סוף השבוע שהיה

האירוח של בתי, חתני והנכדים עבר לגמרי בסבבה.
עשיתי מה שיכולתי ובכל השאר T התגייס עם הרבה מוטיבציה.
הנכדים היו בשיא המתיקות שלהם ונהנינו כולנו מכל רגע.

בלילה היו לי כאבים, לא ממש הבנתי למה, ולא ישנתי כל כך טוב. אבל בבוקר כבר הייתי די בסדר, והנכדים מאד נזהרו כשהצטרפו אלינו למיטה.

בבוקר בזמן שאכלו את ארוחת הבוקר הנהדרת שהכין להם T (חכמוד עם הקרפים, גבינת מסקרפונה ותותים ונשמותק עם כל השאר) המשכתי לספר את "צ'רלי בממלכת השוקולד"

וסוף סוף הגענו לפרק בו צ'רלי מוצא כרטיס זהב בחטיף שוקולד של וונקה, מה שיזכה אותו בביקור במפעל השוקולד המפואר.

כשהייתי בכיתה ו' בארה"ב הקריא לנו המחנך מהספר הזה, בכל פעם פרק, וחלק מהזמן נתן לי להקריא פרקים. התאהבתי בספר הזה דאגתי לקנות אותו (בעברית) גם לילדיי, ועכשיו לנכדיי.....

אחרי הארוחה החזרנו את הקטנטנים הביתה להוריהם, ונסענו לקאנטרי. שם הצלחתי לאמן חצי גוף עליון (כל תרגילי הכתפיים בעיקר), אבל עשיתי שטות שניסיתי גם תרגילים על מזרון. היה לי כמעט בלתי אפשרי לקום מהמזרון.....לא הבאתי את זה בחשבון! בסוף הסתדרתי, ואז לאט לאט וברוורס עליתי על גבעת הדשא להצטרף לחברים שתמיד יושבים שם בשבתות.
למה ברוורס? כי כל זווית אחרת הכאיבה לי מאד.
כשהגעתי הנחתי את הרגליים על כיסא נוסף, וכש-T סיים להתאמן הוא הביא לנו קפה (זה בד"כ התפקיד שלי), ופטפטנו לנו בשמש עד הצהריים.
לא התקלחתי בקאנטרי (חששתי להחליק או להיתקל במישהו/משהו) וממילא לא הזעתי בכלל, אז התקלחתי כבר בנוחות של הבית.

אחרי ארוחת הצהריים (שאריות של ששי בערב) הרבצנו שנ"צ רציני.....ובסך הכל השבת עברה בנעימים.
הלילה היה די בסדר, רוב הזמן ישנתי ולא סבלתי מכאבים. כרגע אני בלי התחבושת האלסטית, עשיתי תרגילים וגם קצת עבודות בית ואז התיישבתי עם הספה עם הרגל למעלה וקרח להרגעה.............יאללה, רוצה להחלים כבר!