החדשות הטובות הן, שכלתי הצליחה לעבור את הבחינה בעל פה, וכעת הדבר היחיד שעומד בינה לבין דיפלומת הדוקטורט במוסיקה (DMA) הוא רסיטל - שממנו אף אחד מאיתנו לא חושש.
אני מאמינה, שלו היתה יכולה לעבור את כל התואר ברסיטלים - היתה המצטיינת של המחזור.
ההקלה העצומה שחשנו כולנו בששי בערב - כל המשפחה היתה כאן, כבר אחרי ארוחת הערב - כשבני התקשר לספר שהיא עברה, התבטאה בקריאות הידד ומחיאות כפיים.
אתמול גם דיברנו איתה. נראה קצת מותשת, אחרי השבועות הלא פשוטים שעברה - גם בהכנה לבחינה, גם בדאגות לתינוקי....אבל כן - הקלה עצומה. שמחה גדולה.
אין באמת כלום שניתן לעשות לגבי התינוק כרגע, אבל הם סיפרו שבית החולים בקשר רציף איתם, מכבירים הסברים וגם מרגיעים, שזו אכן תופעה די שכיחה, במיוחד אצל בנים, ושלפעמים אין צורך בהתערבות כירורגית או תרופתית אבל זה עלול לקחת זמן - לעיתים שנה שלמה - עד שזה מסתדר.
נקווה לטוב.
ובינתיים באמת חוגגים עם כלתי על ההישג העצום, על ההקלה הגדולה שאכן עשתה את מה שלפני כמה שנים נראה לה כבר בלתי אפשרי - לסיים בהצלחה את תואר הדוקטורט, ולהמשיך את החיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה