יום שני, 13 בפברואר 2017

החופשה בקמבודיה - Siem Reap

כשתכננו את החופשה היו לנו הרבה התלבטויות לגבי מה לראות ואיפה לבקש בקמבודיה.
חקרנו וסיננו ובדקנו מה מתאים בינואר ובסופו של דבר ויתרנו על פנום פן ועוד כמה מקומות ונשארנו רק בסיאם ריפ - עיר המקדשים.
אז כל מה שאני מספרת על קמבודיה אני בעצם מספרת רק על Siem Reap.
חשבתי על זה שאילו מישהו היה נוחת בצרפת ישירות בעיירה קטנה לא רחוק מדיז'ון בשם Semur-en-Auxois, לדוגמא, ואז חוזר לארצו - כל מה שהוא היה יודע על צרפת היה איך נראית Semur en Auxois ואיזה רושם הוא קיבל מרחובותיה, בתיה, תושביה. ולא היה לו מושג על פריז, או ליל או מרסיי.....
אז אין לי מושג איך ב"קמבודיה" באופן כללי.
אחרי טיסה קצרה של כשעה במטוס נוח מאד של Air Vietnam או Air Cambodia (אחד היה בהלוך ואחד בחזור, לא זוכרת כרגע) נחתנו בשדה תעופה קטנטן ויפהפה שמעוצב יותר כמו מקדש מאשר טרמינל.
מה זה קטנטן? יורדים מהמטוס במדרגות והולכים ברגל כמה מטרים ונכנסים לטרמינל.


גם עבור קמבודיה הוצאנו ויזה (אשרת כניסה לתייר) מראש דרך האינטרנט - כאשר היה כתוב במפורש שלא יוטבע דבר בדרכון, אלא יוצמד אליו דף חיצוני. במחלקת ההגירה שרר בלגן. טפסי ההגעה (בנוסף לטפסי הויזה) לא חולקו על המטוס כבדרך כלל, וגם היו חסרים בשדה. אנשים לא ידעו שיש למלא אותם, עמדו בתור לביקורת הדרכונים, והוחזרו לחפש ולמלא את הטפסים.
ובניגוד לויאטנם - שם אולי לא הבנו את השפה אבל לפחות יכולנו לקרוא (באותיות לטיניות) את השלטים - כאן כל השלטים היו כתובים בכתב הקמר Khmer.
בסופו של דבר הכל נמצא ומולא והנהג שלנו המתין לנו בסבלנות ביציאה, והסיע אותנו אל קצת מחוץ לעיר למלון סטייל קולוניאלי צרפתי בשם pavillon d'orient

הגן


הלובי


אחת הבריכות (היו שתיים)


החדר

פרט לעובדה שהמיזוג בחדר לא ממש עבד (ועם 31 מעלות בחוץ, גם בלילה - היינו זקוקים לו!) - זה היה מלון מושלם.
בסוף של יום טיולים מפרך בין מקדש למקדש - היינו קופצים לבריכה ומרפים את כל השרירים התפוסים, ואז מתיישבים לצידה וקוראים או תופסים תנומה קלה לפני שיוצאים העירה בערב.....

המלון גם הציע (וסיפק!) עיסוי קמבודי (מאד מזכיר את העיסוי התאילנדי - והלבישו אותנו בבגדים מיוחדים) חינם לכל אחד מאיתנו. זה היה מעולה! במיוחד אחרי כל המקדשים והטיפוסים על מדרגות הענק (נראה כאילו הקמבודים של לפני מאות שנים היו ענקיים).

העיר Siem Reap נבנתה בעצם סביב המקדשים שבה, ואלפי אנשים מוקמו כאן מחדש (גם בקמבודיה אין לממשלה בעייה להורות על relocation חובה כמו בויאטנם) כדי לשרת את תעשיית התיירות שצמחה כאן בשנים האחרונות (וקיבלה תנופה במיוחד מאז הסרט Tomb Raider וגם  אינדיאנה ג'ונס והמקדש הארור).

חייבת להתנצל: לא "עשיתי שיעורי בית" לפני החופשה ולא בדקתי את אתרי היעד באינטרנט (היה זה T שתכנן את רוב המסלול) ולכן כאשר אמרו לי "מקדשים" דמיינתי משום מה מקדשים מתפקדים. חיים. אפילו....נוצצים. אין לי מושג למה. אז בהתחלה חוויתי הלם קטן, כשהתברר לי שמדובר בחורבות בעיקר....
וכמו בויאטנם, גם בקמבודיה הם כולם הוכרו על ידי אונסקו כאתר שימור מורשת, וכולם בשלבי שימור או שיפוץ כזה או אחר על ידי מדינה כזו או אחרת - סין או יפן או צרפת או בלגיה או קנדה ועוד ועוד. קמבודיה עצמה לא משקיעה בזה גרוש. בנוסף - מי שגובה את הכסף מכרטיסי הכניסה (היקרים יחסית) לכל האתרים הם.....הויאטנמים.
וכרטיסי הכניסה הם אישיים ונראים כמו ויזה לכל דבר - עם תמונה של בעל הכרטיס (כלומר של כל אחד מאיתנו)! ועל כל צעד ושעל יש להציג אותם לחיילים/שוטרים/אנשי ביטחון.

לא אעלה כאן את כל התמונות מכל המקדשים כמובן - אבל הנה כמה נבחרות

אנגקור וואט המפורסם (אך בעיני לא היפה ביותר!)



המקדש האהוב עלי ביותר הוא Ta Prohm: המקדש ש"נכבש" על ידי הג'ונגל





וחלקם ממש סיפרו (על הקירות) סיפורי היסטוריה, מלחמות ושאר קורות חייהם של המלכים והעמים שחיו באותה התקופה


מזל שכל זה נחרט על חלק מקירות המקדשים, כי אין בכלל היסטוריה כתובה מאותה התקופה. לא ידוע אם לא היו היסטוריונים שתיעדו את הכל או שלא היה מי שהקפיד לשמר את החומר, אבל גם ההיסטוריה שידועה היום לגבי קמבודיה התגלתה על ידי ארכיאולוגים צרפתיים....את המקומיים זה כנראה מעולם לא עניין.


זו מדינה הרבה פחות מפותחת מויאטנם, יותר ענייה (ועבור התייר - יותר יקרה, ממש פי שניים). בחלק גדול מהמקומות אין בכלל מים זורמים, או ביוב (חבל שלא צילמתי חלק מהשירותים שנכנסתי אליהם - עם חור בריצפה ודלי מים כדי לשטוף את זכר צרכיך בסיום הפעולה).

פרט לדרך משדה התעופה ואליו בחזרה, כל שאר הנסיעות שלנו היו בטוק טוק


כאן רואים נהג טוק טוק שתופס תנומה בזמן שהוא מחכה ללקוחותיו.

מי שרוצה יכול גם לרכב על פילים

ועוד מקדש - הפעם על אי


המדריך שלנו היה חביב מאד, דיבר אנגלית מצוינת, אך כרגיל - מאד קשה להבנה. כיון שהיינו איתו יומיים רצוף אז התרגלנו באיזשהו שלב. 

כאמור בסוף כל יום חזרנו למלון ולבריכה, ואז התקלחנו והתארגנו לצאת (שוב בטוק טוק כמובן) העירה.
המקום ללכת אליו להסתובב ולאכול נקרא Pub Street

שם יש שפע של מסעדות, מועדונים, קריוקי ברים וכמובן שוק הלילה שאין עיר שמכבדת את עצמה שאין לה אחד כזה.
בערב הראשון התחיל מבול ברגע שהגענו ל-pub street, מזל שבדיוק תפסנו מחסה במסעדה הזאת, אז כבר התיישבנו לאכול.


באחד הדוכנים בשוק הלילה, הכינו במקום גלידה - ממאה אחוז פרי ומעט חלב.....ממש מעדן!


קמבודיה באמת היתה חווייה קצת שונה מויאטנם - ועומס המקדשים היה בסוף קצת יותר מדי, אבל בסך הכל נהנינו מאד ולא הייתי מוותרת על החלק הזה של הטיול. 

כל שנותר כעת היתה סאיגון - או ho chi min city בשמה הרשמי (שאיש מהמקומיים לא משתמש בו). אבל זה בפוסט הבא...

וגם כאן

אין תגובות: