יום חמישי, 2 ביוני 2016

עוד כמה עדכונים

דיברתי עם העוזרת שלי והסברתי לה בגילוי לב את ההתלבטות שלי. הצעתי לה לעבוד יחד עם מישהי, אולי בת הדוד שלה, כך היא תוכל להפחית במספר השעות, להתעייף פחות, אבל לשפר את השירות שהיא נותנת ללקוחות (לפחות לי).
זה לא נראה לה.
היא הציעה לבוא עוד פעם בשבוע, אחת לשבועיים - להשלים ניקיונות ולעשות חלונות למשל.
אמרתי לה שעם כל הכבוד, זה יגדיל באופן משמעותי את ההוצאה שלי. זו לא היתה הכוונה.
הכוונה היתה שהיא תספיק לפחות את מה שהיא היתה מספיקה פעם.
אז נכון שאם שתיים יעבדו 4 שעות, אשלם יותר מאשר אם אחת תעבוד 6 שעות - אבל זה עדיין לא כמו לשלם על עוד יום ניקיון שלם.
היא תחשוב על זה, ואני מאמינה שהיא גם תעשה מאמץ לחזור לקצב המקורי שלה.
מעבר לעייפות, נראה לי שהיא מרגישה בנוח מדי, זה קורה לכל עובד בכל מקום עבודה.
הוא מתחיל להרגיש יותר מדי נוח, ומתחיל לזייף.
היו לי גם עובדים כאלה וגם עמיתים כאלה בכל מקום עבודה - גם בתחום המחשבים.
אם תהיה לי מחליפה ראויה ואם זאת לא תראה שהיא מתאמצת לשפר - לא תהיה לי ברירה אלא לפטר (עם פיצויים כמובן). כבר פניתי לביטוח לאומי לקבל את הדוחות על כל שנות התשלומים שבצעתי עבורה כי אני ממש לא זוכרת באיזו שנה היא התחילה אצלי.

החתונה היתה נהדרת. בני הזוג הצעיר היו מתוקים ויפים ברמות, והיה ממש שמח.
המפגש עם כל בני הדודים, הדודה הקשישה (בת 91, האחרונה שנשארה מהדור של ההורים), וגם חלק מהדור הצעיר (הדור של הנכדים שלי) - היה מרגש וכיף גדול.
הבאתי את התזזיתית והכרתי לה את כל המשפחה. הם קיבלו אותה מאד יפה והיא מאד נהנתה.

למחרת היה לה טיול בצבא ואיכשהו היא הצליחה לצאת מהבית בשש בבוקר אחרי החתונה (היתה אמורה לצאת בחמש אבל עדיין הצליחה להגיע בזמן לבסיס לפני שהם יצאו לטיול, כי ממילא  היה גם להם איחור).
הבנתי שהיה טיול נהדר, אבל בסופו היא נסעה לאמא שלה, להיות עם אחיה הקטנים, והבנתי שזה היה מפגש נוראי. כנראה שאמא שלה "מתהפכת" עליה כל הזמן, והיא לא יכולה אף לדעת לאיזו תגובה לצפות ממנה בכל פעם שהיא באה. היא קיטרה לנו בוואטסאפ, ואמרנו לה שתחזור הביתה עוד בלילה אבל זה מושב קטנטן ברמת הגולן ולא היתה לה דרך לצאת משם. היא אמרה שהיא תבוא הבוקר.

האורחים שלנו עושים מאמצים להיות כמה שיותר מחוץ לבית, וכשהם בבית להיות כמה שיותר בחדר - כדי שהילדים לא יפריעו לנו. אני מאד מעריכה את זה, כי במעט שהם כן מסתובבים כאן - מעבר ליללות ולצעקות הם גם מצליחים ללכלך ולבלגן תוך שתי דקות את הספות, הקירות, הכסאות....הכל. אני מחייכת ומנקה אחריהם - היא עדיין מרגישה נורא עם האוזן וממש חבל לי עליה - משתדלת להיות חביבה עם הילדים, נושמת עמוק ומחכה שהכל ייגמר.
לא נראה לי שנארח כאן ילדים בזמן הקרוב, אם בכלל, ובטח לא ליותר מיומיים-שלושה. מבוגרים - זה סיפור אחר.
כנראה שעברנו את השלב הזה. נגמרה הסבלנות והסובלנות. צריכים את השקט ואת הסדר ואת הניקיון שלנו.
מספיק יש לנו להכיל את התזזיתיות של התזזיתית.

T התחיל לבשל לקראת מפגש בני הדודים (30 איש) שיהיה כאן בשבת. רק מבוגרים.
הסיכום היה שניקח קייטרינג וכל אחד ישלם.
בפועל T מבשל את הכל, ובשבת יהיה כאן טבח ועובדת ניקיון כדי שנוכל אנחנו להיות עם האורחים.
לא אכפת לי לעזור עכשיו ולשטוף ולקצוץ  - אנחנו מתורגלים ועושים את זה בנחת. העיקר שלא נהיה בלחץ של אירוח בשבת.

יאללה, ההפסקה נגמרה - חוזרת למטבח

וגם כאן

אין תגובות: