היום בלוגולדת שמונה שנים לבלוג הזה: יוצאת לדרך חדשה.
כל חיי כתבתי - בערך מגיל שמונה - ניהלתי יומנים, כתבתי סיפורים ושירים, וגם אהבתי להתכתב עם אחרים - בילדותי קראנו לזה "רעים לעט" או באנגלית pen pals.
בעצם כשאני חושבת על זה, הבלוג הוא חיבור של כל אלה.
אני מנהלת יומן אישי, מספרת סיפורים (טוב, שירים זה כבר לא הקטע שלי), ואני מתכתבת עם מי שקורא ומגיב אצלי, וגם קוראת ומגיבה אצל אחרים.
את הפוסט הראשון כתבתי כשבועיים לפני שעזבתי סופית את מקום עבודתי האחרון בתחום המחשבים, ואת התחום עצמו.
(*
רציתי לתעד לעצמי את התהליך שאני עוברת, להתבונן על דרכי החדשה ולזכור מה חוויתי, איך הרגשתי, מה חשבתי - ואיך זה בכלל יסתדר - אם יסתדר.
במהלך שמונה השנים האלה הבלוג הזה ביטא את מה שאני מרגישה וחושבת, את מה שעבר עלי, בין אם בטוב ובין אם פחות טוב.
תועדו הנכדים המתוקים שנולדו להם בזה אחר זה, הטיולים והחופשות, מערכות יחסים וגם תקלות ושיבושים.
כשהתחלתי את הלימודים - כמאמנת אישית - תיעדתי גם את תהליך הלמידה של הייעוד הזה, וגם את האימונים שעברתי בעצמי.
והיום כשאני קוראת מדי פעם פוסטים ישנים, כל תקופה עולה וחוזרת לחיים באופן כל כך חי וברור, שנותר לי רק לחייך ולשמוע ולהודות לעצמי שעשיתי את זה. עבור עצמי.
ההפתעה הגדולה של הבלוג הזה היתה עבורי הקוראים והמגיבים.
לא יודעת למה ציפיתי, אם ציפיתי למשהו בכלל, אבל עד היום העובדה שיש אנשים שמשום מה מתעניינים בחיים הקטנים שלי, בסיפורים, בחוויות, בהתלבטויות שלי - מפתיעה ומשמחת אותי מאד.
אז מאחלת לעצמי עוד הרבה שנים של כתיבה ותיעוד החיים - ובעיקר הרבה בריאות.
ולמי שקורא: תודה שאת/ה קורא/ת.
מזל טוב לי ובלוגולדת שמח
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה