יום שבת, 14 במאי 2016

יומן מסע בהמשכים - ממשיכים לתייר בניו יורק

את היום השני שלנו בניו יורק בילינו עם הבן. התעוררנו בבוקר ומיד יצאנו בתחתית אל סנטרל פארק ואל המוזיאון המטרופוליטן. בכוונה נסענו עד לתחנת West 85th ST כדי לחצות את הפארק (לרוחב) ברגל, בדרך למוזיאון. זה היה יום יפהפה והפארק קרץ לנו. כל הדרך דיברנו, השלמנו סיפורים - למרות שאנחנו מדברים כל שבוע בסקייפ, לפעמים יותר מפעם בשבוע, ולפעמים גם שיחות וואטסאפ בטלפון - זה לא אותו הדבר כמו להיות יחד פיסית ולשוחח על הכל. ובכל הזדמנות גם התחבקנו - לאגור כמה שיותר חיבוקים...עד לפרידה הבאה.
במטרופוליטן קרה לנו מה שתמיד קורה לנו. אנחנו מתעניינים אילו תערוכות מיוחדות יש, ובסוף חוזרים בכל זאת לאימפרסיוניסטים האהובים כל כך על שלושתנו. בשלב ההוא עדיין לא היו ל-T נעלים נוחות, אז משך הזמן במוזיאון נקבע כרגיל על ידי משך הזמן שהוא יכול היה לעמוד/ללכת. יחד עם זאת הספקנו לא מעט.
על המדרכה מחוץ למוזיאון עמדה להקה של נגני ג'אז ואנחנו פשוט התיישבנו שם בחוץ על המדרגות והקשבנו להם. אני חושבת שאחד הדברים שצבעו את כל החופשה הזאת שלנו בצבעים יותר עזים ושמחים היתה המוסיקה שליוותה אותה לכל מקום שאליו הלכנו.
משם נסענו בתחתית לבריינט פארק
אבל עוד בדרך לתחנת התחתית עברנו על פני חנות צעצועים גדולה בשם state news שבני הכיר, וכמובן שנכנסנו, וכמובן ששם התחלנו את הקניות עבור הנכדים. הדגש במתנות שלהם  היה הפעם על משחקי חשיבה - כמו קלפי רביעיות עם אותיות של האלף בית האנגלי (אותו בעיקרון הם כבר קצת מכירים, בזכות מתנות שהורי הביאו להם) או בנייה (כמו לגו) אבל עם דמויות שהם אוהבים - כמו צבי הנינג'ה או כלבוני כוח החילוץ - וגם אלת בייסבול (רכה ומרופדת, עם כדור רך ומרופד) וכפפה, לפתח את הקואורדינציה שלהם. וכמובן בגדים. ותחפושות - הם מאד אוהבים להתחפש ביום יום ולשחק בכאילו. אבל בחנות ההיא קנינו רק משחקים. 
בריינט פארק היה שטוף שמש ומלא אנשים. אסור היה לשבת על המדשאות כי הן בדיוק חודשו לגמרי, לאחר שבחורף שימשו להחלקה על הקרח. שתינו שם משהו בבית הקפה, והמשכנו לטייל. היה יום נהדר והיה כיף לטייל עם הבן ולשוחח. חזרנו למלון לנוח, וכשהוא יצא לכיוון האוטובוס שלו בחזרה לבוסטון, אנחנו הלכנו ברגל לטיימס סקוואר לתיאטרון יוג'ין אוניל, שם היו לנו כרטיסים להצגה book of mormon. 

את T אני כבר שני לא יכולה לסחוב למיוזיקלס, לא בלונדון ולא בניו יורק. אבל גיסתי נ' שכנעה אותי לקנות כרטיסים, הסבירה שזה לא באמת מוזיקל כמו מחזות הזמר שאנחנו מכירים, והיא צדקה ובגדול. זו היתה סאטירה מטורפת (התברר לי שהכותבים הם אותם כותבים של south park, לא שאני צופה בזה....אבל - בקיצור, אין להם אלוהים), שירה מעולה, מוזיקה טובה ובעיקר לא הפסקנו לצחוק. עד דמעות. הם ירדו שם רצח על הדת המורמונית (ואין לי מושג איך זה עבר בשלום) - איך שהיא נוסדה, איך שמפיצים אותה...אבל בעצם הם ניצלו את זה כדי לרדת על כל הדתות באשר הן. זה היה מעולה. שנון ומצחיק ומוצלח מאד. 
למחרת בבוקר טיילנו המון ברגל דווקא בדרום האי. חרשנו את אזור הסוהו, איטליה הקטנה, צ'יינהטאון...נחנו קצת בקולומבוס פארק - שזה ממש על הגבול הפייננצ'אל דיסטריקט. כל הסינים הזקנים שיחקו שם גו בפארק. 
אחר כך עלינו עם התחתית שוב לאזור המוזיאונים, נכנסנו למוזיאון העיצוב cooper hewitt smithsonian design museum

שדווקא היה קצת מאכזב. אבל היתה שמש נהדרת ורבצנו קצת על הדשא בחזית....לא זוכרת שהיה לי מזג אוויר כזה מושלם אי פעם בניו יורק. אכלנו צהריים מאוחרים באיזו מסעדה של יוונים שדווקא הגישה אוכל ביתי ממש טעים. לא ממש אוכל יווני. 
אחר הצהריים תפסנו מונית למשרד של בן דודו של T, פגשנו אותו ואת אשתו - ויחד איתם נסענו אליהם הביתה אל מעבר לנהר ההאדסון, בקליפסייד פארק, ניו ג'רזי.
זה הנוף שרואים מהמרפסת שלהם:

איתם בילינו את 3 הימים הבאים - כולל את ליל הסדר ועוד טיולים בסביבה ובמנהטן....אבל את זה אשאיר לפוסט הבא

אין תגובות: