איזה יום היום? הרבה אנשים תוהים לרגע, הימים מדי דומים אלה לאלה.
"אחרי החג" נראה די דומה ל"לפני החג" ול"תוך כדי החג".
במוצאי החג שמעתי די מרחוק מוסיקה של מימונה, כנראה המועצה ניסתה לעשות שמח ברחובות היישוב בעזרת מכונית עם מוסיקה ורמקולים (ראיתי הבוקר עדות לכך בפייסבוק). שמחתי על היוזמה, ומצד שני שמחתי לא פחות שזה היה רחוק מספיק ועמום מספיק כדי שלא איאלץ לסבול מזה.
חברתי 'במבה' שגרה ברמת גן התלוננה הבוקר באוזני שאצלה רעשו וגעשו כל המרפסות מסביב ועד אחת בלילה עוד הרעישו והזיזו שולחנות וכסאות בדירה מעליה - אז ייתכן שעמישראל התעקש בכל זאת לחגוג מימוני עם יותר מ"מי שגר איתם בבית" לאחר שראו את מנהיגינו הדגולים מפרים את ההנחיה הספציפית הזאת בערב החג הראשון.
לא מאשימה אותם, למרות שכמובן הם מסכנים את עצמם/יקיריהם ולא באמת עוזר "לעשות דווקא".
אנחנו ממשיכים להקפיד, עבור עצמנו, לא נפגשים עם אף אחד, לא יוצאים כמעט מהבית - למעט קפיצה לחנות להצטייד במשהו, או סיבוב ברדיוס ה(פחות או יותר) 100 מטר מהבית, וגם אז עם מסיכות. וכפפות, אם נכנסים לחנות.
אם הבנתי נכון, עוד מעט נוכל לעשות סיבוב גדול יותר. פחות או יותר הסיבוב הרגיל המקורי.
הילדים מספקים לנו הרבה תמונות וסרטונים של הנכדים וזו נחמה קטנה.
רואים אותם גם בשיחות הוידאו.
T עובד הרבה בגינה בימים האחרונים, שותל ומנקה ומשדרג, וגם ככה היא עכשיו פורחת במלוא תפארתה.
כדי לגוון אני בוחרת בפעילויות שונות בימים שונים.
כך יש ימים של יותר מטלות בית - כביסות, גיהוצים, ניקיונות וכדומה (שטיפות כלים אחרי ש-T מבשל),
ימים של קריאה, ימים של צפיה מוגברת בסדרות,
ימים של שיחות טלפון עם חברות.
ערב אחד ביליתי כשעתיים בהדרכה של 'שריתה' כיצד להעביר שיעורי התעמלות מהסטודיו שלה בזום.
'שריתה' ו'שותפנו' די מאותגרים טכנולוגית, ודי מסתמכים עלינו (עלי ועל T) בכל מה שקשור למחשב, לטלפון וכו'.
אז יש דברים שאנחנו פשוט עושים עבורם, אבל את הזום 'שריתה' רצתה ללמוד לעשות בעצמה, וזה היה חשוב לה, ולכן באמת הקדשתי לזה כמה זמן שנדרש - ובסוף נראה לי שהיא הבינה.
אתמול בבוקר היא עשתה ניסיון מהסטודיו (שנמצא בבית שלהם) וזה עבד ממש טוב.
שמחתי לעזור וגם לשבור קצת את השיגרה.
נזכרתי שוב שאני מאד אוהבת להדריך וללמד.
כולם מדברים בארץ ובעולם על "אסטרטגיית יציאה" מהסגר, בעוד שלא נראה לי שהנגיף כלל מסונכרן עם העניין הזה.
והעולם עוד לא מתקרב כלל להביס אותו, לא בתרופה ולא בחיסון.
מצד שני באמת עומדת לקרות קטסטרופה כלכלית ואישית לאנשים אם יושבתו עוד ולא תהיה להם פרנסה או תעסוקה. כך שקשה באמת לדעת מה אופן הפעולה המומלץ כאן.
האם באמת אפשר לחזור לאיזושהי שיגרה תוך שמירה על ריחוק חברתי, כפפות, מסיכות? האם זה משהו אפשרי?
ובפוליטיקה כמו בפוליטיקה "הקוסם" ממשיך לפעול לטובת עצמו ומפיל את כל מי שסביבו בפח. שוב. ושוב.
לא ייאמן.
"אחרי החג" נראה די דומה ל"לפני החג" ול"תוך כדי החג".
במוצאי החג שמעתי די מרחוק מוסיקה של מימונה, כנראה המועצה ניסתה לעשות שמח ברחובות היישוב בעזרת מכונית עם מוסיקה ורמקולים (ראיתי הבוקר עדות לכך בפייסבוק). שמחתי על היוזמה, ומצד שני שמחתי לא פחות שזה היה רחוק מספיק ועמום מספיק כדי שלא איאלץ לסבול מזה.
חברתי 'במבה' שגרה ברמת גן התלוננה הבוקר באוזני שאצלה רעשו וגעשו כל המרפסות מסביב ועד אחת בלילה עוד הרעישו והזיזו שולחנות וכסאות בדירה מעליה - אז ייתכן שעמישראל התעקש בכל זאת לחגוג מימוני עם יותר מ"מי שגר איתם בבית" לאחר שראו את מנהיגינו הדגולים מפרים את ההנחיה הספציפית הזאת בערב החג הראשון.
לא מאשימה אותם, למרות שכמובן הם מסכנים את עצמם/יקיריהם ולא באמת עוזר "לעשות דווקא".
אנחנו ממשיכים להקפיד, עבור עצמנו, לא נפגשים עם אף אחד, לא יוצאים כמעט מהבית - למעט קפיצה לחנות להצטייד במשהו, או סיבוב ברדיוס ה(פחות או יותר) 100 מטר מהבית, וגם אז עם מסיכות. וכפפות, אם נכנסים לחנות.
אם הבנתי נכון, עוד מעט נוכל לעשות סיבוב גדול יותר. פחות או יותר הסיבוב הרגיל המקורי.
הילדים מספקים לנו הרבה תמונות וסרטונים של הנכדים וזו נחמה קטנה.
רואים אותם גם בשיחות הוידאו.
T עובד הרבה בגינה בימים האחרונים, שותל ומנקה ומשדרג, וגם ככה היא עכשיו פורחת במלוא תפארתה.
כדי לגוון אני בוחרת בפעילויות שונות בימים שונים.
כך יש ימים של יותר מטלות בית - כביסות, גיהוצים, ניקיונות וכדומה (שטיפות כלים אחרי ש-T מבשל),
ימים של קריאה, ימים של צפיה מוגברת בסדרות,
ימים של שיחות טלפון עם חברות.
ערב אחד ביליתי כשעתיים בהדרכה של 'שריתה' כיצד להעביר שיעורי התעמלות מהסטודיו שלה בזום.
'שריתה' ו'שותפנו' די מאותגרים טכנולוגית, ודי מסתמכים עלינו (עלי ועל T) בכל מה שקשור למחשב, לטלפון וכו'.
אז יש דברים שאנחנו פשוט עושים עבורם, אבל את הזום 'שריתה' רצתה ללמוד לעשות בעצמה, וזה היה חשוב לה, ולכן באמת הקדשתי לזה כמה זמן שנדרש - ובסוף נראה לי שהיא הבינה.
אתמול בבוקר היא עשתה ניסיון מהסטודיו (שנמצא בבית שלהם) וזה עבד ממש טוב.
שמחתי לעזור וגם לשבור קצת את השיגרה.
נזכרתי שוב שאני מאד אוהבת להדריך וללמד.
כולם מדברים בארץ ובעולם על "אסטרטגיית יציאה" מהסגר, בעוד שלא נראה לי שהנגיף כלל מסונכרן עם העניין הזה.
והעולם עוד לא מתקרב כלל להביס אותו, לא בתרופה ולא בחיסון.
מצד שני באמת עומדת לקרות קטסטרופה כלכלית ואישית לאנשים אם יושבתו עוד ולא תהיה להם פרנסה או תעסוקה. כך שקשה באמת לדעת מה אופן הפעולה המומלץ כאן.
האם באמת אפשר לחזור לאיזושהי שיגרה תוך שמירה על ריחוק חברתי, כפפות, מסיכות? האם זה משהו אפשרי?
ובפוליטיקה כמו בפוליטיקה "הקוסם" ממשיך לפעול לטובת עצמו ומפיל את כל מי שסביבו בפח. שוב. ושוב.
לא ייאמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה