ביום חמישי חגגתי יום הולדת 62.
בבוקר חששתי מגשם, אז הלכתי בתוך היישוב ולא בשדות ובפרדסים של המושבים שמסביב. מפה לשם בסוף גמאתי יותר משמונה קילומטר. לא רע לבוקר יום ההולדת.
במהלך היום לא יצאתי מהבית. כל הזמן נכנסו הודעות ברכה בוואטסאפ, בפייסבוק (שאני בקושי נכנסת אבל ראיתי שמגיעות ברכות אז נכנסתי להודות לכולם כמובן) והרבה שיחות טלפון מחברים, חברות וקרובי משפחה.
הרגשתי מאד מחובקת ואהובה.
בשעות הבוקר גם הגיע שליח עם זר פרחים נהדר ששלחו בתי, חתני והנכדים.
מתנה נהדרת נוספת היתה פתק שבתי שלחה לי בוואטסאפ: במגירת המטבח היא מצאה רשימת קניות מהשבועות של הסגר (בהם לא נפגשנו איתם) שבו, בנוסף על המצרכים שהיא רשמה לעצמה לקנות, הוסיף אחד הילדים בכתב ידו את המילים: סבא וסבתא. אכן, מצרך שהיה חסר מאד בשבועות ההם. פשוט נמסתי.
במהלך היום עסק T בבניה של גינת הירק ההידרופונית החדשה שלו, על גג חדר האורחים.
בכל אחד מהמיכלים האלה, שיחוברו יחד להשקייה משותפת (במעגל סגור) וניקוז משותף, הוא יגדל סוג אחד של ירק או פרי. סקרנית לראות איך זה ייצא.
בערב היינו מוזמנים לארוחת ערב אצל 'שריתה' ו'שותפנו'.
כשהם הזמינו אותנו ליום חמישי לא זכרתי שזה יהיה יום הולדתי. נשמע לי הגיוני שעכשיו שהם מחוסנים וגם אנחנו, אפשר להיפגש. רק יום קודם כאשר בתי שאלה מה התכניות ליום הולדת, הבנתי שזה העניין.
הם שאלו מה בא לנו לאכול, והאמת היא שבא לנו חביתה וסלט, גבינות רזות - כמו בבית. היה מעולה, ובעיקר היה כיף להיפגש - לשם שינוי בתוך הבית ובלי מסיכות (עדיין לא התחבקנו ועדיין שמרנו מרחק).
קיבלתי מהם מתנה ארבעה ספרים (דיגיטליים כמובן):
'מנצחת' של ישי שריד, 'כל מה שלא סיפרתי' של סלסט אינג, 'שיבה' של יא ג'סי ו'חמצן' של אמיר זיו. אגיע אליהם כשאסיים את A PLANET CALLED TREASON של Orson Scott Card שבני המליץ עליו, והתחלתי (וקשה לי לעזוב). זה הסופר שכתב את "המשחק של אנדר" למי שמכיר, ונראה לי ש- TREASON הוא ספר הביכורים שלו, אי אז בשנת 1979.
בנוסף קיבלתי זר צבעוניים, שהיה עדיין סגור בניצניו באותו היום, אבל בשבת כבר נראה כך
כשראה את הזר שאל אותי נשמותק מדוע יש לי צבעונים לבנים.....האמת, שאלה מצוינת.
במקור רק הורי היו אמורים להגיע בששי בערב, לארוחה. חתני רצה את כל המשפחה בבית לארוחת ששי ואמר לילדים שהם לא יבואו לישון אצלנו השבוע.
זה העציב אותם מאד, במיוחד שלא יכינו את עצמם לכך מראש. בסוף הם הצליחו לשכנע אותו שבתי תקפיץ אותם אלינו אחרי ארוחת הערב, וכך כולם יצאו מרוצים.
היא הגיעה איתם בדיוק אחרי שהחזרתי את הורי לאחוזה.
ארוחת הערב האינטימית, רק עם הורי, היתה נהדרת. T הכין סטייקים עסיסיים עם מחית תפוחה אדמה, כרובית נימוחה בתנור ומרק ארטישוק ירושלמי ובטטה.
לקינוח הוא הכין קרפים עם ריבת חלב (בכל זאת ארגנטינאים) עבורם, ופירות עבורנו.
כשהנכדים הגיעו שיחקנו טאקי עד שהגיע הזמן לעלות למיטות, ובבוקר T עזר להם לבנות בלגו וגם עשה לחכמוד שיעור גיטרה בזמן שנשמותק ואני שיחקנו רביעיות. בתי הצטרפה עם שרי והיה שמח. שירים וריקודים - שרי ממש פרפורמרית אמיתית, עושה כוריאגרפיה שלמה לצלילי המוסיקה - וחתני הצטרף אחרי אימון הספורט שלו והם שוב נשארו לארוחת צהריים.
אירוח ההורים, הנכדים, ארוחת צהריים, בניה בלגו, שיעור גיטרה, ריקודים של שרי
היום נסענו שוב לבתי לעשות בייבי סיטר לנכדים בזמן שעבדה בקליניקה. שרי ישנה כשהגענו, התעוררה באמצע בבכי - והפעם לא רצתה שירים, ביקשה "בו" (שזה בקבוק) ואחרי שהכנתי לה, שתתה אותו, החזירה לי וחזרה לישון תוך שהיא מחבקת את כלב הים הלבן החמוד שלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה