יום שבת, 4 ביוני 2016

קפה של בוקר עם מרפי

עם כל הבלגנים והאירוח שיש סביבנו מפתיע שעד עכשיו הכל הלך יחסית חלק
עד ששי בבוקר
ששי בוקר התחיל בכך שמכונת הקפה שלנו מתה. פשוט מתה.
מכונת קפה של נספרסו, עם הקפסולות (החלופיות כמובן, למה לשלם כל כך הרבה לנספרסו אם יש תחליפים טעימים בחצי מחיר לפעמים?).....
שבקה. נפחה את נשמתה.
טוב, אז מה אם אנחנו באמצע בישולים, וגם חייבים לצאת לסידורים - נעבור בטרקלין החשמל או משהו דומה, בדקנו באינטרנט היכן המכונה הכי פשוטה במחיר הכי זול (ואגב - בחנויות נספרסו עצמן זה סתם יקר) - ונקנה חדשה.

בינתיים, אמרתי לעצמי, יש לי בפריזר צנצנת של טייסטרס צ'ויס, שאני שומרת למקרה שיש אורחים שלא רוצים הפוך או אספרסו.
פשפשתי בפריזר ומצאתי את הצנצנת ושלפתי אותה......
רק שמישהו לא סגר היטב את המכסה לפני שהחזיר לפריזר, ו......כל הגרגרים התפזרו בתוך הפריזר, על כל הקופסאות והשקיות והקרקעית של הפריזר (יש לנו פריזר תחתון) ועל הרצפה.....
והשילוב הזה של הקור המקפיא של הפריזר, ולחות מסוימת על חלק מהשקיות....המיסו חלק מהגרגרים והם נדבקו.....
בקיצור - חווייה "מרנינה" במיוחד.

נשמתי עמוק, ובעוד T מכין סופלה שוקולד (כי אין כבר מספיק קינוחים עם עוגות הגבינה והתפוחים שהוא כבר אפה אתמול) אני רוקנתי את הפריזר, ניקיתי אותו, ניקיתי אחד אחד את כל המוצרים והחזרתי למקום......בשמונה בבוקר כבר הזעתי כאילו עשיתי חדר כושר שעה.

ורק אז התעוררו האורחים שלי, והתזזיתית שלי - שנסעה למצעד הגאווה - ולולא הייתי מספרת להם מה קרה, הם לא היו יודעים בכלל.

פרט לעובדה שלא היתה מכונת קפה.....

וגם כאן

אין תגובות: