בשוטף אנחנו מנסים לדבר עם הורי בסקייפ כמעט כל יום, אבל כשהיינו בחו"ל דיברנו איתם פעמיים בסך הכל, או שלוש, ואיכשהו יצא שבין החזרה שלנו ארצה לבין הפעם הראשונה ששוחחנו איתם שוב אבא שלי חלה.
ממש מהיום למחר, יום אחד היה בריא והתעמל ושחה והרגיש מצוין, ולמחרת בבוקר בקושי נשם, הרגיש רע מאד, העלה חום.
הוא אושפז ליום אחד ואובחן עם דלקת ריאות ויראלית.
לקח כיומיים עד שאמא שלי החליטה שראוי לדווח לנו על זה.
בשלב הזה הוא כבר היה בבית, לקח אנטיביוטיקה מאד חזקה, וזכה לביקורי בית יום יומיים מאחיות המוסד הרפואי שבו הם חברים, שבדקו את לחץ הדם, את הריאות, את החום, את הדופק.....
איכשהו לא ממש נראה לי שהוא יזכה לטיפול רפואי שכזה כאן בארץ. זה די מכניס אותי לדיכאון. אני מקווה שאני טועה.
מאד נבהלנו כולנו כמובן מהמחלה הפתאומית הזאת, וגם נאמר להם שלמרות שהוא אמור להחלים תוך כמה ימים, ההתאוששות מהמחלה עלולה לקחת כחודש וחצי - מה שאמר שאולי הם לא יצליחו לעלות על הטיסה לישראל במועד המתוכנן.
הרופאים אמרו שהמחלה הזאת מדבקת, וכיון שהוא כמעט לא נפגש עם אנשים, סביר להניח שהוא חטף את זה בבריכה.
באופן מפתיע ומשמח אבא באמת התחיל להתאושש אחרי ימים ספורים, והאחיות שהמשיכו לבוא דיווחו על שיפור משמעותי בכל החזיתות. תוך פחות משבוע הריאות היו נקיות לחלוטין, הנשימה היתה נקייה וסדירה, לא היה חום בכלל וכל שאר המדדים היו תקינים.
הם שלחו פיזיותרפיסטית שטיפלה לו ברגליים, ובהנחייתה הוא חזר לאט ובהדרגה גם לפעילות הספורטיבית שלו.
לא שאלתי אבל אני די בטוחה שלשחות הוא לא חזר.
מה שכן, ההתאוששות שלו כל כך טובה, שהם לא הזיזו את מועד הטיסה ארצה, ואמורים להגיע בעוד שבועיים בדיוק כמתוכנן. בעזרת השם, כמו שאומרים.
זו היתה אפיזודה מאד מבהילה, שהדגישה עוד יותר את המרחק הגיאוגרפי בינינו ואת העובדה שהם לבד לבד שם....
בחדשות הטובות סוף סוף הגיע קונה לבית שלהם, ואפילו במחיר לא רע. כלומר כל מה שאמא שלי רצתה מתקיים, והם הצליחו למכור את הבית עוד לפני שעזבו את אמריקה.
יודעים שאבא מרגיש יותר טוב כשהוא מתחיל לחפור על בנקים ושערי חליפין ועמלות העברת כספים וסגירת הכסף של מכירת הבית באגרות חוב (ואז בקשת אישור מיוחד מהדיור המוגן לדחות את תשלום הפקדות עד לשחרור האגרות האלה)....
עכשיו צריך לעבור בסבלנות את השבועיים הקרובים עד לטיסה. לקוות שאבא ימשיך להחלים ולהתחזק, ושהמשך השהייה בבית ריק מרהיטים במתח שלקראת מעבר כל כך קשה ושינוי כל כך קיצוני לא תשגע אותם עוד יותר ממה שהם כבר משתגעים, ולא תגרום למחלות נוספות.
יודעת שגם התקופה הראשונה בארץ לא תהיה קלה, עם כל הביורוקרטיה וכל הסידורים, והכניסה לבית חדש וההתאקלמות בדיור המוגן......אבל יודעת שהם החליטו נכון ושזה היה הצעד הטבעי הבא (שטוב היה לו היה קורה לפני עשר שנים אבל מוטב מאוחר מאשר לעולם לא)...................
ממש מהיום למחר, יום אחד היה בריא והתעמל ושחה והרגיש מצוין, ולמחרת בבוקר בקושי נשם, הרגיש רע מאד, העלה חום.
הוא אושפז ליום אחד ואובחן עם דלקת ריאות ויראלית.
לקח כיומיים עד שאמא שלי החליטה שראוי לדווח לנו על זה.
בשלב הזה הוא כבר היה בבית, לקח אנטיביוטיקה מאד חזקה, וזכה לביקורי בית יום יומיים מאחיות המוסד הרפואי שבו הם חברים, שבדקו את לחץ הדם, את הריאות, את החום, את הדופק.....
איכשהו לא ממש נראה לי שהוא יזכה לטיפול רפואי שכזה כאן בארץ. זה די מכניס אותי לדיכאון. אני מקווה שאני טועה.
מאד נבהלנו כולנו כמובן מהמחלה הפתאומית הזאת, וגם נאמר להם שלמרות שהוא אמור להחלים תוך כמה ימים, ההתאוששות מהמחלה עלולה לקחת כחודש וחצי - מה שאמר שאולי הם לא יצליחו לעלות על הטיסה לישראל במועד המתוכנן.
הרופאים אמרו שהמחלה הזאת מדבקת, וכיון שהוא כמעט לא נפגש עם אנשים, סביר להניח שהוא חטף את זה בבריכה.
באופן מפתיע ומשמח אבא באמת התחיל להתאושש אחרי ימים ספורים, והאחיות שהמשיכו לבוא דיווחו על שיפור משמעותי בכל החזיתות. תוך פחות משבוע הריאות היו נקיות לחלוטין, הנשימה היתה נקייה וסדירה, לא היה חום בכלל וכל שאר המדדים היו תקינים.
הם שלחו פיזיותרפיסטית שטיפלה לו ברגליים, ובהנחייתה הוא חזר לאט ובהדרגה גם לפעילות הספורטיבית שלו.
לא שאלתי אבל אני די בטוחה שלשחות הוא לא חזר.
מה שכן, ההתאוששות שלו כל כך טובה, שהם לא הזיזו את מועד הטיסה ארצה, ואמורים להגיע בעוד שבועיים בדיוק כמתוכנן. בעזרת השם, כמו שאומרים.
זו היתה אפיזודה מאד מבהילה, שהדגישה עוד יותר את המרחק הגיאוגרפי בינינו ואת העובדה שהם לבד לבד שם....
בחדשות הטובות סוף סוף הגיע קונה לבית שלהם, ואפילו במחיר לא רע. כלומר כל מה שאמא שלי רצתה מתקיים, והם הצליחו למכור את הבית עוד לפני שעזבו את אמריקה.
יודעים שאבא מרגיש יותר טוב כשהוא מתחיל לחפור על בנקים ושערי חליפין ועמלות העברת כספים וסגירת הכסף של מכירת הבית באגרות חוב (ואז בקשת אישור מיוחד מהדיור המוגן לדחות את תשלום הפקדות עד לשחרור האגרות האלה)....
עכשיו צריך לעבור בסבלנות את השבועיים הקרובים עד לטיסה. לקוות שאבא ימשיך להחלים ולהתחזק, ושהמשך השהייה בבית ריק מרהיטים במתח שלקראת מעבר כל כך קשה ושינוי כל כך קיצוני לא תשגע אותם עוד יותר ממה שהם כבר משתגעים, ולא תגרום למחלות נוספות.
יודעת שגם התקופה הראשונה בארץ לא תהיה קלה, עם כל הביורוקרטיה וכל הסידורים, והכניסה לבית חדש וההתאקלמות בדיור המוגן......אבל יודעת שהם החליטו נכון ושזה היה הצעד הטבעי הבא (שטוב היה לו היה קורה לפני עשר שנים אבל מוטב מאוחר מאשר לעולם לא)...................
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה