עדכוני חנוכה

ארוחה משפחתית:

'שרי' לא הרגישה טוב עדיין בשבת, ובתי הודיעה לנו שהם יגיעו בהרכב חסר (כלומר, חתני יישאר עם הקטנה בבית) כאשר רוב האוכל כבר היה מוכן, כולל הסלטים, והשולחן היה ערוך.

זו היתה ארוחה מושקעת במיוחד, T הכין סטייקים סינטה בסו-וויד וגם חזה עוף וחזה אווז מעושנים (גם במעשנה וגם בסו-וויד), וכרובית ותפוחי אדמה ובטטות...הוא גם השקיע בקינוחים והכין "סילבש גומבוץ" (כופתאות הונגריות מבצק תפוחי אדמה ממולאות בשזיפים ו'פובידל' - קונפיטורת שזיפים), ובעצתו של חתני הוא הכין כמה כופתאות במילוי נוטלה במקום שזיפים, לטובת הנכדים. הוא גם תכנן להכין צ'יפס של תפוחי אדמה ובטטה ב-air fryer (סיר טיגון עם כף שמן), ופתאום התברר שבתי תגיע לבדה עם הגדולים. 

לא נראה לי.

החלטנו לארוז את הכל (כולל את סיר הטיגון ללא שמן) ולהעביר את כל החגיגה אליהם הביתה.

השמחה היתה גדולה והארוחה היתה מצויינת, וזכינו שלא ייעדר ממנה אף אחד. ואפילו זכינו להיות קצת עם 'שרי', שאחרי שקיבלה נובימול הרגישה קצת יותר טוב ואפילו ישבה לאכול איתנו לפני שהלכה לישון. 

גיסתי באה לביקור:

בשבת גם קיבלתי הודעה מגיסתי שהיא רוצה לבוא לבקר אצלי בראשון בבוקר. היא מתחילה, כך אמרה, לעשות קצת גיחות מחוץ לבית, במסגרת ההחלמה וההתאוששות שלה. כל כך שמחתי שהיא חשבה לבוא אלי. מייד דחיתי את התור למספרה שהיה לי בראשון בבוקר (העברתי אותו לרביעי), והיא הגיעה. היינו כולנו (גם T) עם מסיכות, וגם ישבנו בגינה - היה מזג אוויר נהדר. ישבנו במרחק ממנה (גם הגשתי קפה אז היה צורך להוריד לכמה דקות את המסיכות), ודיברנו והיה ממש טוב. 

נראה לי שבנוסף לקושי של המחלה, הניתוח וההקרנות, היא היתה זקוקה לאוזן קשבת גם לגבי דאגות אחרות. אחיינית2 סובלת מאד מתופעות המעי הרגיז ואף אחד בינתיים לא הצליח לעזור לה.

במקביל אצל אחי החמירו עד מאד הסימפטומים של ה-OCD והחרדה שממילא הוא סובל מהם לאורך כל חייו הבוגרים. שמעתי כבר שהקורונה החמירה את מצבם של הסובלים מהתסמונת הזאת, ואחי (כמו גם אמא שלי כנראה) הוא לגמרי דוגמא לדבר הזה. לא אפרט כאן אבל המצב הזה מקשה מאד על חיי הבית אצלם, ואחי לא מוכן (לא היום ולא בשלב כלשהו בעבר) לנסות לטפל בזה.

בקיצור היה ממש טוב שהיא יצאה קצת מהבית ושחררה קצת קיטור ויכולתי להקשיב ופשוט להיות איתה. 

פיסית ההחלמה שלה (גם מההקרנות וגם עדיין מהניתוח עצמו) איטית והדרגתית אבל אני מקווה שתוך כמה שבועות הסיוט הזה יהיה מאחוריה.

ביטוח לאומי:

אחרי עוד סבב של מכתב מהביטוח הלאומי ובקשה של עוד פרטים - אושרה לי בשעה טובה ומוצלחת קצבת אזרח וותיק. אילו עוד פרטים היו חסרים להם? משום מה לא שלחתי להם את הטופס עם הפרטים שלי (שבעצם היה כבר מודפס על הטופס כי הרי יש להם את כל הפרטים 🤦‍♀️ ואולי בגלל זה לא העליתי אותו לאתר) וגם את הטופס אודות "ילדים עד גיל 24" כי הרי אין לי ילדים עד גיל 24. ניסיתי לחשוב בת כמה הייתי צריכה להיות כשילדתי כדי שבגיל 62 יהיו לי ילדים עד גיל 24. בכל מקרה אני עצמי סיימתי ללדת בגיל 25. לא רלוונטי.  שלחתי להם שוב את הטופס וכתבתי בכתב ידי באותיות גדולות: אין לי ילדים עד גיל 24!!

כאמור אושר, והם עוד טרחו לכתוב שהם אישרו לי "את המקסימום" - אולי מצפים שאפצח בצהלות שמחה ואנשק את כפות ידיהם. בכל מקרה זה יתחיל באחד בפברואר. ובא לציון גואל.

נכדים בחנוכה:

אחר הצהריים אחד השבוע הגיעה אלינו בתי אחר הצהריים עם שלושת הנכדים. שיחקנו עם 'שרי' במשחקים חדשים שקנינו לה (פאזלים מעץ מותאמים לגילה, תוף מרים ופסנתר/קסילופון קטן). T הכין פנקייקים לארוחת הערב וגם הקטנה אכלה קצת, יחד עם עגבניות שרי - מבחינתה פנקייקים ועגבניות שרי זה הולך נהדר ביחד. לקראת סוף הביקור חכמוד ונשמותק הדליקו את נרות החנוכה, שרנו את כל השירים ו'שרי' רקדה על השולחן, נהנית להיות מרכז תשומת הלב. 

אחרי שבתי נסעה עם 'שרי' הביתה, T התיישב לצפות בחדשות ואני התיישבתי לשחק 'הרמז' עם חכמוד ונשמותק. אחר כך הם התקלחו, צחצחו שיניים, וצפו בטלוויזיה במיטה שלנו עד שעלינו לישון בעצמנו.

בבוקר בזמן שהם עוד ישנו יצאנו להליכה, והם התעוררו בדיוק בזמן לארוחת קרפים עם גבינת שמנת ועם נוטלה ש-T הכין להם. 

אחר כך עשיתי לחכמוד שיעור אנגלית, לבקשתו. הקורונה הזאת צמצמה מאד את לימודי האנגלית בבית הספר, נדמה לי שבזום לא נערכו שיעורי אנגלית בכלל. כמה מהחברים שלו התחילו ללמוד באופן פרטי, ופתאום הוא גילה שהוא לא הכי מוצלח בכיתה באנגלית, כפי שהיה כנראה קודם לכן. השיעור הלך ממש טוב.  כשסיימנו ירדנו לחדר של בני וזכיתי ל"שיעור פסנתר" מנשמותק, שלקח את המשימה מאד ברצינות כרגיל וגם נתן לי שיעורי בית. 

לאחר מכן נסענו לחנות הצעצועים האהובה עליהם וקנינו לגו חדש, שהעסיק אותם מרגע שחזרנו הביתה מהחנות ועד שבתי הגיעה לקחת אותם הביתה. 'שרי' הרגישה כבר טוב והיתה בגן, שלושתם אכלו איתנו צהריים ואז הם נסעו. ניכר היה שהם נהנו אצלנו מאד מאד וכבר חיכו לפעם הבאה כדי להמשיך לבנות בלגו. בחנות קניתי לנו גם פאזל 500 חלקים - נראה מתי נתחיל להרכיב אותו ביחד. 

גשם ודלקת בשריר:

ברביעי בלילה התחיל גשם זלעפות ובלי קשר לכך, T התעורר בכאבים איומים באמצע הלילה מהעכוז ועד לירך. לא ברור מה קרה שם, אם יש לו דלקת בשריר או משהו נמתח או שזה אולי קשור לעצב האישיאס....

ממילא לא יצאנו להליכה בבוקר (וגם לא בערב) בגלל הגשם, הוא מרח טראומיל, ונראה לי שכדאי שהוא גם ייקח ארקוקסיה במשך כמה ימים, ואם זה לא יעבור כדאי שיילך לאורתופד. צרה צרורה, מקווה שהוא יהיה בסדר.