כבר כמה לילות שהחלומות שלי מלאים כולם בדיור המוגן של הורי.
בחלום הם כבר בארץ, הם כבר גרים שם, ויש כל מיני התעסקויות עם הסידור של הבית והשירותים שהמקום נותן או לא נותן.....
אני כבר עמוק בתוך זה.
הורי החליטו סופית שהם באים, שהם לוקחים דיור מוגן, שהם בוחרים את הדיור המוגן שגם אנחנו אהבנו במיוחד.
בחמישי (למרות שהייתי כבר מקוררת מוות והרגשתי ממש על הפנים) יצאנו לפגישה נוספת עם המתאמת / אשת השיווק - אקרא לה 'אחוזה' - והפעם הבאנו איתנו גם את אחי. בנוסף לחשיבות שאנחנו מייחסים לשיתוף שלו ושל גיסתי בכל תהליך חזרתם של הורי ארצה (אין להם הרבה זמן להתעסק עם זה אבל חשוב לי שירגישו חלק מזה) אחי הוא משפטן. חשוב לקרוא את כל האותיות הקטנות ובעיקר את האותיות שלא קיימות. ולוודא שאין פסיק אחד שאנחנו לא יודעים בכל ההתקשרות הזאת.
מה שמאפיין את 'אחוזה' הוא האדישות לכאורה שלה. היא לא לוחצת. היא לא מתלהבת יתר על המידה. אולי זה סגנון שיווק משלה, אולי זה פשוט האופי שלה. יחסית לנשות השיווק שפגשנו ב'בתים' האחרים (כך אנשי הדיור המוגן קוראים לדיור המוגן), זה די מרענן. ומצד שני היא מיד מגיבה למיילים ולהודעות וואטסאפ, וענתה לי גם כשהיתה בחו"ל (והבטיחה שתחזיר לי תשובה למחרת כשתשוב לעבודה) וגם בערב כשכבר היתה בבית.
אחי מאד התלהב מ'הבית', מהמתקנים, מהטיפוח, מהאווירה.
מיד הבהרנו ל'אחוזה' שאנחנו מעוניינים בחלקו התחתון של טווח המחירים שלהם עבור הפיקדון - בעיקר כי מחירי הבתים אצלם משתנים בהתאם למידת הקירבה של הבית לבניין המרכזי, והורי (בנוסף לרצון לחסוך) רוצים כמה שיותר שקט ופרטיות. האמת שב'בית' הספציפי הזה נראה שיש שקט ופרטיות בכל מקום, אבל התחושה שלהם, של פינה משלהם (יחסית) היא מאד חשובה להם.
לכן הראתה לנו 'אחוזה' שלוש יחידות דיור מרוחקות מהבניין המרכזי, ממש קרובות לפרדס שגובל ב'בית', מה ששימח את הורי מאד.
כל היחידות זהות אבל כיון שכבר גרו בהן אנשים, כל אחד סידר ושידרג את ביתו לפי טעמו והעדפותיו, חלק מהבתים מושקעים יותר וחלק פחות. כמובן ש'הבית' מתחייב לתת את היחידה כאשר היא צבועה ומטופחת, עם רצפות גרניט פורצלן ופרקט, מטבח וארונות, מקלחון ותריסים חשמליים.....אבל יש בתים שכבר מגיעים עם תוספות שהשקיעו הדיירים הקודמים. למשל לא בכל היחידות פותח החדר שבקומה השנייה, זה שמיועד למטפל/ת בעתיד, או לאורחים.
לשמחתנו בכל היחידות שהראו לנו, החדר למעלה אכן פותח. היחידה הראשונה שראינו היתה הכי פחות מושקעת, ונדרשה בה הכי הרבה עבודה. הכיוונים שלה (כיווני האוויר) היו בסדר, אבל לא אופטימליים.
היחידה השנייה היתה הרבה יותר מטופחת ומושקעת והכיוונים שלה היו מושלמים. זו היתה היחידה שרצינו. התקשרנו בסקייפ דרך הטלפון להורים ועשינו להם היכרות עם 'אחוזה' וגם ניצלנו את ההזדמנות לעשות להם סיור ביחידה, ולהראות להם אותה מבפנים וגם את הסביבה. גם הם התלהבו.
האמת, שהיחידה השלישית היתה אפילו יותר מושקעת, אבל הכיוונים שלה היו דפוקים (צפון/דרום....מניסיוננו זו דירה עם פחות מעבר אוויר והרבה פחות אור).
כשחזרנו למשרד לשבת על מחירים התברר שהיחידה שאהבנו היא הכי זולה מבין השלוש. ו'אחוזה' גם הבטיחה לנסות להשיג הנחה נוספת במחיר הפיקדון.
בשלב ראשון היא שריינה לנו את היחידה - ללא עלות וללא התחייבות - שיריון שתקף 21 יום, כאשר בזמן הזה הם לא יציעו את היחידה הזאת לאף אחד אחר. עד שנחליט סופית. עד שנחתום על ההסכם.
עוד ביקשנו ממנה לבדוק האם ניתן לקיים את ועדת הקבלה הרפואית בסקייפ - כדי שהורי יוכלו להיכנס לבית מייד עם הגעתם ארצה.
שלחנו גם שאלות ובקשות להבהרות לגבי ההסכם, כמובן.....בקיצור זה השלב שבו אנחנו נמצאים כרגע.
במקביל אנחנו עוזרים להורי למכור את הבית שלהם בקליפורניה.
בשלב ראשון הם מנסים למכור בעצמם (מה שנקרא בארה"ב for sale by owner), כדי להמנע מהעמלה הגבוהה (מאד) הנהוגה שם מול סוכני נדל"ן. יש שם כרגע ביקוש גדול לבתים בשכונה שלהם, ויש סיכוי שיצליחו למכור (בלי לשפץ, כי אין להם כוח וזמן לעשות שום דבר בבית) במחיר סביר.
אם הם יראו שזה לא הולך - תמיד אפשר למסור את זה לסוכן.
אז T עזר לאבא שלי לכתוב מודעה באתר אינטרנט שמיועד לכך, וערך את התמונות שאבא שלי צילם, ועזר לו להעלות אותן לאתר. אני הכנתי בפאוורפוינט פלאייר (flyer) שמפרסם את הבית - מסתבר שמקובל שם לחלק פלאיירים לשכנים וגם למי שמגיע לראות את הבית...........
בקיצור - זה מתקדם.
הם כבר קיבלו אישור רשמי מהקונסוליה שהם מוכרים כ"תושבים חוזרים" - הגדרה זו בתוקף לחצי שנה. היעד הוא שהם יגיעו תוך שלושה-ארבעה חודשים.
ואחרי הדיור המוגן נסענו לנכדים.........למרות שהייתי על הפנים, לא ויתרתי על הבילוי איתם - כי בששי שבת הם לא הגיעו - ואכן זכינו למתיקותם האינסופית ולאהבתם היקרה מפז.
בסוף השבוע נחתי. התאוששתי. טיפלתי בעצמי.
היום אני מרגישה יותר טוב אבל זה עוד רחוק מבריאות שלמה.
די, מספיק עם ההתקררויות האלה! יש לי דברים לעשות!!!!!
בחלום הם כבר בארץ, הם כבר גרים שם, ויש כל מיני התעסקויות עם הסידור של הבית והשירותים שהמקום נותן או לא נותן.....
אני כבר עמוק בתוך זה.
הורי החליטו סופית שהם באים, שהם לוקחים דיור מוגן, שהם בוחרים את הדיור המוגן שגם אנחנו אהבנו במיוחד.
בחמישי (למרות שהייתי כבר מקוררת מוות והרגשתי ממש על הפנים) יצאנו לפגישה נוספת עם המתאמת / אשת השיווק - אקרא לה 'אחוזה' - והפעם הבאנו איתנו גם את אחי. בנוסף לחשיבות שאנחנו מייחסים לשיתוף שלו ושל גיסתי בכל תהליך חזרתם של הורי ארצה (אין להם הרבה זמן להתעסק עם זה אבל חשוב לי שירגישו חלק מזה) אחי הוא משפטן. חשוב לקרוא את כל האותיות הקטנות ובעיקר את האותיות שלא קיימות. ולוודא שאין פסיק אחד שאנחנו לא יודעים בכל ההתקשרות הזאת.
מה שמאפיין את 'אחוזה' הוא האדישות לכאורה שלה. היא לא לוחצת. היא לא מתלהבת יתר על המידה. אולי זה סגנון שיווק משלה, אולי זה פשוט האופי שלה. יחסית לנשות השיווק שפגשנו ב'בתים' האחרים (כך אנשי הדיור המוגן קוראים לדיור המוגן), זה די מרענן. ומצד שני היא מיד מגיבה למיילים ולהודעות וואטסאפ, וענתה לי גם כשהיתה בחו"ל (והבטיחה שתחזיר לי תשובה למחרת כשתשוב לעבודה) וגם בערב כשכבר היתה בבית.
אחי מאד התלהב מ'הבית', מהמתקנים, מהטיפוח, מהאווירה.
מיד הבהרנו ל'אחוזה' שאנחנו מעוניינים בחלקו התחתון של טווח המחירים שלהם עבור הפיקדון - בעיקר כי מחירי הבתים אצלם משתנים בהתאם למידת הקירבה של הבית לבניין המרכזי, והורי (בנוסף לרצון לחסוך) רוצים כמה שיותר שקט ופרטיות. האמת שב'בית' הספציפי הזה נראה שיש שקט ופרטיות בכל מקום, אבל התחושה שלהם, של פינה משלהם (יחסית) היא מאד חשובה להם.
לכן הראתה לנו 'אחוזה' שלוש יחידות דיור מרוחקות מהבניין המרכזי, ממש קרובות לפרדס שגובל ב'בית', מה ששימח את הורי מאד.
כל היחידות זהות אבל כיון שכבר גרו בהן אנשים, כל אחד סידר ושידרג את ביתו לפי טעמו והעדפותיו, חלק מהבתים מושקעים יותר וחלק פחות. כמובן ש'הבית' מתחייב לתת את היחידה כאשר היא צבועה ומטופחת, עם רצפות גרניט פורצלן ופרקט, מטבח וארונות, מקלחון ותריסים חשמליים.....אבל יש בתים שכבר מגיעים עם תוספות שהשקיעו הדיירים הקודמים. למשל לא בכל היחידות פותח החדר שבקומה השנייה, זה שמיועד למטפל/ת בעתיד, או לאורחים.
לשמחתנו בכל היחידות שהראו לנו, החדר למעלה אכן פותח. היחידה הראשונה שראינו היתה הכי פחות מושקעת, ונדרשה בה הכי הרבה עבודה. הכיוונים שלה (כיווני האוויר) היו בסדר, אבל לא אופטימליים.
היחידה השנייה היתה הרבה יותר מטופחת ומושקעת והכיוונים שלה היו מושלמים. זו היתה היחידה שרצינו. התקשרנו בסקייפ דרך הטלפון להורים ועשינו להם היכרות עם 'אחוזה' וגם ניצלנו את ההזדמנות לעשות להם סיור ביחידה, ולהראות להם אותה מבפנים וגם את הסביבה. גם הם התלהבו.
האמת, שהיחידה השלישית היתה אפילו יותר מושקעת, אבל הכיוונים שלה היו דפוקים (צפון/דרום....מניסיוננו זו דירה עם פחות מעבר אוויר והרבה פחות אור).
כשחזרנו למשרד לשבת על מחירים התברר שהיחידה שאהבנו היא הכי זולה מבין השלוש. ו'אחוזה' גם הבטיחה לנסות להשיג הנחה נוספת במחיר הפיקדון.
בשלב ראשון היא שריינה לנו את היחידה - ללא עלות וללא התחייבות - שיריון שתקף 21 יום, כאשר בזמן הזה הם לא יציעו את היחידה הזאת לאף אחד אחר. עד שנחליט סופית. עד שנחתום על ההסכם.
עוד ביקשנו ממנה לבדוק האם ניתן לקיים את ועדת הקבלה הרפואית בסקייפ - כדי שהורי יוכלו להיכנס לבית מייד עם הגעתם ארצה.
שלחנו גם שאלות ובקשות להבהרות לגבי ההסכם, כמובן.....בקיצור זה השלב שבו אנחנו נמצאים כרגע.
במקביל אנחנו עוזרים להורי למכור את הבית שלהם בקליפורניה.
בשלב ראשון הם מנסים למכור בעצמם (מה שנקרא בארה"ב for sale by owner), כדי להמנע מהעמלה הגבוהה (מאד) הנהוגה שם מול סוכני נדל"ן. יש שם כרגע ביקוש גדול לבתים בשכונה שלהם, ויש סיכוי שיצליחו למכור (בלי לשפץ, כי אין להם כוח וזמן לעשות שום דבר בבית) במחיר סביר.
אם הם יראו שזה לא הולך - תמיד אפשר למסור את זה לסוכן.
אז T עזר לאבא שלי לכתוב מודעה באתר אינטרנט שמיועד לכך, וערך את התמונות שאבא שלי צילם, ועזר לו להעלות אותן לאתר. אני הכנתי בפאוורפוינט פלאייר (flyer) שמפרסם את הבית - מסתבר שמקובל שם לחלק פלאיירים לשכנים וגם למי שמגיע לראות את הבית...........
בקיצור - זה מתקדם.
הם כבר קיבלו אישור רשמי מהקונסוליה שהם מוכרים כ"תושבים חוזרים" - הגדרה זו בתוקף לחצי שנה. היעד הוא שהם יגיעו תוך שלושה-ארבעה חודשים.
ואחרי הדיור המוגן נסענו לנכדים.........למרות שהייתי על הפנים, לא ויתרתי על הבילוי איתם - כי בששי שבת הם לא הגיעו - ואכן זכינו למתיקותם האינסופית ולאהבתם היקרה מפז.
בסוף השבוע נחתי. התאוששתי. טיפלתי בעצמי.
היום אני מרגישה יותר טוב אבל זה עוד רחוק מבריאות שלמה.
די, מספיק עם ההתקררויות האלה! יש לי דברים לעשות!!!!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה