותו וזה שהפנה אותו לניתוח) לבין הגאסטרואנטרולוג שאמור לבצע את ההליך (שנקרא ERCP). 

אלה אומרים שמסוכן להשאיר אותו במצב הזה, שדי ברור שיש שם אבן, שזזה כל הזמן ומידי פעם חוסמת ויוצרת התקף כאבים וסכנה גדולה, וההוא אומר שמדדי הכבד משתפרים ואין כאבים ולכן חבל לבצע הליך פולשני (שנושא עמו סיכונים כלשהם של פגיעה באיברים בדרך) ועדיף לעשות לו MRI כדי לבדוק בדיוק מה יש שם והיכן.

הכל טוב ויפה אבל הם לא רוצים לבצע את ה-MRI במסגרת האשפוז, ואז המסלול הוא שחרור והפניה לביצוע "בקהילה". שזה אומר קופת חולים - הפניה, התחייבות, תור למי-יודע-מתי (גם אם כותבים "דחוף") - וכל יום שעובר עלול להביא עמו את ההתקף הבא וסכנת החסימה (שהיא סכנת חיים) הבאה. 

בנוסף הדלקת בדרכי השתן עדיין לא עברה. 

בכל בוקר מחדש אנחנו מחכים לתשובות.

עוד מעט אצא לבית החולים ונראה מה יתפתח היום.