אני בוחרת

אני בוחרת להתרכז בדברים שעושים לי טוב.
ולהתמודד כמיטב יכולתי עם כל הדברים - שמחוץ לשליטתי - שלא עושים לי טוב.

כמו השן/שתל הזאת, שעדיין מציקה, למרות שעל פניו נראה שהאנטיביוטיקה עושה את עבודתה.
מחר יש לי ביקורת לבדוק מה בדיוק קורה שם בפנים. למה כואב. למה נדלק. הכל הרי כבר החלים...אבל כואב.

כמו הבחירות האלה (כן, ברור שכבר הצבענו על הבוקר) שאני מאד פסימית לגבי תוצאותיהן.

כמו האירועים לקראת החתונה של אחיינית1.

בששי באו כולם (כלומר הורי ובתי והמשפחה) לארוחת ערב, והיה נחמד מאד וטעים מאד (אני אמנם עם אנטיביוטיקה ומשככי כאבים מסביב לשעון....אבל עדיין היה נחמד).

בני התקשר במהלך הערב להתלבט ולהתייעץ איתנו לגבי בית להשכרה פוטנציאלית שהם ראו ולא בטוחים לגביו.
הדירה שהם גרים בה עכשיו חמודה אבל קטנה מדי כבר עבורם.
תינוקי ישן בחדר השינה שלהם, הם ישנים בסלון, יש מטבח קטנטן וחדר אמבטיה אחד, וחדר מוסיקה שם הם מלמדים ומתאמנים.
הם ראו כמה דירות וכמה בתים ונראה היה שהבית הזה עונה על רוב הדרישות שלהם - רק חששו שהוא קצת יקר.
ההתייעצות איתנו עזרה להם מאד - והם החליטו לשכור את הבית. עכשיו הם רק מחכים לאישור הבעלים.

הנכדים נשארו לישון והיו מתוקים מהרגיל (כלומר - לא רבו בכלל).

בשבת בבוקר לקחתי אותם, אספתי את אמא שלי מ'האחוזה', הקפצתי את הקטנים הביתה ונסעתי למלון בצפון תל אביב לארוחת בוקר עם הכלה המיועדת.
בתי הגיעה בנפרד, כי נוקת שוב לא הרגישה טוב והיא ידעה שתצטרך לעזוב מוקדם.

אז התכנסנו שם, אחיינית1 (אחיינית2 נשארה בבית, עדיין לא מרגישה טוב כמובן), אמא שלי, גיסתי, אמא של גיסתי, אחותה של גיסתי, כלתה של אחותה של גיסתי, החברה הכי טובה של גיסתי ושתי בנותיה (שהגדולה מביניהן היא החברה הכי קרובה של אחיינית2, והן נולדו בהפרש של שלושה שבועות זו מזו).
באמת ההרכב הכי קרוב והכי אהוב של אחיינית1, כולנו באו כדי לשמח אותה.

בפועל, גיסתי היתה (ונראתה!) מפורקת, אחרי השבועות האחרונים עם המחלה של אחיינית2.
אחות של גיסתי, שארגנה את כל המפגש הזה, התנהגה אל עובדי המלון כמו ביצ'ית, שרק פלטה פקודות והוראות ובאה בטענות ותלונות כל הזמן.
אז נכון - זה לא היה מוצלח.
הכנת השולחן שלנו התעכבה והתחלנו את ארוחת הבוקר באיחור (חיכינו בינתיים בלובי ופטפטנו, בזמן שהיא היתה למעלה בחדר האוכל ופיקדה על העניינים), אז די מהר אחרי שהתחלנו לאכול באו להודיע שעוד מעט סוגרים את המזנון.
היא נבחה עליהם שבגללם התחלנו באיחור, ולכן עליהם להשאיר את המזנון פתוח עבורינו עוד חצי שעה.
כשהגענו לחדר האוכל, שהיה מלא באורחי המלון, רוב המגשים היו ריקים, ושוב היא נבחה על העובדים שיחדשו את המזנון.

כזכור, הארוחה היתה מתוכננת לששי בבוקר, אבל הועברה ביוזמת המלון לשבת בגלל מרתון תל אביב, שלא היה מאפשר לנו גישה לאזור. בפועל, זו טעות מוחלטת לאכול ארוחת בוקר במלון בשבת בישראל. בגלל הכשרות.
בשבת לא ניתן לקבל את רוב המאכלים הטעימים (חביתות, פנקייקס וכו) וגם קפה הפוך למשל.
בעיקר היו מאפים (שאני לא נוגעת בהם כרגע) שגם לא נראו מזמינים במיוחד.
אכלתי מעט גבינות רכות ופירות......

המלצרים היו מסכנים - חסרי ניסיון וכנראה לא היה מי שינהל אותם - ועשו הכל הפוך.
לקחו הזמנה לקפה, הביאו את הקפה בנפרד בלי חלב, ועד שהגיע החלב - הקפה היה קר.
לא היינו עושים מזה עניין אבל אחות של גיסתי בהפגנתיות הכריחה את המלצר המסכן לאסוף את כל ספלי הקפה ולהביא חדשים, חמים.
ועוד ועוד דוגמאות כאלה של כעס מתמיד מצידה ואווירה לא נעימה ליד השולחן.

כשסיימנו לבסוף את הארוחה (בתי נסעה הביתה בשלב הזה), הגיע שלב העיסויים.
אני וידאתי מראש שאוכל לקבל טיפול רפלקסולוגי במקום עיסוי - כי אני לא יכולה לקבל עיסוי אחרי ארוחה (בגלל הרפלוקס) - בדרך אגב אציין שלאף אחד לא מומלץ לקבל עיסוי מיד אחרי האוכל, אבל כנראה שאף אחד אחר לא שמע על זה חוץ ממני.
כמובן שלא היה שם שום טיפול רפלקסולוגי - וגם לא יכולתי לשבת כדי לקבל את הטיפול, הייתי חייבת לשכב (שזה בעיקר מה שלא טוב לי לעשות מיד אחרי האוכל) - היה בעצם עיסוי מאד ארוך של כפות הרגליים. זה היה נעים אבל כל קשר בין זה לבין רפלקסולוגיה הוא מקרי בהחלט. המעסה סידרה איכשהו מגבות וכריות כדי שאשכב באופן קצת מוגבה....וכך התגברתי על בעיית הרפלוקס.

עוד עניין - המלתחות היו בקומת הלובי, והספא היה קומה למעלה - כך שצריך היה לצאת עם חלוקים דרך הלובי כדי להגיע לטיפולים ובחזרה. תכנון לוגיסטי כושל למדי.
שילמנו (כל אחת שילמה על הארוחה והטיפול של עצמה) ונסענו הביתה, הקפצתי את אמא של גיסתי הביתה בדרך, וכמובן את אמא שלי.
בקיצור - כל הסיפור הזה היה די מיותר.

אחר כך קיבלנו כל אחת הודעת טקסט מחממת לב מאחיינית1 בה הודתה שבאנו ושימחנו אותה, וטענה שהיא נהנתה מכל רגע. אני מאד מקווה שזה נכון, כי אנחנו לא נהנינו בכלל. 

בראשון קפצתי לשמור על נוקת בזמן שבתי היתה צריכה לעבוד שעה.

הקטנה עם שיניים ומצוננת נורא, ואי אפשר היה לשלוח אותה ככה לגן.

דווקא בשעה שהיינו לבד ביחד היא היתה ממש בסדר, שיחקה וצחקה ושיתפה פעולה - לשמחתי וכמובן לשמחתה של בתי. 

הייתי גמורה מעייפות כי כאב השיניים לא נתן לי לישון כל כך טוב בלילה, אז לא נשארתי עד שהגדולים חזרו מבית הספר. אבלהיום הם מתכננים להגיע אלינו אחרי הצהריים לביקור ו-T מתכנן להכין פיצה בטאבון החדש שקנה וטרם חנך. 

אירוע החתונה הבא הוא הערב שאחרי המקווה (הוחלט שלא ניטרטר אחריה למקווה עצמו אלא נגיע אחר כך....החלטה נבונה ביותר). בבית של אחי וגיסתי, עם אוכל טוב...נראה שיהיה נחמד הרבה יותר. 

בתקווה שחמותה לעתיד של אחיינית2 לא תעשה פרצופים ותהרוס את האווירה............

המשך יבוא.