התאוששתי לי בסבבה בסופשבוע וזה התברר כהחלטה נבונה.
באיזשהו שלב בששי אחרי הצהריים התקשר חכמוד - שהוא ונשמותק היו מאוכזבים מכך שלא ישנו אצלנו בסופ"ש - שאל איך אני מרגישה ו"התייעץ" מה כדאי להם לעשות במקום כל מה שהם עושים כאשר הם אצלנו.
הצעתי לו לשחק באחד המשחקים החדשים שהם קיבלו מאיתנו ומהורי ליום ההולדת - "טאבו", משחק שעל פניו נראה לי ממש מגניב, שבו יש מילים שאסור להגיד....עוד לא יצא לי לשחק איתם אבל חשבתי שיהיה להם נחמד לשחק עם ההורים.
בשבת אחר הצהריים הגיעה גיסתי וישבנו יחד על אלבום ברכות ותמונות דיגיטלי שהיא ואני מכינות לאחייניתי לקראת החתונה. התכנית היא לתת לה את זה בערב של המקווה, כשכל נשות המשפחה וחברות טובות נלווה אותה ואז נתכנס אצלם בבית - כמו שעשיתי בזמנו לבתי.
עבדנו כמה שעות עד שהתעייפתי (בכל זאת זה הרבה עבודה ואני עדיין לא הייתי במיטבי לגמרי) וקבענו שנחזור לעבוד על בשבת הבאה (שזה היום היחיד שבו יש לה זמן).
בינתיים במהלך השבוע שיבצתי כבר את כל הברכות שהגיעו (עדיין חסרות הברכות של בתי וכלתי, והיתה חסרה הברכה של חברת ילדות, שהגיעה בסוף אחרי כמה ימים), כי כבר ידעתי באיזה פונט גיסתי רצתה להשתמש ואיך למקם אותם בדפי האלבום. מה שנותר לנו זה למקם את התמונות (תמונות של הכלה עם כל אחת מהמברכות) ולעצב את האלבום (מה שכבר התחלנו). זו עבדה קצת סיזיפית אבל גם מהנה ומספקת.
בראשון בבוקר התקשרו ממרפאת השיניים שההשתלה נדחית ושבתור שלי ביום שני יתבצעו רק מדידות, שתישלחנה לחברת השתלים לצורך איזה תהליך חדיש שיאפשר "השתלה מונחית מחשב" - שלעיתים מאפשרת השתלה אפילו ללא פתיחת החניכיים או צורך בתפרים. לא הבנתי את כל התהליך אבל מעורבת בזה גם הדפסת הלסת שלי במדפסת תלת מימד. עתידני לחלוטין.
ברור לי שאצלי לא יתאפשר לדלג על פתיחת החניכיים או על התפרים....כי עבור שתל אחד נדרשת עקירה של השן הקודמת, ובשתל השני (שכבר אין לי שן הרבה שנים) המקום צר מדי....או לפחות זה מה שרופא השיניים הסביר כשלקח לי את המידות.
כך או אחרת שמחתי שלא אהיה כאובה ביום הולדתי (שחל למחרת) אבל התבאסתי שהשלב הכי כואב לא מאחורי כבר.
ואז באותו הערב בתי התקשרה לשאול אם מתאים לי ליום הולדת טיפול וואטסו (שיאטסו במים). כיון שכבר הרגשתי טוב, הסכמתי בשמחה. היה ברור שאת T טיפול כזה ממש לא מושך, אז הלכנו שתינו בשלישי (יום ההולדת) בבוקר, התפנקנו לנו וגם זכינו לזמן איכות אמא-בת. אחרי הטיפול הלכנו לארוחת בוקר, ונפרדנו ממש רק כשהיתה צריכה לאסוף את נשמותק מבית הספר (בימים שהוא וחכמוד לא מסיימים באותה השעה צריך לקחת אותו, הוא עדיין לא יכול לבוא לבד הביתה).
היה כיף גדול, אבל אז בערב בתי התחילה להרגיש לא טוב, ומאז היא די על הפנים. הולכת לישון בשמונה בערב, מנסה להתאושש. היא לא ויתרה על עבודה, ואתמול חמותה היתה עם נוקת והגדולים (שהתקשרה אלי בדרך הביתה לספר כמה שהיה לה קשה), אבל בערב היתה שפוכה ושוב הלכה לישון בשמונה, והערב היא לא תגיע לארוחה.
חתני יביא את הנכדים ויקח אוכל בקופסאות הביתה.
הורי יגיעו, אז לפחות זה.
T כמובן מבשל כאילו יאכלו כאן לפחות עשרה אנשים, אם לא יותר.
מילא, מה שאוכל להקפיא, אקפיא. הפסקתי מזמן להתווכח איתו על זה.
ולגבי T - כתף שמאל שלו (שנותחה כבר פעמיים) כואבת ברמה לא סבירה, והשבוע האורתופד הפנה אותו לצילום ואולטרה סאונד, אבל לא לגמרי ברור מה גורם לכאב. כלומר המצב בתוך מפרק הכתף ידוע, הגיד הקרוע עדיין קרוע וכל השאר נראה בסדר, אם קראתי נכון את דו"ח הרדיולוג.
החשש שלי הוא שהבלון שהשתילו לו לפני 4 שנים כדי למנוע את החיכוך הנובע מה"אין גיד" כבר התמוסס לו מזמן, והרקמה שאמורה היתה לצמוח סביב הבלון לא צמחה או לא ממלאת מספיק את החלל הריק.....בקיצור, חושדת שיש צורך בניתוח כזה נוסף. אוף אוף אוף.
ביום שני אנחנו אמורים לקבל את המיטה החדשה (שהחלטתי שהיא מתנת יום הולדתי השנה) - אבל אכתוב על זה פוסט נפרד שיסכם את כל התהליך.....
בשבת בבוקר גיסתי תגיע להמשיך לעבוד על האלבום (אמרתי לחתני שיבוא לקחת את הנכדים מוקדם יחסית), ובערב אנחנו נפגשים עם 'שריתה' ו'שותפנו', שגם לו היה יום הולדת אבל בין המחלות שלי לבין נסיעה לגלישת SAP בסרי לנקה שלו, מזמן לא נפגשנו.
וכרגיל - אף מילה על הפסטיבלים התקשורתיים שקרו השבוע...........ישנם מספיק (יותר מדי) אחרים שלא מפסיקים לדבר ולכתוב עליהם.
באיזשהו שלב בששי אחרי הצהריים התקשר חכמוד - שהוא ונשמותק היו מאוכזבים מכך שלא ישנו אצלנו בסופ"ש - שאל איך אני מרגישה ו"התייעץ" מה כדאי להם לעשות במקום כל מה שהם עושים כאשר הם אצלנו.
הצעתי לו לשחק באחד המשחקים החדשים שהם קיבלו מאיתנו ומהורי ליום ההולדת - "טאבו", משחק שעל פניו נראה לי ממש מגניב, שבו יש מילים שאסור להגיד....עוד לא יצא לי לשחק איתם אבל חשבתי שיהיה להם נחמד לשחק עם ההורים.
בשבת אחר הצהריים הגיעה גיסתי וישבנו יחד על אלבום ברכות ותמונות דיגיטלי שהיא ואני מכינות לאחייניתי לקראת החתונה. התכנית היא לתת לה את זה בערב של המקווה, כשכל נשות המשפחה וחברות טובות נלווה אותה ואז נתכנס אצלם בבית - כמו שעשיתי בזמנו לבתי.
עבדנו כמה שעות עד שהתעייפתי (בכל זאת זה הרבה עבודה ואני עדיין לא הייתי במיטבי לגמרי) וקבענו שנחזור לעבוד על בשבת הבאה (שזה היום היחיד שבו יש לה זמן).
בינתיים במהלך השבוע שיבצתי כבר את כל הברכות שהגיעו (עדיין חסרות הברכות של בתי וכלתי, והיתה חסרה הברכה של חברת ילדות, שהגיעה בסוף אחרי כמה ימים), כי כבר ידעתי באיזה פונט גיסתי רצתה להשתמש ואיך למקם אותם בדפי האלבום. מה שנותר לנו זה למקם את התמונות (תמונות של הכלה עם כל אחת מהמברכות) ולעצב את האלבום (מה שכבר התחלנו). זו עבדה קצת סיזיפית אבל גם מהנה ומספקת.
בראשון בבוקר התקשרו ממרפאת השיניים שההשתלה נדחית ושבתור שלי ביום שני יתבצעו רק מדידות, שתישלחנה לחברת השתלים לצורך איזה תהליך חדיש שיאפשר "השתלה מונחית מחשב" - שלעיתים מאפשרת השתלה אפילו ללא פתיחת החניכיים או צורך בתפרים. לא הבנתי את כל התהליך אבל מעורבת בזה גם הדפסת הלסת שלי במדפסת תלת מימד. עתידני לחלוטין.
ברור לי שאצלי לא יתאפשר לדלג על פתיחת החניכיים או על התפרים....כי עבור שתל אחד נדרשת עקירה של השן הקודמת, ובשתל השני (שכבר אין לי שן הרבה שנים) המקום צר מדי....או לפחות זה מה שרופא השיניים הסביר כשלקח לי את המידות.
כך או אחרת שמחתי שלא אהיה כאובה ביום הולדתי (שחל למחרת) אבל התבאסתי שהשלב הכי כואב לא מאחורי כבר.
ואז באותו הערב בתי התקשרה לשאול אם מתאים לי ליום הולדת טיפול וואטסו (שיאטסו במים). כיון שכבר הרגשתי טוב, הסכמתי בשמחה. היה ברור שאת T טיפול כזה ממש לא מושך, אז הלכנו שתינו בשלישי (יום ההולדת) בבוקר, התפנקנו לנו וגם זכינו לזמן איכות אמא-בת. אחרי הטיפול הלכנו לארוחת בוקר, ונפרדנו ממש רק כשהיתה צריכה לאסוף את נשמותק מבית הספר (בימים שהוא וחכמוד לא מסיימים באותה השעה צריך לקחת אותו, הוא עדיין לא יכול לבוא לבד הביתה).
היה כיף גדול, אבל אז בערב בתי התחילה להרגיש לא טוב, ומאז היא די על הפנים. הולכת לישון בשמונה בערב, מנסה להתאושש. היא לא ויתרה על עבודה, ואתמול חמותה היתה עם נוקת והגדולים (שהתקשרה אלי בדרך הביתה לספר כמה שהיה לה קשה), אבל בערב היתה שפוכה ושוב הלכה לישון בשמונה, והערב היא לא תגיע לארוחה.
חתני יביא את הנכדים ויקח אוכל בקופסאות הביתה.
הורי יגיעו, אז לפחות זה.
T כמובן מבשל כאילו יאכלו כאן לפחות עשרה אנשים, אם לא יותר.
מילא, מה שאוכל להקפיא, אקפיא. הפסקתי מזמן להתווכח איתו על זה.
ולגבי T - כתף שמאל שלו (שנותחה כבר פעמיים) כואבת ברמה לא סבירה, והשבוע האורתופד הפנה אותו לצילום ואולטרה סאונד, אבל לא לגמרי ברור מה גורם לכאב. כלומר המצב בתוך מפרק הכתף ידוע, הגיד הקרוע עדיין קרוע וכל השאר נראה בסדר, אם קראתי נכון את דו"ח הרדיולוג.
החשש שלי הוא שהבלון שהשתילו לו לפני 4 שנים כדי למנוע את החיכוך הנובע מה"אין גיד" כבר התמוסס לו מזמן, והרקמה שאמורה היתה לצמוח סביב הבלון לא צמחה או לא ממלאת מספיק את החלל הריק.....בקיצור, חושדת שיש צורך בניתוח כזה נוסף. אוף אוף אוף.
ביום שני אנחנו אמורים לקבל את המיטה החדשה (שהחלטתי שהיא מתנת יום הולדתי השנה) - אבל אכתוב על זה פוסט נפרד שיסכם את כל התהליך.....
בשבת בבוקר גיסתי תגיע להמשיך לעבוד על האלבום (אמרתי לחתני שיבוא לקחת את הנכדים מוקדם יחסית), ובערב אנחנו נפגשים עם 'שריתה' ו'שותפנו', שגם לו היה יום הולדת אבל בין המחלות שלי לבין נסיעה לגלישת SAP בסרי לנקה שלו, מזמן לא נפגשנו.
וכרגיל - אף מילה על הפסטיבלים התקשורתיים שקרו השבוע...........ישנם מספיק (יותר מדי) אחרים שלא מפסיקים לדבר ולכתוב עליהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה