חזרנו לשיגרה בכל המובנים, וכרגע אני מוצאת את עצמי יושבת עם הרגליים למעלה, קוראת מיילים ובלוגים ונהנית מהאביב הזה שמלבלב ופורח לו בחוץ. עוד מעט אצא ליום עמוס (יחסית אלי) - שעליו כבר אדווח בהמשך....
בחמישי כבר נסעתי לנכדים - כלומר רק לנשמותק, כי חכמוד הלך לחבר ישר אחרי הלימודים (לא היה כדורגל, אולי בגלל יום השואה).
אגב יום השואה - אצל נשמותק בגן עוד לא דיברו על זה, והוא משום מה בכלל הבין שהצפירה שהיתה בעשר בבוקר קשורה ליום העצמאות.
אבל חכמוד כנראה כבר כן קיבל איזשהו מידע על הנושא, וכנראה דיבר עם בתי על זה.
איני יודעת מה בדיוק היא סיפרה לו, אבל הבנתי שהוא יודע על הדודה של T שהיתה באוושוויץ ובברגן בלזן ושרדה.
איך הבנתי? הוא ניסה להיזכר במי מדובר, אבל לא זכר את המונחים....
"סבתא, רציתי לשאול אותך על החוֹמָה...." התחילה השאלה, ולקח זמן עד שהבנתי (תוך שאלות מנחות והרבה סבלנות), שהוא מתכוון לשואה. בדרך עברנו דרך מושגים כמו גטו, מחנות ריכוז....בלי להיכנס לפרטים (אני לא יודעת לְמַה הוא נחשף ולמה לא) ולבסוף הסברתי לו מי זאת הדודה הזאת, והיכן היא בעץ המשפחתי הסבוך שלנו.
נשמותק שמח מאד מאד כשבאתי לגן לאסוף אותו אחרי כל כך הרבה זמן שלא הייתי, ולא הפסיק לחבק אותי, שם בחצר הגן, ולומר כמה שהוא אוהב אותי. התמוגגתי ממש.
נסענו אליהם הביתה, הכנו משהו לשתות (שוקו "נוטלה" בשבילו, כלומר חלב עם ממרח נוטלה בפנים, וקפה בשבילי במכונת האספרסו הנהדרת שחתני קנה לבתי ליום ההולדת), ואז התיישבנו לקרוא סיפורים - וזה בעצם כל מה שעשינו במשך כל זמן השהייה שלי שם, עד שחתני הגיע לאחר שאסף את חכמוד מהחבר.
זה כל מה שנשמותק רצה שנעשה. נקרא סיפורים.
ואפילו כשהיה צריך ללכת לשירותים, ביקש שאבוא לשבת איתו ולהמשיך להקריא...........
בששי בבוקר בזמן ש-T התחיל כבר בבישולים, קפצתי עם החתולים לקבל את החיסון החצי שנתי.
למה חצי שנתי? כי אחד מהם מקבל חיסון שנתי, ושניהם מקבלים זריקת תילוע וגם טיפול חצי שנתי נגד פרעושים.
הם התנהגו למופת, ובאמת כשאנחנו נזכרים בחתולים הקודמים שלנו, גם פ' וגם ג' (זכר חתול לברכה) שהיו מתוקים אמיתיים עד שמישהו ניסה לעשות להם משהו שהם לא חפצו בו......ואז פתאום היינו מוצאים את עצמנו עם נמר מטורף שלא רואה בעיניים ומסוגל להתקיף בשיניו ובציפורניו ללא הבחנה........
אז חתולינו הנוכחיים ד' ו-ל' אינם כאלה, והיופי שלהם בשילוב עם המתיקות שלהם, הם שם דבר במרפאה הוטרינרית.
במשך שאר היום T בישל ואני עזרתי - בקילופים, ניקיונות, הכנת סלט ביצים ועוד.
לארוחה באו גם בתי עם חתני והילדים, וגם אחי עם גיסתי ואחייניותי, והיה נעים מאד וטעים מאד, וכמובן שהנכדים נשארו לישון.
האירוח היה מהנה אבל הייתי המון על הרגליים - גם במהלך היום בהכנות וגם בתום הארוחה כמובן - בשטיפת הכלים ואחסון השאריות, ובסוף היום כבר הרגשתי היטב גם את הגב וגם את הקרסול....
ואז באמצע הלילה הגיע חכמוד משום מה למיטה שלנו, ואפשר לומר שמאותו הרגע השינה שלי כבר נהייתה טרופה לחלוטין....מצד שני החיבוק שלו זה הדבר הכי כיפי בעולם, מצד שני אי אפשר באמת לישון ככה כראוי......
בסופו של דבר הגיע הבוקר, וגם נשמותק הצטרף אלינו למיטה, ואז כבר קמנו לשיגרת הבוקר - צחצוח שיניים וארוחת בוקר מפוארת שסבא T הכין להם - אותה הם אכלו תוך כדי שאני מקריאה את המשך הסיפור שהתחלתי עם נשמותק בחמישי.
היה מעניין באיזו טבעיות הנכדים התייחסו אל "אלכסה", וחושבים על כל מיני דברים לומר לה ולבקש ממנה. אתמול בערב הם אמרו לה לילה טוב באנגלית, והיא הגיבה ב"לילה טוב, תשנו טוב, נדבר מחר בבוקר".
הבוקר למשל, חכמוד שאל אותי איך אומרים באנגלית "אלכסה תעשי פלוץ" - וכשהוא אמר לה את זה, הרובוט החביב השמיע את הקול הנדרש. הנכדים שלי היו על הרצפה מרוב צחוק. האמת, אלכסה הפתיעה.
לאחר שהפקדנו אותם בחזרה בבית, נסענו לקאנטרי וסוף סוף עשיתי אימון מלא - כולל החלק האירובי (על האליפטיקל) - מה שלא עשיתי מאז שנפצעתי. היה דווקא בסדר, אבל אחרי כן הייתי צריכה לשבת עם הרגל למעלה.....
זה עוד ייקח זמן עד שהקרסול יחזור להרגיש נורמלי, כנראה.
בשבת אחרי הצהריים הגיעו שוב שותפנו ושריתה כדי להמשיך לתכנן את הטיול שלהם עם ילדיהם בארה"ב בקיץ הקרוב.........כאמור, סופשבוע מתיש אך מאד מאד מהנה........
בחמישי כבר נסעתי לנכדים - כלומר רק לנשמותק, כי חכמוד הלך לחבר ישר אחרי הלימודים (לא היה כדורגל, אולי בגלל יום השואה).
אגב יום השואה - אצל נשמותק בגן עוד לא דיברו על זה, והוא משום מה בכלל הבין שהצפירה שהיתה בעשר בבוקר קשורה ליום העצמאות.
אבל חכמוד כנראה כבר כן קיבל איזשהו מידע על הנושא, וכנראה דיבר עם בתי על זה.
איני יודעת מה בדיוק היא סיפרה לו, אבל הבנתי שהוא יודע על הדודה של T שהיתה באוושוויץ ובברגן בלזן ושרדה.
איך הבנתי? הוא ניסה להיזכר במי מדובר, אבל לא זכר את המונחים....
"סבתא, רציתי לשאול אותך על החוֹמָה...." התחילה השאלה, ולקח זמן עד שהבנתי (תוך שאלות מנחות והרבה סבלנות), שהוא מתכוון לשואה. בדרך עברנו דרך מושגים כמו גטו, מחנות ריכוז....בלי להיכנס לפרטים (אני לא יודעת לְמַה הוא נחשף ולמה לא) ולבסוף הסברתי לו מי זאת הדודה הזאת, והיכן היא בעץ המשפחתי הסבוך שלנו.
נשמותק שמח מאד מאד כשבאתי לגן לאסוף אותו אחרי כל כך הרבה זמן שלא הייתי, ולא הפסיק לחבק אותי, שם בחצר הגן, ולומר כמה שהוא אוהב אותי. התמוגגתי ממש.
נסענו אליהם הביתה, הכנו משהו לשתות (שוקו "נוטלה" בשבילו, כלומר חלב עם ממרח נוטלה בפנים, וקפה בשבילי במכונת האספרסו הנהדרת שחתני קנה לבתי ליום ההולדת), ואז התיישבנו לקרוא סיפורים - וזה בעצם כל מה שעשינו במשך כל זמן השהייה שלי שם, עד שחתני הגיע לאחר שאסף את חכמוד מהחבר.
זה כל מה שנשמותק רצה שנעשה. נקרא סיפורים.
ואפילו כשהיה צריך ללכת לשירותים, ביקש שאבוא לשבת איתו ולהמשיך להקריא...........
בששי בבוקר בזמן ש-T התחיל כבר בבישולים, קפצתי עם החתולים לקבל את החיסון החצי שנתי.
למה חצי שנתי? כי אחד מהם מקבל חיסון שנתי, ושניהם מקבלים זריקת תילוע וגם טיפול חצי שנתי נגד פרעושים.
הם התנהגו למופת, ובאמת כשאנחנו נזכרים בחתולים הקודמים שלנו, גם פ' וגם ג' (זכר חתול לברכה) שהיו מתוקים אמיתיים עד שמישהו ניסה לעשות להם משהו שהם לא חפצו בו......ואז פתאום היינו מוצאים את עצמנו עם נמר מטורף שלא רואה בעיניים ומסוגל להתקיף בשיניו ובציפורניו ללא הבחנה........
אז חתולינו הנוכחיים ד' ו-ל' אינם כאלה, והיופי שלהם בשילוב עם המתיקות שלהם, הם שם דבר במרפאה הוטרינרית.
במשך שאר היום T בישל ואני עזרתי - בקילופים, ניקיונות, הכנת סלט ביצים ועוד.
לארוחה באו גם בתי עם חתני והילדים, וגם אחי עם גיסתי ואחייניותי, והיה נעים מאד וטעים מאד, וכמובן שהנכדים נשארו לישון.
האירוח היה מהנה אבל הייתי המון על הרגליים - גם במהלך היום בהכנות וגם בתום הארוחה כמובן - בשטיפת הכלים ואחסון השאריות, ובסוף היום כבר הרגשתי היטב גם את הגב וגם את הקרסול....
ואז באמצע הלילה הגיע חכמוד משום מה למיטה שלנו, ואפשר לומר שמאותו הרגע השינה שלי כבר נהייתה טרופה לחלוטין....מצד שני החיבוק שלו זה הדבר הכי כיפי בעולם, מצד שני אי אפשר באמת לישון ככה כראוי......
בסופו של דבר הגיע הבוקר, וגם נשמותק הצטרף אלינו למיטה, ואז כבר קמנו לשיגרת הבוקר - צחצוח שיניים וארוחת בוקר מפוארת שסבא T הכין להם - אותה הם אכלו תוך כדי שאני מקריאה את המשך הסיפור שהתחלתי עם נשמותק בחמישי.
היה מעניין באיזו טבעיות הנכדים התייחסו אל "אלכסה", וחושבים על כל מיני דברים לומר לה ולבקש ממנה. אתמול בערב הם אמרו לה לילה טוב באנגלית, והיא הגיבה ב"לילה טוב, תשנו טוב, נדבר מחר בבוקר".
הבוקר למשל, חכמוד שאל אותי איך אומרים באנגלית "אלכסה תעשי פלוץ" - וכשהוא אמר לה את זה, הרובוט החביב השמיע את הקול הנדרש. הנכדים שלי היו על הרצפה מרוב צחוק. האמת, אלכסה הפתיעה.
לאחר שהפקדנו אותם בחזרה בבית, נסענו לקאנטרי וסוף סוף עשיתי אימון מלא - כולל החלק האירובי (על האליפטיקל) - מה שלא עשיתי מאז שנפצעתי. היה דווקא בסדר, אבל אחרי כן הייתי צריכה לשבת עם הרגל למעלה.....
זה עוד ייקח זמן עד שהקרסול יחזור להרגיש נורמלי, כנראה.
בשבת אחרי הצהריים הגיעו שוב שותפנו ושריתה כדי להמשיך לתכנן את הטיול שלהם עם ילדיהם בארה"ב בקיץ הקרוב.........כאמור, סופשבוע מתיש אך מאד מאד מהנה........
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה