געגועים, נכדים, בגדים וגשם

 קראתי את הפוסט האחרון של מיטל על הגעגועים שלה לישראל. והתחלתי עוד יותר להתגעגע לבן שלי, לכלתי ובעיקר לתינוקי. מתי מתי אפגוש אותם, אצלם או אצלנו? מתי אחבק את הקטנצ'יק? מתי? 

זהו, אספתי את עצמי. אנחנו בכאן ועכשיו. מדברים עם הבן ומשפחתו בוואטסאפ וידאו וכרגע זה צריך להספיק. 

בענייני דיומה, הג'ינס שהזמנתי באינטרנט היה גדול עלי, ובהתכתבות עם שירות הלקוחות שלהם הפנו אותי לרשימה של חנויות שכבר פתוחות. כאלה שנמצאות ברחוב או בקניונים פתוחים. אז נסעתי לקניון ערים בכפר סבא והחלפתי למספר קטן יותר, אבל למרות שבחנות מדדתי ונראה לי בסדר, בבית התברר שגם זה גדול עלי. כלומר, ירדתי בשני מספרים. צרות טובות. עכשיו צריכה למצוא זמן לנסוע להחליף שוב. 

קיבלנו סוף סוף חיסון נגד שפעת, אז עשינו V על העניין הזה. במתחם שבו נערכו החיסונים היה גם סופרמרקט אז כבר עשינו קצת קניות לארוחת ששי, ואחרי כן קפצנו לקנות דגים טריים בטירה. לארוחת ששי בתי הגיעה עם חתני והילדים, ו-T הכין פילה לברק שהיה פשוט מעדן, תבשיל תרד עם שעועית ירוקה, פירה תפוחי אדמה, פסטה עם שרימפס  עבור הילדים שניצל בקר. כולם טרפו ממש, היה טעים מאד. 

הנכדים הגדולים נשארו לישון ושיחקנו "החבילה הגיעה" לפני שהם עלו למיטות. כבר סיפרתי כאן על המשחק הזה, אבל שוב ושוב עולה העניין שהמשחק הזה נועד לעצבן את המשתתפים, כמו שהביורוקרטיה הישראלית מעצבנת את האזרחים. והפעם נשמותק ממש התחיל להתרגז, כי באמת היה לו חוסר מזל ובכל תחנה בדרך הוא נשלח להביא עוד תעודה ולהצטלם לתמונת דרכון ולהסתפר כדי להצטלם ואפילו נשלח ל"גן המרירות" לבזבז את זמנו במקום לקבל את החבילה שלו (שאף פעם לא מוצאים אותה בדואר ואתה תמיד נשלח לנמל להביא אותה), ועל כל צעד ושעל יש לשלם מס או מכס או להמתין מהלכים, ובנוסף לכל הצרות בכל משבצת "הפתעה" עליה הוא נחת התברר שיש איזה תשלום כזה או אחר שהוא חייב. 

חכמוד צלח את כל התחנות בקלילות וגם זכה בהמון כסף כאשר נחת על "הפתעה" והלך לו אחרת לגמרי. אז תיווכתי לנשמותק שמה שהוא חווה זה משהו שקורה גם בחיים של מבוגרים, ושעכשיו אנחנו יכולים לצחוק על זה כי זה רק משחק, וכאשר זה יקרה לו בחיים הוא ייזכר במשחק ויוכל לקחת את זה יותר בקלות. גם די נתתי לו לנצח (אותי, כששיחקנו שנינו אחרי שחכמוד קיבל את ה"חבילה" שלו ופרש מהמשחק בתור מנצח ראשי) והקל עליו שהוא לא סיים במקום אחרון. מתוק כזה!

כשעלינו לחדר והם נכנסו לצחצח שיניים היתה סערת רעמים וברקים בחוץ. T ואני החלפנו לפיג'מות וכשהצטרפנו אליהם בחדר האמבטיה ראינו את שני הילדים שוכבים על גבם על הריצפה וצופים בברקים דרך החלון שעל תקרת החדר. פרצנו בצחוק זה באמת היה רעיון מקורי לצפות ככה בסערה. 

הם נרדמו במיטה שלנו מול הטלוויזיה והיינו צריכים לעזור להם לעבור למיטות שלהם כדי שנוכל אנחנו ללכת לישון. כולנו ישנו מצוין, למרות הסופה שבחוץ. למחרת בתי הגיעה עם נוקת לקחת אותם. היתה שבת כיפית ממש. 

מה עוד קרה השבוע? באחד הבקרים בעת הליכה מעדתי פתאום ונפלתי. חלפו שנתיים וחצי מאז סדרת הנפילות שלי וחשבתי שזה כבר לא יקרה, כי אני מאד מרוכזת בדרך והולכת היטב אבל הנה זה קרה. אמנם לא נקעתי שום דבר ומייד קמתי והמשכתי ללכת אבל הברך שלי השתפשפה ו...בקיצור לא נראית טוב. אין לי מושג מה היה שם בדיוק. מנסה להקפיד עוד יותר על זהירות בהליכה.

אז מחר נצא לצפון ליומיים. צפוי להיות מזג אוויר טוב ו-T כבר מטעין את הסוללה של המצלמה. זו חופשה ראשונה מאז הקורונה, נראה איך יהיה.