רק השירים מעלים דמעה ומשחררים את העצב הזה - הלאומי, האותנטי, שמזכיר לי שלא משנה כמה אקטר וכמה אומר שלפעמים אני מרגישה שאני לא באמת חלק מכל העם הזה........בסוף בסוף זה הכל שלי. העם, המדינה, האבל המשותף שהופך לשמחה משותפת בערב שלמחרת.
הייתי בטקס מאד יפה ביישוב שלי אתמול. זה הזכיר לי את תקופת התיכון שלי, אז אני הייתי משתתפת בכל הטקסים האלה. מקריאה קטעי מכתבים ושירה, שרה בליווי הגיטרה שלי....
אהבתי את העובדה שכל המשתתפים, המקריאים, מניחי הזרים, הזמרים - כולם היו אנשי היישוב.
אהבתי את הנוער שהשתתף.
אבל לא אז ולא בנאומי הטקס בכותל ולא בשום מסגרת אחרת - לא חשבתי באמת את העצב הזה, ולא עלו הדמעות אל גרוני ואל עיני, כמו כשאני שומעת את השירים היפים כל כך ברדיו.
מזג האוויר התגייס לטובת החג ונעים - לא חם ולא קר.
T ממשיך בצלילות המדהימות באוקיינוס ההודי ואני כאן ממשיכה בשיגרת ההליכות, הקריאה, המפגשים עם חברות, עם הורי, עם בתי והנכדים, בשיחות עם בני וכלתי שמקפידים להתקשר לעיתים יותר קרובות כי אני לבד....שלווה ברוכה.
הייתי בטקס מאד יפה ביישוב שלי אתמול. זה הזכיר לי את תקופת התיכון שלי, אז אני הייתי משתתפת בכל הטקסים האלה. מקריאה קטעי מכתבים ושירה, שרה בליווי הגיטרה שלי....
אהבתי את העובדה שכל המשתתפים, המקריאים, מניחי הזרים, הזמרים - כולם היו אנשי היישוב.
אהבתי את הנוער שהשתתף.
אבל לא אז ולא בנאומי הטקס בכותל ולא בשום מסגרת אחרת - לא חשבתי באמת את העצב הזה, ולא עלו הדמעות אל גרוני ואל עיני, כמו כשאני שומעת את השירים היפים כל כך ברדיו.
מזג האוויר התגייס לטובת החג ונעים - לא חם ולא קר.
T ממשיך בצלילות המדהימות באוקיינוס ההודי ואני כאן ממשיכה בשיגרת ההליכות, הקריאה, המפגשים עם חברות, עם הורי, עם בתי והנכדים, בשיחות עם בני וכלתי שמקפידים להתקשר לעיתים יותר קרובות כי אני לבד....שלווה ברוכה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה