הדבר הראשון שחיפשנו כאשר התעוררנו בבוקרנו הראשון בפריז היה בולנז'רי - boulangerie - בית קפה ומאפה שכל כך אופייני לצרפתים.
לא בדקנו אפילו את ארוחת הבוקר שהציעו במלון - גם בגלל המחיר המנופח שלה אבל בעיקר כי רצינו את הדבר האמיתי.
ואכן במרחק הליכה של שתי דקות מהמלון מצאנו את Les Caprices de Charlotte, שענה בדיוק על מאוויינו ודרישותינו לארוחת בוקר - איש איש לפי העדפותיו.
קפה, קרואסון, קיש תרד......הכל טעים וטרי ונימוח בפה........
משם יצאנו למוזיאון האורסיי Musée d'Orsay, שגם היום הוא לדעתי הטוב ביותר בפריז. אחד הטובים בעולם.
ברור שלא היה לנו סיכוי לראות את כולו, אז בחרנו שתי תערוכות (לא מפתיע - בעיקר אמנים אימפרסיוניסטים) ואחרי ששבענו מתמונות עלינו לגג (ברגל! לא שמנו לב בשלב זה שיש מדרגות נעות) וצפינו בנוף הנהדר הנצפה ממנו
משם המשכנו ברגל לכיוון מוזיאון רודן וכמובן שעצרנו לאכול משהו קטן במסעדה על שדרות סן ז'רמן.....בפריז כמו בפריז, שולחנות על המדרכה ואפשר להביט בעוברים ושבים תוך כדי אכילה....
זה נכון שהיום יש מסעדות ובתי קפה כאלה בכל מקום, אפילו בלונדון. אבל עדיין - מבחינתי זה משהו שהתחיל בצרפת, וכשאני שם זה מה שאני אוהבת לעשות.
מוזיאון רודן היה נהדר, גם בחלק הפנימי ובעיקר בגן הפסלים.
חלק מהפסלים היו העתק מדויק של הפסלים שראינו בסטנפורד, כשביקרנו שם עם הורי במרץ האחרון. זה היתרון של הכנת הדגם בגבס, ואז יציקת הברונזה כמה פעמים שהפסל חפץ.....
מן המוזיאון נסענו לכנסיית הנוטר דאם היפהפיה.
תור ארוך השתרך בכניסה והתלבטנו אם להמתין....עד שראינו שהתור מתקדם מהר מאד.
התור התנהל באופן מופתי, שקט ומסודר.
הארכיטקטורה יפהפיה, ואני כרגיל בעיקר התלהבתי מהויטראז'ים.
המשכנו ללכת וללכת, וחצינו שוב את נהר הסיין על אחד הגשרים הנפלאים שלו
והגענו ללובר (אבל לא נכנסנו), וטיילנו בגני הטווילרי.............
וישבנו שם לשתות (הם שתו בירה, אני קפה קר.....).
היה זה יום ארוך ומהנה אך גם מעייף, וחיכתה לנו ההזמנה במסעדה בשמונה בערב, אז חזרנו למלון, התקלחנו, ותפסנו לשם UBER.
למסעדת Pavillon Ledoyen שלושה כוכבי מישלן ותשע מצנפות גו-מיו, והיא ממוקמת בתוך וילה קטנה מוקפת עצים במובלעת קטנה שיוצאת מתוך שדרות השאנז אליזה.
התלבשנו יפה, כיאה לקוד הלבוש במקומות כאלה, והובלנו לקומה השנייה, לשולחן עגול שצופה אל השדרה.
זו לא היתה הפעם הראשונה שביקרנו במסעדה מהסוג הזה. הפעמיים הקודמות היו לפני שלושים שנה בערך, כשהיינו בפריז עם הילדים (גילאי 7 ו-5) ו-T היה שף צעיר בתחילת דרכו, בעל מסעדה צרפתית בתל אביב. מבחינתו אז, כמו עכשיו, היה זה "סיור מקצועי", לא רק חוויה קולינרית.
בשנת 1989 החוויה עלתה לנו $250 לאדם. מהבחינה הזאת שום דבר לא השתנה. אפשר לומר שהערב הזה במסעדה עלה לנו יותר מאשר כרטיסי הטיסה...........
מסעדה עם שלושה כוכבי מישלן משמעותה שלפחות שני מלצרים משרתים אותך בו זמנית בכל רגע נתון. הם מרחיקים ומקרבים לך את הכיסא בכל פעם שאתה רוצה להתיישב או לקום.
יש מלצר שאצלו מזמינים את המנות הראשונות והעיקריות, וגם מלצר ללחם ומלצר ליין, מלצר לשתייה קלה - וכולם חוזרים מידי פעם לוודא שהכוסות מלאות ושלא חסר דבר.
בתפריטים של הנשים אין מחירים.
מספיק להרים את המבט ולחפש מלצר ומישהו כבר מתייצב ליד השולחן.
אביא כאן חלק מצילומי המנות (שטרחנו לצלם לפני שהתחלנו לאכול) אבל אין שום סיכוי שאזכור מה הזמנו....
מה שאני כן זוכרת, זה שהגיעו מנות קטנות וטעימות שלא הזמנו עוד לפני המנות הראשונות.
והגיעו מנות קינוח נהדרות אחרי שכבר סיימנו את מנות הקינוח שהזמנו.
הם פינקו אותנו מכל הכיוונים. זו היתה הצגה של ממש של שירות במיטבו, קצת מוגזם לטעמנו (היו הרבה צחוקים בשולחן שלנו, השתדלנו להצניע אבל היה קשה להתאפק), אבל בהחלט מצדיק את הדירוג הגבוה.
האוכל היה טעים, מאד טעים אפילו, אבל כנראה שאוכל משובח שכזה בכל זאת קצת "מבוזבז" עלי, וגם על ה"ילדים". כלומר, אם T לא היה מתעקש על ערב כזה, הייתי מוותרת בקלילות.
היה קטע אחד קורע עם המנה הראשונה של כלתי. היא הזמינה משהו עם קישואים (שוב - אין סיכוי שאזכור מה), אז לפני שהגישו את המנה הביאו לה שוט
עם מיץ ירוק בתוכו. הם הסבירו שלקראת המנה עם הקישואים, הכינו לה מיץ קישואים כדי.....להכין את החיך שלה.
ברור שבשלב זה היה לנו קשה מאד להתאפק אבל חיכינו בסבלנות כמה שניות שהמלצר יתרחק לפני שהתפוצצנו מצחוק.
אבל בשקט. ממש פראי אדם הישראלים האלה!
במהלך כל הארוחה הזאת, התקיים משחק חצי הגמר של צרפת נגד בלגיה במסגרת משחקי המונדיאל.
מדי פעם הגנבנו מבט לטלפון כדי לדעת מה המצב במשחק, אבל בסוף לא היינו זקוקים לזה כלל: מבעד לחלון המסעדה התחלנו לראות (וגם לשמוע) המוני אדם שנוהרים לאורך השאנז אליזה לכיוון שער הניצחון, והבנו שצרפת ניצחה.
בתום הארוחה (הבאמת נהדרת) ירדנו והצטרפנו לחוגגים...........
היה באמת שמח, כולם רצו ושרו ושתו כמובן.......הלכנו איתם כברת דרך לכיוון שער הניצחון, אבל כשנהיה צפוף מדי פרשנו והלכנו למלון......ובבוקר שמענו שטוב עשינו, כי האוהדים החוגגים הפכו, כמו תמיד, בסוף לאלימים ומשחיתי רכוש.....
לא בדקנו אפילו את ארוחת הבוקר שהציעו במלון - גם בגלל המחיר המנופח שלה אבל בעיקר כי רצינו את הדבר האמיתי.
ואכן במרחק הליכה של שתי דקות מהמלון מצאנו את Les Caprices de Charlotte, שענה בדיוק על מאוויינו ודרישותינו לארוחת בוקר - איש איש לפי העדפותיו.
קפה, קרואסון, קיש תרד......הכל טעים וטרי ונימוח בפה........
משם יצאנו למוזיאון האורסיי Musée d'Orsay, שגם היום הוא לדעתי הטוב ביותר בפריז. אחד הטובים בעולם.
ברור שלא היה לנו סיכוי לראות את כולו, אז בחרנו שתי תערוכות (לא מפתיע - בעיקר אמנים אימפרסיוניסטים) ואחרי ששבענו מתמונות עלינו לגג (ברגל! לא שמנו לב בשלב זה שיש מדרגות נעות) וצפינו בנוף הנהדר הנצפה ממנו
משם המשכנו ברגל לכיוון מוזיאון רודן וכמובן שעצרנו לאכול משהו קטן במסעדה על שדרות סן ז'רמן.....בפריז כמו בפריז, שולחנות על המדרכה ואפשר להביט בעוברים ושבים תוך כדי אכילה....
זה נכון שהיום יש מסעדות ובתי קפה כאלה בכל מקום, אפילו בלונדון. אבל עדיין - מבחינתי זה משהו שהתחיל בצרפת, וכשאני שם זה מה שאני אוהבת לעשות.
מוזיאון רודן היה נהדר, גם בחלק הפנימי ובעיקר בגן הפסלים.
חלק מהפסלים היו העתק מדויק של הפסלים שראינו בסטנפורד, כשביקרנו שם עם הורי במרץ האחרון. זה היתרון של הכנת הדגם בגבס, ואז יציקת הברונזה כמה פעמים שהפסל חפץ.....
מן המוזיאון נסענו לכנסיית הנוטר דאם היפהפיה.
תור ארוך השתרך בכניסה והתלבטנו אם להמתין....עד שראינו שהתור מתקדם מהר מאד.
התור התנהל באופן מופתי, שקט ומסודר.
הארכיטקטורה יפהפיה, ואני כרגיל בעיקר התלהבתי מהויטראז'ים.
המשכנו ללכת וללכת, וחצינו שוב את נהר הסיין על אחד הגשרים הנפלאים שלו
והגענו ללובר (אבל לא נכנסנו), וטיילנו בגני הטווילרי.............
וישבנו שם לשתות (הם שתו בירה, אני קפה קר.....).
היה זה יום ארוך ומהנה אך גם מעייף, וחיכתה לנו ההזמנה במסעדה בשמונה בערב, אז חזרנו למלון, התקלחנו, ותפסנו לשם UBER.
למסעדת Pavillon Ledoyen שלושה כוכבי מישלן ותשע מצנפות גו-מיו, והיא ממוקמת בתוך וילה קטנה מוקפת עצים במובלעת קטנה שיוצאת מתוך שדרות השאנז אליזה.
התלבשנו יפה, כיאה לקוד הלבוש במקומות כאלה, והובלנו לקומה השנייה, לשולחן עגול שצופה אל השדרה.
זו לא היתה הפעם הראשונה שביקרנו במסעדה מהסוג הזה. הפעמיים הקודמות היו לפני שלושים שנה בערך, כשהיינו בפריז עם הילדים (גילאי 7 ו-5) ו-T היה שף צעיר בתחילת דרכו, בעל מסעדה צרפתית בתל אביב. מבחינתו אז, כמו עכשיו, היה זה "סיור מקצועי", לא רק חוויה קולינרית.
בשנת 1989 החוויה עלתה לנו $250 לאדם. מהבחינה הזאת שום דבר לא השתנה. אפשר לומר שהערב הזה במסעדה עלה לנו יותר מאשר כרטיסי הטיסה...........
מסעדה עם שלושה כוכבי מישלן משמעותה שלפחות שני מלצרים משרתים אותך בו זמנית בכל רגע נתון. הם מרחיקים ומקרבים לך את הכיסא בכל פעם שאתה רוצה להתיישב או לקום.
יש מלצר שאצלו מזמינים את המנות הראשונות והעיקריות, וגם מלצר ללחם ומלצר ליין, מלצר לשתייה קלה - וכולם חוזרים מידי פעם לוודא שהכוסות מלאות ושלא חסר דבר.
בתפריטים של הנשים אין מחירים.
מספיק להרים את המבט ולחפש מלצר ומישהו כבר מתייצב ליד השולחן.
אביא כאן חלק מצילומי המנות (שטרחנו לצלם לפני שהתחלנו לאכול) אבל אין שום סיכוי שאזכור מה הזמנו....
והגיעו מנות קינוח נהדרות אחרי שכבר סיימנו את מנות הקינוח שהזמנו.
הם פינקו אותנו מכל הכיוונים. זו היתה הצגה של ממש של שירות במיטבו, קצת מוגזם לטעמנו (היו הרבה צחוקים בשולחן שלנו, השתדלנו להצניע אבל היה קשה להתאפק), אבל בהחלט מצדיק את הדירוג הגבוה.
האוכל היה טעים, מאד טעים אפילו, אבל כנראה שאוכל משובח שכזה בכל זאת קצת "מבוזבז" עלי, וגם על ה"ילדים". כלומר, אם T לא היה מתעקש על ערב כזה, הייתי מוותרת בקלילות.
היה קטע אחד קורע עם המנה הראשונה של כלתי. היא הזמינה משהו עם קישואים (שוב - אין סיכוי שאזכור מה), אז לפני שהגישו את המנה הביאו לה שוט
ברור שבשלב זה היה לנו קשה מאד להתאפק אבל חיכינו בסבלנות כמה שניות שהמלצר יתרחק לפני שהתפוצצנו מצחוק.
אבל בשקט. ממש פראי אדם הישראלים האלה!
במהלך כל הארוחה הזאת, התקיים משחק חצי הגמר של צרפת נגד בלגיה במסגרת משחקי המונדיאל.
מדי פעם הגנבנו מבט לטלפון כדי לדעת מה המצב במשחק, אבל בסוף לא היינו זקוקים לזה כלל: מבעד לחלון המסעדה התחלנו לראות (וגם לשמוע) המוני אדם שנוהרים לאורך השאנז אליזה לכיוון שער הניצחון, והבנו שצרפת ניצחה.
בתום הארוחה (הבאמת נהדרת) ירדנו והצטרפנו לחוגגים...........
היה באמת שמח, כולם רצו ושרו ושתו כמובן.......הלכנו איתם כברת דרך לכיוון שער הניצחון, אבל כשנהיה צפוף מדי פרשנו והלכנו למלון......ובבוקר שמענו שטוב עשינו, כי האוהדים החוגגים הפכו, כמו תמיד, בסוף לאלימים ומשחיתי רכוש.....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה