ביום ראשון החלטנו שנוסעים לצפות בהחלפת משמר המלכה בארמון באקינגהאם.
אודה ולא אבוש - בכל ביקורי בלונדון הצלחתי לדלג על האירוע הזה.
אפילו כשביקרתי שם בפעם הראשונה עם הורי בגיל 14, השתכנענו לוותר עליו, ובמקום זאת צפינו בהחלפת משמר המלך או המלכה באחת ממדינות סקנדינביה, לא זוכרת איזו מהן, שגם לשם הגענו באותה נסיעה. כנראה שזה היה בדנמרק.
כלתי רצתה מאד לצפות בטקס וכיון שכל הטיול הזה היה בסימן "זה הביקור הראשון שלה בלונדון" זרמנו כמובן גם עם הבקשה הזאת.
היה חם מאד באותו יום והשמש קפחה, והגענו שעה לפני תחילת הטקס - וטוב עשינו כי אחרת לא היינו מצליחים לתפוס מקום טוב ממש בחזית - אבל משמעות הדבר היתה שעמדנו שם כשעתיים.
והיה חם. ואני, כמובן, הייתי צריכה לבקר בשירותים (כי אין מצב שחולפות שעתיים, אפילו שעה, בעיקר בשעות הבוקר אחרי הקפה, שאני לא אבקר בשירותים), והשמש העיקה מאד......
אז כלתי ואני החלטנו להשאיר את הגברים שישמרו על המקום צמוד לגדר, ואנחנו יצאנו לנו בחיפוש אחר שירותים ושמשיות.
לשמחתי מצאנו גם את זה וגם את זה, וקנינו גם מים, ואז התברר לי שחלק משטרות הלירות שטרלינג ששמרתי עוד מביקורי הקודם בלונדון (כן, זה היה לפני עשר שנים) כבר התיישנו ולא ניתן היה לשלם איתם.
למזלנו, אותה חנות שבה קנינו את השמשיות גם שימשה כחלפן כספים. בהתחלה כאשר ביקשתי ממנו להחליף לי את השטרות הישנים, הוא הסתייג ואמר שאני יכולה רק בבנק.....אבל אז התעשת ונזכר שאם אין לי חשבון בנק אנגלי ממילא יעשו לי עם זה בעיות, והסכים ברוב טובו להחליף לי את חלקם.
את שטרות ה-5₤ אמר שכבר לא מקבלים אפילו בבנק, ובשטרות ה-20₤ אמר שאני עדיין יכולה להשתמש, אבל את שאר השטרות הישנים הוא החליף לי ברוב טובו. אמרתי כבר שהאנגלים נחמדים?
תזכורת לעצמי: באנגליה מחליפים את השטרות כל חמש שנים בערך. בקיצור - לא לשמור כסף מזומן.
חזרנו למקומנו השמור ליד הגדר, והשמשיות לגמרי שידרגו לנו את חוויית ההמתנה.
כאשר התחיל הטקס סוף סוף הוא היה כמובן מאכזב מאד, וגם קצת הזוי - מאחר שהתזמורת ניגנה שירים של להקת אבבה (במיוחד הצחיק אותנו Dancing Queen.....בהקשר של משמר המלכה).
מה שכן, שמחנו לראות שבכוחות המשמר היו גם נשים וגם חייל שחור אחד.....הזמנים משתנים, אפילו במלוכה הבריטית.
משם נסענו לשוק הפרחים Columbia Road Flower Market על גבול Shoreditch שהפכה לפופולרית מאד בשנים האחרונות. לא סיירנו בשורדיץ' כולה, אבל שוק הפרחים היה מהמם ביופיו ובאווירה שלו, וגם נכנסו לאכול ארוחת צהריים באחת מהמסעדות שהיו לאורכו.
בני רצה להתרחץ ולנוח קצת לפני שהוא נוסע למקום שבו הוא ולהקת הג'אז שלו יופיעו באותו הערב. אז חזרנו למלון לנוח.
הוא וכלתי יצאו לסוהו, לסניף ה-Pizza Express שבו התקיימה ההופעה (במרתף). בני התאמן עם החבר'ה והתכונן להופעה, וכלתי הסתובבה לה לבד וחקרה בעצמה את רחובות לונדון.
אנחנו בינתיים צפינו בגמר טורניר ווימבלדון בטניס, ותוך כדי המשחק עברנו לצפות בגמר המונדיאל..... ויצאנו לכיוון הסוהו לקראת שבע בערב.
הרחובות היו ריקים.
הגענו מוקדם, ובמרתף הפיצה אקספרס הצטרפו אלינו גם 'לונדון' ובתה, וגם בן הדוד הרופא (שהתארח אצלנו עם משפחתו לפני שנתיים).
ההופעה היתה נהדרת - ולא רק כי הבן שלי היה המתופף.
מנהל הלהקה (שהוא גם הפסנתרן והזמר) מחבר בעצמו ושר את השירים, ומזכיר מאד את הסגנון של טום ווייטס, וזה לא מפריע לו בכלל כשאומרים לו את זה.
הנגנים כולם היו מצוינים והדינמיקה ביניהם היתה נהדרת. בקיצור - נהנינו מאד.
כשיצאנו משם שוב התפצלנו, בני וכלתי הלכו לשתות משהו עם החברים הנגנים, ו-T ואני טיילנו לכיוון כיכר פיקדילי, שהיתה מפוצצת באוהדים של צרפת שחגגו את הניצחון במונדיאל. היה ממש שמח.
וכך הסתיים לו יומנו הרביעי בלונדון הנעימה...........
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה