תענוג של סתיו. נעים במשך היום וקריר בלילות.
הייתי מוכנה שיישאר ככה כל הזמן, כאשר מידי פעם יורד גשם בלילה....מה רע?
בזירה הבריאותית יש עניינים גם אצל אבא שלי, וגם (להבדיל) אצל החתולים, בעיקר החתול ד'.
כיון שהורי (בעיקר אמא שלי) נמנעים מלדווח על כל דבר שקורה להם, הבנו באיחור די גדול שאבא שלי סובל כאבים קשים בגב, מתקשה ללכת, מתקשה לקום ולהתיישב.
באיחור עוד יותר גדול התברר ששבוע קודם לכן הוא נפל ממכשיר האליפטיקל בחדר כושר.
היא טענה שהכאבים לא קשורים לנפילה, כי הם התחילו כמה ימים אחריה, ושמיד אחרי הנפילה הוא הרגיש בסדר גמור.
באיחור גדול עוד יותר התברר שהוא נפל כי פתאום הרגליים לא נענו לו, התקפלו או נרדמו או שהוא נרדם - התיאורים שלו מאד לא ברורים. מה שהדאיג עוד יותר.
גם אני וגם גיסתי התגייסנו לשכנע אותו (אותם) לבדוק את העניין לעומק, ויפה שעה אחת קודם.
קודם כל לטפל בכאבי הגב שממש היקשו עליו לתפקד.
הוא נשלח לצילום שהחזיר תוצאות שאופייניות לגיל 85 ולא מדאיגות, ובלי משהו מעבר לזה.
הרופא באחוזה המליץ לו למרוח משחת וולטרן על האזור ולקחת משככי כאבים.
גיסתי קבעה לו תור אצל אורתופד פרטי שעוזר לספורטאים ושחקני תיאטרון הסובלים מכאבים לעמוד על הרגליים במהירות. כיון שיש לו גלאוקומה הוא אמר שאסור לו לקבל זריקות עם קורטיזון, אבל האורתופד אמר שיש לו חומרים אחרים שהוא מזריק מקומית שיכולים להקל על הכאב.
אבא שלי כנראה נבהל מהסכום (הסביר לגמרי בעיני) של 500 ש"ח שיהיה עליו לשלם לאורתופד הפרטי הזה, וקם למחרת בבוקר כמו חדש ללא כאבים. הוא הכריח את גיסתי לבטל את התור.
מה שכן, שתינו האצנו בו לקבוע עם נוירולוג - כי מה שמדאיג באמת בסיפור הזה הוא מה שקרה לרגליים שלו על האליפטיקל (שאגב מרגע שהפסיקו הכאבים הוא חזר אליו וחזר לכל פעילות הספורטיבית שלו).
לזה הוא הסכים, וגיסתי העבירה לו פרטים של נוירולוג שאחותה המליצה עליו, שניתן ללכת אליו כרופא מומחה פרטי ולקבל החזר ממכבי.
[המוטיב החוזר כאן הוא שלגיסתי ומשפחתה יש קשרים ענפים עם הקהילה הרפואית, ולכן הם אנשי המפתח כשצריך מישהו כזה.........(אוי כמה חסר לנו חמי ז"ל שהיה רופא מעולה בעצמו, דאג לנו ואבחן אותנו בחוש ובידע ובניסיון המעולה שלו, וידע להפנות אותנו לבדיקות ולרופאים הרלוונטיים בעת הצורך?).]
כשאבי התקשר לנוירולוג והבין שהוא יצטרך לשלם לו קרוב לאלפיים ש"ח (ויקבל החזר חלקי בלבד ממכבי) הוא החליט לבקש הפניה לנוירולוג של מכבי.
בינתיים אתמול הוא הרגיש שכבד לו הראש אחרי הספורט, כבדות לו הרגליים, ויש גם נימול בכפות הידיים והרגליים. נו, מה עוד צריך כדי להבין שמוכרחים לבדוק?
הוא סיפר את זה לאח הראשי באחוזה, וההוא מיד רשם לו הפניה ל-CT במיון.
אבא התקשר אלי ובאתי לאסוף אותם.
לא אלאה בפרטים (שהשארתי אותם בפתח המיון ואז לקח לי יותר מחצי שעה לחנות בחניונים של בית חולים מאיר; שלקח יותר מארבע שעות להשלים את כל התהליך של בדיקות דם ו-CT ופענוח התוצאות), השורה התחתונה היתה שאשפזו אותו.
לא בנוירולוגית, חלילה (זו מחלקה מאד קטנה ומלאה לחלוטין בחולים) אלא בפנימית.
הגענו לבית החולים בעשר בבוקר. הוא קיבל מיטה במחלקה בארבע וחצי.
האמת? לא נורא יחסית למצב בבתי החולים בארץ.
גיסתי התנדבה להביא לו כמה דברים מהבית כשהיא תגיע לבקר אצלו לפנות ערב (אחי עבד עד מאוחר אתמול), אז אמרנו שאקפיץ את אמא הביתה לאחוזה, וגיסתי תעבור אצלה לפני שתסע לבית החולים.
ואז, כשנכנסו לאוטו הוא לא הניע. נאדה. אין מצבר. רק תקתוקים בזמן שאני מנסה לשווא להניע.
טוב, שינוי בתכנית. שלחתי את אמא הביתה במונית והתקשרתי למוקד שירות דרכים דרך הביטוח.
הם כמובן התחייבו להגיע תוך שלוש שעות.
אחרי שעה וחצי בערך של המתנה הגיע T עם כבלים והצליח להניע לי את הרכב.
הודעתי לשירות על ביטול - והם כמובן טענו שהם עוד שנייה עמדו להגיע אלי ושהביטול הזה יעלה לי 120 ש"ח בפעם הבאה שאתקשר אליהם. גם כן שירות VIP אלעק.....
נסענו הביתה, T מקפיד שאהיה לפניו לאורך כל הדרך לוודא שהרכב לא נכבה לי או משהו.
מלאך ה-T הזה.
בינתיים גיסתי הגיעה לאמא, לקחה מברשת שיניים, מטען לנייד, לבנים להחלפה...את הטיפות של הגלאוקומה וכו - והגיעה לאבא, שהיה דווקא רגוע ומבסוט. הוא אהב את ארוחת הערב שנתנו לו בבית החולים (במהלך היום כל הזמן פמפמתי אותם בכריכים וקרואסונים מ"ארומה") ובכלל נראה לי שלהיות בבית חולים, לכאורה מושגח ומטופל, הרגיע אותו מאד.
הלילה עבר שקט. אבא ישן כמו תינוק בבית החולים, ממש תופעת טבע האיש הזה. אני לעומת זאת התעוררתי בשלוש ומשהו בבוקר ולא הצלחתי להירדם במשך כשעה. ואז שוב נרדמתי קצת ואז שוב התעוררתי.
כנ"ל אמא.
בכל מקרה הבוקר אחי אוסף אותה ויהיה אצלו ואני אגיע לשם יותר מאוחר. מחכים עכשיו לשמוע מרופאי המחלקה מתכננים לבדוק הלאה.
בגזרת החתולים הם חטפו משהו שגורם להם להקיא כל הזמן.
הוטרינר טען בטלפון שייתכן שזה וירוס או כתוצאה מאוכל שונה (בפעם האחרונה שהזמנתי היה חסר הסוג שאני בדרך כלל קונה להם). הוא המליץ להחליף בחזרה לאוכל שהם רגילים לאליו, ואם המצב לא משתפר תוך כמה ימים לדבר איתו שוב.
בינתיים בזהירות רבה נראה שהמצב משתפר.......אבל נראה מה קורה היום, מחר.
בפינת חדשות הטובות הבחורה ששוחחתי איתה בטלפון באנגלית התקבלה למשרה הנחשקת, והודתה לי מאד. זה באמת מילא אותי סיפוק והייתי גאה בה מאד. אני בטוחה (וגם אמרתי לה) שתוך כדי עבודה עם אנגלית, גם בדיבור וגם בכתב, האנגלית שלה תמשיך ותשתפר עוד יותר. ממש ממש שמחה שהיא התקבלה, ושהיה לי אולי חלק קטן בזה.
אז ככה התחיל השבוע שהיה אמור להיות רגוע וללא תכניות...........נראה איך הוא ימשיך להתפתח
הייתי מוכנה שיישאר ככה כל הזמן, כאשר מידי פעם יורד גשם בלילה....מה רע?
בזירה הבריאותית יש עניינים גם אצל אבא שלי, וגם (להבדיל) אצל החתולים, בעיקר החתול ד'.
כיון שהורי (בעיקר אמא שלי) נמנעים מלדווח על כל דבר שקורה להם, הבנו באיחור די גדול שאבא שלי סובל כאבים קשים בגב, מתקשה ללכת, מתקשה לקום ולהתיישב.
באיחור עוד יותר גדול התברר ששבוע קודם לכן הוא נפל ממכשיר האליפטיקל בחדר כושר.
היא טענה שהכאבים לא קשורים לנפילה, כי הם התחילו כמה ימים אחריה, ושמיד אחרי הנפילה הוא הרגיש בסדר גמור.
באיחור גדול עוד יותר התברר שהוא נפל כי פתאום הרגליים לא נענו לו, התקפלו או נרדמו או שהוא נרדם - התיאורים שלו מאד לא ברורים. מה שהדאיג עוד יותר.
גם אני וגם גיסתי התגייסנו לשכנע אותו (אותם) לבדוק את העניין לעומק, ויפה שעה אחת קודם.
קודם כל לטפל בכאבי הגב שממש היקשו עליו לתפקד.
הוא נשלח לצילום שהחזיר תוצאות שאופייניות לגיל 85 ולא מדאיגות, ובלי משהו מעבר לזה.
הרופא באחוזה המליץ לו למרוח משחת וולטרן על האזור ולקחת משככי כאבים.
גיסתי קבעה לו תור אצל אורתופד פרטי שעוזר לספורטאים ושחקני תיאטרון הסובלים מכאבים לעמוד על הרגליים במהירות. כיון שיש לו גלאוקומה הוא אמר שאסור לו לקבל זריקות עם קורטיזון, אבל האורתופד אמר שיש לו חומרים אחרים שהוא מזריק מקומית שיכולים להקל על הכאב.
אבא שלי כנראה נבהל מהסכום (הסביר לגמרי בעיני) של 500 ש"ח שיהיה עליו לשלם לאורתופד הפרטי הזה, וקם למחרת בבוקר כמו חדש ללא כאבים. הוא הכריח את גיסתי לבטל את התור.
מה שכן, שתינו האצנו בו לקבוע עם נוירולוג - כי מה שמדאיג באמת בסיפור הזה הוא מה שקרה לרגליים שלו על האליפטיקל (שאגב מרגע שהפסיקו הכאבים הוא חזר אליו וחזר לכל פעילות הספורטיבית שלו).
לזה הוא הסכים, וגיסתי העבירה לו פרטים של נוירולוג שאחותה המליצה עליו, שניתן ללכת אליו כרופא מומחה פרטי ולקבל החזר ממכבי.
[המוטיב החוזר כאן הוא שלגיסתי ומשפחתה יש קשרים ענפים עם הקהילה הרפואית, ולכן הם אנשי המפתח כשצריך מישהו כזה.........(אוי כמה חסר לנו חמי ז"ל שהיה רופא מעולה בעצמו, דאג לנו ואבחן אותנו בחוש ובידע ובניסיון המעולה שלו, וידע להפנות אותנו לבדיקות ולרופאים הרלוונטיים בעת הצורך?).]
כשאבי התקשר לנוירולוג והבין שהוא יצטרך לשלם לו קרוב לאלפיים ש"ח (ויקבל החזר חלקי בלבד ממכבי) הוא החליט לבקש הפניה לנוירולוג של מכבי.
בינתיים אתמול הוא הרגיש שכבד לו הראש אחרי הספורט, כבדות לו הרגליים, ויש גם נימול בכפות הידיים והרגליים. נו, מה עוד צריך כדי להבין שמוכרחים לבדוק?
הוא סיפר את זה לאח הראשי באחוזה, וההוא מיד רשם לו הפניה ל-CT במיון.
אבא התקשר אלי ובאתי לאסוף אותם.
לא אלאה בפרטים (שהשארתי אותם בפתח המיון ואז לקח לי יותר מחצי שעה לחנות בחניונים של בית חולים מאיר; שלקח יותר מארבע שעות להשלים את כל התהליך של בדיקות דם ו-CT ופענוח התוצאות), השורה התחתונה היתה שאשפזו אותו.
לא בנוירולוגית, חלילה (זו מחלקה מאד קטנה ומלאה לחלוטין בחולים) אלא בפנימית.
הגענו לבית החולים בעשר בבוקר. הוא קיבל מיטה במחלקה בארבע וחצי.
האמת? לא נורא יחסית למצב בבתי החולים בארץ.
גיסתי התנדבה להביא לו כמה דברים מהבית כשהיא תגיע לבקר אצלו לפנות ערב (אחי עבד עד מאוחר אתמול), אז אמרנו שאקפיץ את אמא הביתה לאחוזה, וגיסתי תעבור אצלה לפני שתסע לבית החולים.
ואז, כשנכנסו לאוטו הוא לא הניע. נאדה. אין מצבר. רק תקתוקים בזמן שאני מנסה לשווא להניע.
טוב, שינוי בתכנית. שלחתי את אמא הביתה במונית והתקשרתי למוקד שירות דרכים דרך הביטוח.
הם כמובן התחייבו להגיע תוך שלוש שעות.
אחרי שעה וחצי בערך של המתנה הגיע T עם כבלים והצליח להניע לי את הרכב.
הודעתי לשירות על ביטול - והם כמובן טענו שהם עוד שנייה עמדו להגיע אלי ושהביטול הזה יעלה לי 120 ש"ח בפעם הבאה שאתקשר אליהם. גם כן שירות VIP אלעק.....
נסענו הביתה, T מקפיד שאהיה לפניו לאורך כל הדרך לוודא שהרכב לא נכבה לי או משהו.
מלאך ה-T הזה.
בינתיים גיסתי הגיעה לאמא, לקחה מברשת שיניים, מטען לנייד, לבנים להחלפה...את הטיפות של הגלאוקומה וכו - והגיעה לאבא, שהיה דווקא רגוע ומבסוט. הוא אהב את ארוחת הערב שנתנו לו בבית החולים (במהלך היום כל הזמן פמפמתי אותם בכריכים וקרואסונים מ"ארומה") ובכלל נראה לי שלהיות בבית חולים, לכאורה מושגח ומטופל, הרגיע אותו מאד.
הלילה עבר שקט. אבא ישן כמו תינוק בבית החולים, ממש תופעת טבע האיש הזה. אני לעומת זאת התעוררתי בשלוש ומשהו בבוקר ולא הצלחתי להירדם במשך כשעה. ואז שוב נרדמתי קצת ואז שוב התעוררתי.
כנ"ל אמא.
בכל מקרה הבוקר אחי אוסף אותה ויהיה אצלו ואני אגיע לשם יותר מאוחר. מחכים עכשיו לשמוע מרופאי המחלקה מתכננים לבדוק הלאה.
בגזרת החתולים הם חטפו משהו שגורם להם להקיא כל הזמן.
הוטרינר טען בטלפון שייתכן שזה וירוס או כתוצאה מאוכל שונה (בפעם האחרונה שהזמנתי היה חסר הסוג שאני בדרך כלל קונה להם). הוא המליץ להחליף בחזרה לאוכל שהם רגילים לאליו, ואם המצב לא משתפר תוך כמה ימים לדבר איתו שוב.
בינתיים בזהירות רבה נראה שהמצב משתפר.......אבל נראה מה קורה היום, מחר.
בפינת חדשות הטובות הבחורה ששוחחתי איתה בטלפון באנגלית התקבלה למשרה הנחשקת, והודתה לי מאד. זה באמת מילא אותי סיפוק והייתי גאה בה מאד. אני בטוחה (וגם אמרתי לה) שתוך כדי עבודה עם אנגלית, גם בדיבור וגם בכתב, האנגלית שלה תמשיך ותשתפר עוד יותר. ממש ממש שמחה שהיא התקבלה, ושהיה לי אולי חלק קטן בזה.
אז ככה התחיל השבוע שהיה אמור להיות רגוע וללא תכניות...........נראה איך הוא ימשיך להתפתח
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה