אבא עדיין לא בסדר, ומחכים לתוצאות בדיקות הדם והשתן.
נתנו לו משהו נגד הבחילות וההקאות וזה משפר את הרגשתו הכללית, אבל האמת היא שאני מודאגת.
בתי גם עוד לא מאה אחוז.
עזרתי לה בשני ובשלישי.
נוקת היתה מתוקה בטירוף, ואפילו הצלחתי (קצת) להאכיל אותה מבקבוק בזמן שבתי ישנה.
היא עקשנית הקטנטונת ויודעת מה היא רוצה ומה היא לא רוצה - בדיוק כמו אמא שלה - אבל בסך הכל ילדה נעימה וזורמת, חייכנית מאד, וכיף להיות איתה.
לקחתי אותה איתי בעגלה כדי להביא את נשמותק מבית הספר בשני, כי חכמוד סיים מאוחר יותר באותו היום.
בימים שהם מסיימים באותה השעה, הם חוזרים בעצמם לבד הביתה. כל כך גדולים הנכדים שלי!
וכל כך מתוקים.
לא הספקתי לשחק איתם או לעשות איתם בעצם שום דבר פרט לארוחת צהריים, אבל אחרי יום לימודים אני יכולה להבין שבא להם לרבוץ קצת מול הטלוויזיה.
מה שכן, חכמוד לא מצא את שקף המד-זוית כדי לעשות את שיעורי הבית בהנדסה, אז הורדתי לו אפליקציה של מד-זוית לסמארטפון, וכך הצליח בשמחה רבה להשלים את כל השיעורים. כמובן שבכיתה לא יוכל להשתמש בטלפון, כך שבכל מקרה יצטרכו לקנות לו מד זוית חדש, או למצוא לאן נעלם השקף.........
כאבו לי כמובן הכתפיים אחרי יומיים של סבתאות פעילה.
מחר יש לי אולטרסאונד, אבל אני לא תולה הרבה תקוות בממצאים.
צריכה פשוט לחפש לעצמי טיפולים - קונבנציונליים או משלימים - כדי להתמודד עם הבעייה הכרונית הזאת.
מניסיוני בעשרים השנים מאז שהתחילו לי הדלקות בכתפיים, שום דבר לא באמת עזר (פיסיותרפיה, דיקור, טווינה, עיסויים אחרים, ויטמינים ומינרלים וצמחי מרפא למיניהם) לאורך זמן פרט לתרגילי חיזוק השרירים ושימון המפרק שקיבלתי מאחד מהפיסיותרפיסטים שעברתי דרכו, וגם הם הפסיקו לעזור בשנה האחרונה, אפילו התחילו להזיק. אז אני די אובדת עצות.
בחזית ההורמונלית נשברתי שלשום בלילה, כשגלי החום השאירו אותי ערה כמעט שעתיים באמצע הלילה והפכו אותי לסמרטוט למחרת היום - וחזרתי לקחת את הכדורים שאני לוקחת כבר שמונה שנים. בפעם הבאה שאהיה אצל הגניקולוג הוא יכול לנסות להחליף לי לסוג אחר.........אבל כרגע ברור לי שאני לא יכולה בלי וזה פוגע לי ממש באיכות החיים.
לא התחלתי ספר חדש עדיין - כלומר ניסיתי להתחיל שלושה ספרים חדשים (אחד שהיה לי על המדף ושניים באפליקציה, שניתן לקרוא את הפרק הראשון בלי לקנות את הספר כדי להחליט אם בא לי או לא) וזה לא תפס אותי בינתיים. אולי זה מצב הרוח ואולי פשוט עוד לא מצאתי ספר טוב שמתאים לי. פתוחה להצעות.
בינתיים הכנתי אלבום תמונות ראשון לתינוקי - ארבע חודשים ראשונים - ושלחתי להדפסה בשלושה עותקים (לנו, לבני וכלתי, ולהוריה של כלתי).
עכשיו רוצה להתחיל אלבום שנתי לחכמוד ונשמותק (כל שנה אני מדפיסה אלבום תמונות שלהם) ולהוסיף כמובן את שלושת החודשים הראשונים של נוקת.
מנסה כבר למצוא להם כינויים חדשים.
תינוקי הפך למתוקי וחייכני וכבר מתהפך וזוחל על גחונו ותופס צעצועים בידיו ולגמרי לא מזכיר את השייח' הבכיין (גם אם מתוק) בו טיפלתי לפני חודשיים. אני ממש ממש שמחה בשבילם.
ונוקת גם היא מפטפטת לה ומחייכת ושובה לב.
בסך הכל יש נחת מהקטנטנים האלה.
בראש השנה בתי והמשפחה שלה אצל גיסתה, כך שאנחנו חופשיים.
הוזמנו אמנם לאחות של גיסתי, אבל נראה לי שננצל את ההזדמנות שאנחנו לא צריכים לארח ונדלג על ארוחת ערב החג. אולי אפילו נסע לאן שהוא. נחשוב על זה.
ואף מילה על הבחירות או על המצב הבטחוני..........יש מספיק אחרים שטוחנים הרבה אוויר ומילים בעניינים האלה......
נתנו לו משהו נגד הבחילות וההקאות וזה משפר את הרגשתו הכללית, אבל האמת היא שאני מודאגת.
בתי גם עוד לא מאה אחוז.
עזרתי לה בשני ובשלישי.
נוקת היתה מתוקה בטירוף, ואפילו הצלחתי (קצת) להאכיל אותה מבקבוק בזמן שבתי ישנה.
היא עקשנית הקטנטונת ויודעת מה היא רוצה ומה היא לא רוצה - בדיוק כמו אמא שלה - אבל בסך הכל ילדה נעימה וזורמת, חייכנית מאד, וכיף להיות איתה.
לקחתי אותה איתי בעגלה כדי להביא את נשמותק מבית הספר בשני, כי חכמוד סיים מאוחר יותר באותו היום.
בימים שהם מסיימים באותה השעה, הם חוזרים בעצמם לבד הביתה. כל כך גדולים הנכדים שלי!
וכל כך מתוקים.
לא הספקתי לשחק איתם או לעשות איתם בעצם שום דבר פרט לארוחת צהריים, אבל אחרי יום לימודים אני יכולה להבין שבא להם לרבוץ קצת מול הטלוויזיה.
מה שכן, חכמוד לא מצא את שקף המד-זוית כדי לעשות את שיעורי הבית בהנדסה, אז הורדתי לו אפליקציה של מד-זוית לסמארטפון, וכך הצליח בשמחה רבה להשלים את כל השיעורים. כמובן שבכיתה לא יוכל להשתמש בטלפון, כך שבכל מקרה יצטרכו לקנות לו מד זוית חדש, או למצוא לאן נעלם השקף.........
כאבו לי כמובן הכתפיים אחרי יומיים של סבתאות פעילה.
מחר יש לי אולטרסאונד, אבל אני לא תולה הרבה תקוות בממצאים.
צריכה פשוט לחפש לעצמי טיפולים - קונבנציונליים או משלימים - כדי להתמודד עם הבעייה הכרונית הזאת.
מניסיוני בעשרים השנים מאז שהתחילו לי הדלקות בכתפיים, שום דבר לא באמת עזר (פיסיותרפיה, דיקור, טווינה, עיסויים אחרים, ויטמינים ומינרלים וצמחי מרפא למיניהם) לאורך זמן פרט לתרגילי חיזוק השרירים ושימון המפרק שקיבלתי מאחד מהפיסיותרפיסטים שעברתי דרכו, וגם הם הפסיקו לעזור בשנה האחרונה, אפילו התחילו להזיק. אז אני די אובדת עצות.
בחזית ההורמונלית נשברתי שלשום בלילה, כשגלי החום השאירו אותי ערה כמעט שעתיים באמצע הלילה והפכו אותי לסמרטוט למחרת היום - וחזרתי לקחת את הכדורים שאני לוקחת כבר שמונה שנים. בפעם הבאה שאהיה אצל הגניקולוג הוא יכול לנסות להחליף לי לסוג אחר.........אבל כרגע ברור לי שאני לא יכולה בלי וזה פוגע לי ממש באיכות החיים.
לא התחלתי ספר חדש עדיין - כלומר ניסיתי להתחיל שלושה ספרים חדשים (אחד שהיה לי על המדף ושניים באפליקציה, שניתן לקרוא את הפרק הראשון בלי לקנות את הספר כדי להחליט אם בא לי או לא) וזה לא תפס אותי בינתיים. אולי זה מצב הרוח ואולי פשוט עוד לא מצאתי ספר טוב שמתאים לי. פתוחה להצעות.
בינתיים הכנתי אלבום תמונות ראשון לתינוקי - ארבע חודשים ראשונים - ושלחתי להדפסה בשלושה עותקים (לנו, לבני וכלתי, ולהוריה של כלתי).
עכשיו רוצה להתחיל אלבום שנתי לחכמוד ונשמותק (כל שנה אני מדפיסה אלבום תמונות שלהם) ולהוסיף כמובן את שלושת החודשים הראשונים של נוקת.
מנסה כבר למצוא להם כינויים חדשים.
תינוקי הפך למתוקי וחייכני וכבר מתהפך וזוחל על גחונו ותופס צעצועים בידיו ולגמרי לא מזכיר את השייח' הבכיין (גם אם מתוק) בו טיפלתי לפני חודשיים. אני ממש ממש שמחה בשבילם.
ונוקת גם היא מפטפטת לה ומחייכת ושובה לב.
בסך הכל יש נחת מהקטנטנים האלה.
בראש השנה בתי והמשפחה שלה אצל גיסתה, כך שאנחנו חופשיים.
הוזמנו אמנם לאחות של גיסתי, אבל נראה לי שננצל את ההזדמנות שאנחנו לא צריכים לארח ונדלג על ארוחת ערב החג. אולי אפילו נסע לאן שהוא. נחשוב על זה.
ואף מילה על הבחירות או על המצב הבטחוני..........יש מספיק אחרים שטוחנים הרבה אוויר ומילים בעניינים האלה......
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה