במן ניסיון (אולי קצת צולע) לכתוב על אקטואליה אבל בלי להתייחס לכל הגועל נפש ששייך למערכת הבחירות הנוכחית (הרביעית במספר בשנתיים האחרונות אך לצערי אולי לא האחרונה) החלטתי לספר על הפעם הראשונה שבה הצבעתי במערכת בחירות כלשהי.
זה היה בשנת 1977. הייתי בכיתה י"ב, ולמדנו אזרחות לבגרות.
זו היתה השנה שבה הממשלה נפלה בגלל חילול שבת.
אני לא זוכרת אם מטוסי ה-F-15 (הראשונים אי פעם) שקיבלנו מהאמריקאים נחתו בישראל לאחר כניסת השבת, או שבעקבות טקס קבלתם התאחרו חלק מן השרים להגיע הביתה וחילול השבת קרה אז.....אבל התקיימה הצבעת אי אמון בממשלה (לדעתי ביוזמת אגודת ישראל, כיום חלק מיהדות התורה) ואם אני זוכרת נכון (בכל זאת עשיתי אז בגרות באזרחות) שרי המפד"ל (המפלגה הדתית לאומית שמאז ומתמיד היתה שותפה של ממשלות מפא"י / המערך) נמנעו וכך קרה שהממשלה נפלה.
ישראל עדיין ליקקה את פצעי מלחמת יום הכיפורים, היו מחאות רבות - על שחיתות שלטונית, על חוסר צדק חברתי. "ניקוי ראש" היתה תכנית סאטירה פורצת דרך בערוץ הבודד בטלוויזיה.
מצד שני ישראל זקפה אז לזכותה את מבצע אנטבה, וגם (כנראה לא ממש קשור) זכייה באליפות אירופה בכדורסל.
אני חגגתי את יום הולדתי ה-18 בינואר באותה השנה, ולכן לראשונה הייתי זכאית להצביע. התרגשתי מאד לקראת ההצבעה.
היה לי ברור שלא אצביע מערך, אבל גם לא הזדהיתי עם המצע של הליכוד. אז הצבעתי, כמו הורי, לד"ש. יגאל ידין הקים אז את מפלגת "דמוקרטים לשינוי" - זו היתה הפעם הראשונה אבל לא האחרונה שהצבעתי בעד מפלגת "שינוי" כזו או אחרת.
כשנכנסתי אל מאחורי הפרגוד, בחרתי את הפתק והכנסתי למעטפה - עלו בי זכרונות מהילדות הרחוקה, שבה נכנסתי עם אבא שלי אל מאחורי לפרגוד דומה, בקלפי שהיתה ממוקמת בגן שלי. כמובן שבתור ילדה קטנה לא הבנתי בזה אז כלום, אבל אני משום מה כן זוכרת ששמעתי את אבא שלי אומר לאמא שלי שבפעם הראשונה בחייו הוא הצביע מפא"י ולא מפ"ם. רק במרחק השנים הבנתי את הצעד העצום הזה שהוא עשה. אמנם את הקיבוץ הם עזבו כשהייתי בת שמונה חודשים, אבל לדעתי בבחירות ההן (לא זוכרת אפילו באיזו שנה הם נערכו) אבא שלי עזב סופית את "השומר הצעיר" גם בלב.
ד"ש היתה המפלגה שגרמה למהפך של שנת 1977. היא נגסה מספיק ממפלגת העבודה, מפא"י, המערך - על מנת לאפשר למנחם בגין ולליכוד לעלות בפעם הראשונה לשלטון. ישראל השתנתה ביום ההוא. אין לי דעה נחרצת לגבי "טוב" או "רע" שהשינוי הזה הביא, כי לדעתי היה גם וגם. הוא בעיקר איפשר שינוי, תחלופה, רענון - וזה חשוב לא פחות מהמצע של מפלגה כזו או אחרת, או כריזמה של ראש ממשלה כזה או אחר.
בכל מקרה לדעתי מפלגה או ראש ממשלה אסור שיישארו כל כך הרבה שנים ברציפות בשלטון, וטוב תעשה הכנסת שלנו - ובקרוב, אני מקווה - אם סוף סוף תחוקק חוק שיגביל את הקדנציה.
* את הפוסט הזה כתבתי יום לפני הבחירות. הבוקר ספרו בינתיים כשישים אחוז מהקולות. אני מעדיפה לא להתייחס למדגם ולתוצאות האמת עד כה, ואפילו לא אאחל לנו בהצלחה בבחירות האלה כי יש לי הרגשה ששום דבר לא עומד להשתנות. היה נעים להיזכר באמפי בת ה-18 שעמדה בהתרגשות ובתמימות מאחורי הפרגוד והרגישה שהנה היא עומדת להשפיע על התהליך הדמוקרטי בישראל.
 |
| @ כל הזכויות שמורות לאתר YNET |
** עוד מישהו חוץ ממני נתקל בתופעה המוזרה של בלוגספוט שבה כאשר נכנסים לעריכה מקבלים תצוגת HTML?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה