הכתפיים לא נותנות מנוח ורופאת המשפחה מתקמצנת איתי על ארקוקסיה (יותר נכון, חוששת בגלל הרפלוקס שלי).
לא יודעת אף פעם אילו תנועות או תנוחות יגרמו לדלקת להרים ראש.
מנסה להסביר לרופאה שהרוקסט פלוס שהיא רושמת לי חופשי עלול להזיק לי יותר מאשר הארקוקסיה, אותה אני לוקחת רק כשממש כואב, רק על בטן מלאה, כדור אחד ביום, במשך יום או מקסימום יומיים....וזה עובר. עד הפעם הבאה.
אני צריכה נוגד דלקת, לא סתם שיכוך כאבים (ועוד שמכיל קודאין, ממשפחת האופיאטים!), ומהבחינה הזאת הארקוקסיה היא כמו קסם.
אתמול תכננתי לנסוע לחדר הכושר על הבוקר - ואיכשהו זה לא יצא.
ואז תכננתי לנסוע לשם בארבע אחה"צ לפני שבתי תביא שוב את הנכדים.
וגם זה לא יצא.
מתבאסת על עצמי.
בינתיים הנכדים הגיעו, שיחקנו "קאטן ג'וניור" בפעם הראשונה וזה היה ממש כיף, ונשמותק ניצח ואז התבאס שבגלל זה מפסיקים לשחק 😂, כי הוא רצה להמשיך.
וחכמוד פירגן לו את הניצחון (והגיע שני...).
אחר כך התחלנו לשחק "הרמז לילדים" אבל הפסקנו באמצע כי T הכין פיצה והתיישבנו לאכול, ראינו "בייבי בוס" כלשהו בנטפליקס ושלחנו אותם לצחצח שיניים ולישון.
באמצע הלילה חכמוד נכנס איתי למיטה, ומעבר לחוסר הנוחות גם כאבה לי מאד הזרוע (בגלל הכתף) ואחרי כשלוש שעות ביקשתי ממנו לחזור למיטה. בבוקר הוא אמר שהזמן שהיה איתי במיטה הרגיע אותו ועזר לו לישון ממש טוב אחר כך. מש"ל*. 🥰
(*מה שרצינו לעשות)
בבוקר הם חרפו עד אחרי שמונה.
נראה איך נעביר את היום, עד שאחזיר אותם אחרי הצהריים (לנשמותק יש שיעור פסנתר).
הודעתי לכולם שאני עייפה ושאין ארוחה בששי הקרוב.
האמת שאני יותר מעייפה. אני ירודה. ולפעמים אני מוצאת את עצמי על סף בכי.
אולי זה הורמונלי (הפסקתי לקחת את ההורמונים של גיל המעבר), אולי זה משהו אחר, אין לי מושג.
חשבתי שניצלתי הפעם מ"משבר העשר שנים" שעד כה תמיד פקד אותי לקראת היום הולדת העגול (לקראת גיל 20, 30, 40, ו-50 כמו שעון) - אבל אולי זה נחת עלי בכל זאת באיחור מה.
לא יודעת.
אולי זו בכלל הדאגה לחברים ובתם......
עכשיו בתי התקשרה ואמרה שהיא דואגת לי, שאלה אם יש משהו שהיא יכולה לעשות (או להפסיק לעשות) כדי לעזור.....בקיצור היא היתה מאד חמודה.
קבענו שניפגש לצהריים כאן באזור ואז היא תיקח את הילדים הביתה.
זה גם משהו. לא אצטרך לנסוע להרצליה אחה"צ ויותר מזה: לא אצטרך לחזור בפקקים של חמישי אחה"צ-ערב...
אולי אפילו אספיק סוף סוף חדר כושר. ואולי איזה שנ"צ קטן לפני כן...............
לא יודעת אף פעם אילו תנועות או תנוחות יגרמו לדלקת להרים ראש.
מנסה להסביר לרופאה שהרוקסט פלוס שהיא רושמת לי חופשי עלול להזיק לי יותר מאשר הארקוקסיה, אותה אני לוקחת רק כשממש כואב, רק על בטן מלאה, כדור אחד ביום, במשך יום או מקסימום יומיים....וזה עובר. עד הפעם הבאה.
אני צריכה נוגד דלקת, לא סתם שיכוך כאבים (ועוד שמכיל קודאין, ממשפחת האופיאטים!), ומהבחינה הזאת הארקוקסיה היא כמו קסם.
אתמול תכננתי לנסוע לחדר הכושר על הבוקר - ואיכשהו זה לא יצא.
ואז תכננתי לנסוע לשם בארבע אחה"צ לפני שבתי תביא שוב את הנכדים.
וגם זה לא יצא.
מתבאסת על עצמי.
בינתיים הנכדים הגיעו, שיחקנו "קאטן ג'וניור" בפעם הראשונה וזה היה ממש כיף, ונשמותק ניצח ואז התבאס שבגלל זה מפסיקים לשחק 😂, כי הוא רצה להמשיך.
וחכמוד פירגן לו את הניצחון (והגיע שני...).
אחר כך התחלנו לשחק "הרמז לילדים" אבל הפסקנו באמצע כי T הכין פיצה והתיישבנו לאכול, ראינו "בייבי בוס" כלשהו בנטפליקס ושלחנו אותם לצחצח שיניים ולישון.
באמצע הלילה חכמוד נכנס איתי למיטה, ומעבר לחוסר הנוחות גם כאבה לי מאד הזרוע (בגלל הכתף) ואחרי כשלוש שעות ביקשתי ממנו לחזור למיטה. בבוקר הוא אמר שהזמן שהיה איתי במיטה הרגיע אותו ועזר לו לישון ממש טוב אחר כך. מש"ל*. 🥰
(*מה שרצינו לעשות)
בבוקר הם חרפו עד אחרי שמונה.
נראה איך נעביר את היום, עד שאחזיר אותם אחרי הצהריים (לנשמותק יש שיעור פסנתר).
הודעתי לכולם שאני עייפה ושאין ארוחה בששי הקרוב.
האמת שאני יותר מעייפה. אני ירודה. ולפעמים אני מוצאת את עצמי על סף בכי.
אולי זה הורמונלי (הפסקתי לקחת את ההורמונים של גיל המעבר), אולי זה משהו אחר, אין לי מושג.
חשבתי שניצלתי הפעם מ"משבר העשר שנים" שעד כה תמיד פקד אותי לקראת היום הולדת העגול (לקראת גיל 20, 30, 40, ו-50 כמו שעון) - אבל אולי זה נחת עלי בכל זאת באיחור מה.
לא יודעת.
אולי זו בכלל הדאגה לחברים ובתם......
עכשיו בתי התקשרה ואמרה שהיא דואגת לי, שאלה אם יש משהו שהיא יכולה לעשות (או להפסיק לעשות) כדי לעזור.....בקיצור היא היתה מאד חמודה.
קבענו שניפגש לצהריים כאן באזור ואז היא תיקח את הילדים הביתה.
זה גם משהו. לא אצטרך לנסוע להרצליה אחה"צ ויותר מזה: לא אצטרך לחזור בפקקים של חמישי אחה"צ-ערב...
אולי אפילו אספיק סוף סוף חדר כושר. ואולי איזה שנ"צ קטן לפני כן...............
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה