כשקבענו את מועד הביקור אצל הורי, יצרתי קשר עם חברה שלי מימי בית הספר היסודי בלוס אנג'לס, ושאלתי אם נוכל להיפגש.
אקרא לה ג'ינג'ית.
התחברנו בכיתה ה', שנה אחרי שהגעתי לארה"ב וכבר השתלבתי חברתית וגם לשונית. מהרגע הראשון היתה זו חברות צמודה מאד, אינטנסיבית מאד. מהר מאד הפכתי לבת בית אצלה, עוד אחות מבין ה-4. אחותה הגדולה כבר היתה אז נשואה, הבאה בתור כבר למדה בקולג' לדעתי או לפחות עמדה לסיים תיכון וכבר היה לה חבר, והיתה עוד אחות שהיתה גדולה מג'ינג'ית בשנה, והרבה פעמים שיחקנו שלושתנו יחד.
היינו "אחיות בדם" נוסח האינדיאנדים, כרתנו ברית תוך שאנחנו פוצעות את כף ידנו ולוחצות ידיים לערבב את דמנו. אמא שלה היתה חבר'מנית אמיתית וכל הזמן המציאה לנו משחקים, ובכל חג הודיה (Thankgiving) משפחתי היתה מוזמנת אליהם לחגוג כמו אמריקאים אמיתיים.
זוכרת לילה אחד בו ישנה אצלי, ובכינו כל הלילה והקשבנו לשירים עצובים, כי ידענו שיום אחד בקרוב אחזור לישראל וניאלץ להיפרד....
ג'ינג'ית אמנם עברה לגור בסיאטל, וושינגטון (המדינה הצפון מערבית, לא עיר הבירה), שם התחתנה והקימה משפחה, אך אחותה הגדולה גרה קרוב להורי, ובביקורי אצלם לפני כעשרים שנה, היא באה לבקר אצל אחותה ונפגשנו.
קיויתי שתוכל לעשות זאת גם הפעם, ואכן היא הצליחה.
במקור היא ביקשה שניפגש לארוחת ערב רק שתינו, אבל בשלב כלשהו כשהבינה שאני שם עם T, שאלה אם בא לו גם להצטרף - אמרה שהיא רוצה להכיר אותו, ובתנאי ש"שיחת בנות" לא תשעמם אותו יתר על המידה.
הוא הצטרף בשמחה, וכך נסענו לנו יחד לפאב נחמד במרכז קניות לא רחוק מביתה של אחותה לפגוש אותה.
ג'ינג'ית לא השתנתה מאז שהיינו ילדות. היא נראית מבוגרת יותר אבל בדיוק אותו הדבר.
אני, לעומת זאת, כל הזמן משתנה, ולכן כשהיינו בדרך אליה שלחתי לה תמונות שלנו שצילמנו באותו הרגע במכונית, כדי שתזהה אותנו כשניכנס.
שתינו מאד התרגשנו מהמפגש - בכל זאת הפעם האחרונה שהתראינו היתה בשנת 1999, ולפני כן - 1972........
כל השנים היינו בקשר, ואנחנו מתעדכנות על מה שקורה איתנו - אבל עדיין היה הרבה מה להשלים.
והיה גם הרבה לקרוא בין השורות.
מהשיחה איתה די הבנו שהיחסים עם בעלה הם לא בדיוק מה שחשבה שיהיו.
היה מוזר למשל שהיא כל הזמן התייחסה אליו כאל my husband במקום לומר את שמו.
כשהזכירה אותו, זה היה רק כדי להתלונן על מה שהוא לא אוהב - לא אוהב כלבים (היא גדלה עם כלבים כל חייה, בתקופה שהיינו חברות היו להם שניים), לא אוהב הצגות או קונצרטים או תרבות בכלל, לא אוהב לטייל ולספוג תרבויות אחרות (והם דווקא נוסעים הרבה לטייל גם בארה"ב וגם בחו"ל....)......
היא נהנתה לספר ל-T דברים עלי, כשהיינו קטנות, למרות שאני מוכרחה לומר, שחלק ניכר מהדברים שהיא זכרה, אני לא זכרתי. יותר מזה, יש דברים שנדמה לי שהיא המציאה, או התבלבלה עם חברה אחרת. לא אמרתי דבר, לא היתה לזה חשיבות.
היה קטע בשיחה בו הזכרנו את הריב הגדול שהיה לנו קצת לפני שחזרתי ארצה עם משפחתי. זה היה ריב קשה ובוטה, ואמרנו זו לזו דברים מכוערים. שאלתי אותה אם היא זוכרת על מה זה היה בכלל והיא אמרה שלא. גם אני לא לגמרי זוכרת איך זה התחיל, אבל אני חושדת שזה היה קשור בחברה אחרת - ק' - איתה היתה לי מערכת יחסים בעייתית והרסנית באותה התקופה. כך או אחרת הצלחנו להשלים לפני שחזרתי ארצה, וסוף טוב הכל טוב.
ואז ג'ינג'ית סיפרה משהו שלא ידעתי או שלא זכרתי.
כשנפרדנו בסוף אותו קיץ, הבטחתי לכתוב לה מישראל.
ובאמת ברגע שנחתנו, התחלתי להציף אותה במכתבים - מעדכנת אותה על הקורות אותי ועל חיי החדשים. ללא מענה.
לא קיבלתי אף מכתב ממנה במשך תקופה ארוכה, ואחרי כמה חודשים או אפילו שנים הרמתי ידיים וויתרתי.
בינתיים עברנו דירה וגם אם היא היתה עונה סוף סוף זה לא היה מגיע אלי.
את הקשר חידשנו שנים אחר כך, כשהתחיל האינטרנט והתחילו הרשתות החברתיות, והיא מצאה את אבא שלי דרך איזה אתר, ושאלה אותו אם הוא אכן אבא שלי, וכך נוצר מחדש הקשר.
אבל רק עכשיו סיפרה לנו ג'ינג'ית מה בעצם קרה שם.
מתי שהוא במהלך התיכון, באה אליה אחותה (שהיתה גדולה ממנה בשנה, ושאיתה שיחקנו הרבה יחד כשהיינו חברות) עם ערימה של מכתבים - ממני - אותם הסתירה ממנה כל השנים.
התברר שכאשר הגיע המכתב הראשון היא פתחה אותו וקראה אותו, ואז לא היה לה נעים להודות בכך ולכן הסתירה אותו, ומאותו הרגע היא לקחה ואגרה והסתירה גם את כל שאר המכתבים........אולי היא קינאה בחברות שלנו, אולי משהו אחר - ומה גרם לה פתאום אחרי שנים להודות? לא ברור.
ישבנו עם ג'ינג'ית ודיברנו, היא סיפרה על העבודה שלה, ואנחנו סיפרנו על עצמנו - עבודה, ילדים, נכדים...השיחה קלחה, והזמן עבר והגיע הזמן להחזיר אותה לבית אחותה ולחזור לביתם של הורי.
היה מפגש מעניין ואפילו נעים אבל גם קצת מוזר. נשארתי עם רצון להמשיך, להתקרב, ליצור איזה רצף. אשמח לראות אותה שוב, ולא בעוד עשרים שנה........
אקרא לה ג'ינג'ית.
התחברנו בכיתה ה', שנה אחרי שהגעתי לארה"ב וכבר השתלבתי חברתית וגם לשונית. מהרגע הראשון היתה זו חברות צמודה מאד, אינטנסיבית מאד. מהר מאד הפכתי לבת בית אצלה, עוד אחות מבין ה-4. אחותה הגדולה כבר היתה אז נשואה, הבאה בתור כבר למדה בקולג' לדעתי או לפחות עמדה לסיים תיכון וכבר היה לה חבר, והיתה עוד אחות שהיתה גדולה מג'ינג'ית בשנה, והרבה פעמים שיחקנו שלושתנו יחד.
היינו "אחיות בדם" נוסח האינדיאנדים, כרתנו ברית תוך שאנחנו פוצעות את כף ידנו ולוחצות ידיים לערבב את דמנו. אמא שלה היתה חבר'מנית אמיתית וכל הזמן המציאה לנו משחקים, ובכל חג הודיה (Thankgiving) משפחתי היתה מוזמנת אליהם לחגוג כמו אמריקאים אמיתיים.
זוכרת לילה אחד בו ישנה אצלי, ובכינו כל הלילה והקשבנו לשירים עצובים, כי ידענו שיום אחד בקרוב אחזור לישראל וניאלץ להיפרד....
ג'ינג'ית אמנם עברה לגור בסיאטל, וושינגטון (המדינה הצפון מערבית, לא עיר הבירה), שם התחתנה והקימה משפחה, אך אחותה הגדולה גרה קרוב להורי, ובביקורי אצלם לפני כעשרים שנה, היא באה לבקר אצל אחותה ונפגשנו.
קיויתי שתוכל לעשות זאת גם הפעם, ואכן היא הצליחה.
במקור היא ביקשה שניפגש לארוחת ערב רק שתינו, אבל בשלב כלשהו כשהבינה שאני שם עם T, שאלה אם בא לו גם להצטרף - אמרה שהיא רוצה להכיר אותו, ובתנאי ש"שיחת בנות" לא תשעמם אותו יתר על המידה.
הוא הצטרף בשמחה, וכך נסענו לנו יחד לפאב נחמד במרכז קניות לא רחוק מביתה של אחותה לפגוש אותה.
ג'ינג'ית לא השתנתה מאז שהיינו ילדות. היא נראית מבוגרת יותר אבל בדיוק אותו הדבר.
אני, לעומת זאת, כל הזמן משתנה, ולכן כשהיינו בדרך אליה שלחתי לה תמונות שלנו שצילמנו באותו הרגע במכונית, כדי שתזהה אותנו כשניכנס.
שתינו מאד התרגשנו מהמפגש - בכל זאת הפעם האחרונה שהתראינו היתה בשנת 1999, ולפני כן - 1972........
כל השנים היינו בקשר, ואנחנו מתעדכנות על מה שקורה איתנו - אבל עדיין היה הרבה מה להשלים.
והיה גם הרבה לקרוא בין השורות.
מהשיחה איתה די הבנו שהיחסים עם בעלה הם לא בדיוק מה שחשבה שיהיו.
היה מוזר למשל שהיא כל הזמן התייחסה אליו כאל my husband במקום לומר את שמו.
כשהזכירה אותו, זה היה רק כדי להתלונן על מה שהוא לא אוהב - לא אוהב כלבים (היא גדלה עם כלבים כל חייה, בתקופה שהיינו חברות היו להם שניים), לא אוהב הצגות או קונצרטים או תרבות בכלל, לא אוהב לטייל ולספוג תרבויות אחרות (והם דווקא נוסעים הרבה לטייל גם בארה"ב וגם בחו"ל....)......
היא נהנתה לספר ל-T דברים עלי, כשהיינו קטנות, למרות שאני מוכרחה לומר, שחלק ניכר מהדברים שהיא זכרה, אני לא זכרתי. יותר מזה, יש דברים שנדמה לי שהיא המציאה, או התבלבלה עם חברה אחרת. לא אמרתי דבר, לא היתה לזה חשיבות.
היה קטע בשיחה בו הזכרנו את הריב הגדול שהיה לנו קצת לפני שחזרתי ארצה עם משפחתי. זה היה ריב קשה ובוטה, ואמרנו זו לזו דברים מכוערים. שאלתי אותה אם היא זוכרת על מה זה היה בכלל והיא אמרה שלא. גם אני לא לגמרי זוכרת איך זה התחיל, אבל אני חושדת שזה היה קשור בחברה אחרת - ק' - איתה היתה לי מערכת יחסים בעייתית והרסנית באותה התקופה. כך או אחרת הצלחנו להשלים לפני שחזרתי ארצה, וסוף טוב הכל טוב.
ואז ג'ינג'ית סיפרה משהו שלא ידעתי או שלא זכרתי.
כשנפרדנו בסוף אותו קיץ, הבטחתי לכתוב לה מישראל.
ובאמת ברגע שנחתנו, התחלתי להציף אותה במכתבים - מעדכנת אותה על הקורות אותי ועל חיי החדשים. ללא מענה.
לא קיבלתי אף מכתב ממנה במשך תקופה ארוכה, ואחרי כמה חודשים או אפילו שנים הרמתי ידיים וויתרתי.
בינתיים עברנו דירה וגם אם היא היתה עונה סוף סוף זה לא היה מגיע אלי.
את הקשר חידשנו שנים אחר כך, כשהתחיל האינטרנט והתחילו הרשתות החברתיות, והיא מצאה את אבא שלי דרך איזה אתר, ושאלה אותו אם הוא אכן אבא שלי, וכך נוצר מחדש הקשר.
אבל רק עכשיו סיפרה לנו ג'ינג'ית מה בעצם קרה שם.
מתי שהוא במהלך התיכון, באה אליה אחותה (שהיתה גדולה ממנה בשנה, ושאיתה שיחקנו הרבה יחד כשהיינו חברות) עם ערימה של מכתבים - ממני - אותם הסתירה ממנה כל השנים.
התברר שכאשר הגיע המכתב הראשון היא פתחה אותו וקראה אותו, ואז לא היה לה נעים להודות בכך ולכן הסתירה אותו, ומאותו הרגע היא לקחה ואגרה והסתירה גם את כל שאר המכתבים........אולי היא קינאה בחברות שלנו, אולי משהו אחר - ומה גרם לה פתאום אחרי שנים להודות? לא ברור.
ישבנו עם ג'ינג'ית ודיברנו, היא סיפרה על העבודה שלה, ואנחנו סיפרנו על עצמנו - עבודה, ילדים, נכדים...השיחה קלחה, והזמן עבר והגיע הזמן להחזיר אותה לבית אחותה ולחזור לביתם של הורי.
היה מפגש מעניין ואפילו נעים אבל גם קצת מוזר. נשארתי עם רצון להמשיך, להתקרב, ליצור איזה רצף. אשמח לראות אותה שוב, ולא בעוד עשרים שנה........
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה